9 דברים שהתינוק שלך חושב כשאתה מכניס אותם למנשא שלהם

מדי פעם, כשאני משתמש במערכת המנשא והטיולים של התינוק שלי, הייתי מקבל תגובה מכר מבוגר או בן משפחה על כמה רחוק ציוד התינוק הגיע בשנים האחרונות. אני מבין את זה, באמת. אין לי באמת מושג איך ההורים שלי עגלו אותי ואת אחי בשנות השמונים, אבל אני יודע שזה בהחלט לא היה במנשא שנכנס לבסיס מושב מכונית וטיולון. למרות שאנו יודעים מה מבוגרים חושבים על ההמצאות הללו, אנו יכולים רק לנחש מה תינוק חושב כשאתה מכניס אותם למנשא שלהם.

האם הם מתרגשים? האם הם סקרנים? האם גם הם חושבים על ההתקדמות בתחום הטכנולוגיה ועד כמה התפתח הובלת תינוקות בעשרים או שלושים השנים האחרונות? או, האם הם רק עוברים את התנועות עד שמוחם מתפתח הלאה ומחשבות מלאות ומגובשות מתחילות להיווצר? הניחוש שלי הוא שכל האמור לעיל.

בזמן שבני צמח מהמנשא שלו מזמן, קיבלנו ממנו את חלקנו ההוגן של השימוש. יש לי שם אוסף מרשים של תמונות שלו, מכיוון שברור שהורה חדש הולך לתפוס כל רגע ורגע לפחות ארבעים ושבע פעמים בחודשים הראשונים. אבל אין לי חרטות. למעשה יש לי ארכיב היסטורי של הבעות הפנים המשתלבות עם המחשבות שהיו לו, אשר (אני משוכנע) כלל את הדברים הבאים:

"אז איפה אתה לוקח אותי?"

והמעקב אחר השאלה הזו הוא, "איך אנחנו יודעים שזה לאן שאני רוצה ללכת?" זאת אומרת, עדיין לא הרפתת אותי, אבל בשלב מסוים אני בטוח שהחידוש ייגמר מכיוון שאני יכול ללכת רק לכל כך הרבה מקומות בפעם הראשונה.

"בטח, הדבר הזה קל לך לשאת כמו שהוא לצנן אותי"

נראה שאתה רק מתאמץ כי אתה אוהב אותי כל כך שזה גורם לך להיות חלש, נכון? אני בטוח שזה לא קשור לעובדה שכל המתקן הזה שוקל פי עשרים ממשקל הלידה שלי.

"אתה גורם לזה להראות כל כך קל"

זאת אומרת, מלבד כל העניין של הידיים המרעידות. ובכל זאת, יש לך אותי ואת תיק החיתולים ואת הארנק שלך והקפה שלך כולם מאוזנים בזוויות מרשימות, אז ברור שאתה אמן.

"מדוע כולם לא נוסעים בתוך תרמיל מערות נייד?"

כאילו, אני מרגיש שוב ברחם. החיים מבחוץ פשוט מדהימים.

"אתה יכול למסור לי עכשיו את מכשירי הבידור האישיים שלי"

כמו דברים, בצורה מעורפלת יותר המחוברת לידית, בבקשה. רצוי רך ופלאש עם פעמונים צמודים בפנים שאני יכול לתפוס וללעוס עליהם. תודה מראש.

"אממ, למה כל כך הרבה רצועות? אתה לא סומך עליי?"

ראית כמה טוב לי לסחוט את החתול שלי. האם זו רק דרגת האתגר הבאה? אם כן, האתגר התקבל.

"האם זה חייב להיות כל כך הדוק?"

אה, אז אני לא אמורה להידחק מהרצועות האלה? אני אצטרך רגע לעבד מידע חדש זה. זה לא מה שחשבתי שאני נרשמת אליו.

"נחשו מה? אני עומד למלא את החיתול שלי."

אני יודע אני יודע; גם אני מצטער. עם זאת, רק כך זה עובד. ככל שתבלה יותר זמן במשהו, כך סביר יותר שאני אעשה בלגן. אני לא יכול לעזור לחוקי העולם.

"שיחה טובה. עכשיו אני רק הולך לנאפ עד שנגיע ליעדינו."

ואז אני מתעורר במצב רוח חמוץ ודורש מכם להתייחס אלי למשך כל הטיול שלנו. אני אהיה בטוח שאניח את ראשי על הכתף שלך מספיק כדי שזה עדיין שווה את זה ולפחות חצי נעים עבורך.