אפשר לטעון שתור הזהב של סרטי תעודה ומשרדי פשע אמיתיים לבדר ולהפחיד את הגיהינום מכולם. בטח הודאתם לאלי המסיבות שמעולם לא נשאבתם לפסטיבל פייר כשזה קרה, והיה לכם טוב לישון עם האורות דולקים אחרי שצפיתם בקלטות של טד בונדי, אבל נחטף במישור המראה הוא הסרט התיעודי של נטפליקס שכל ההורים צריכים כדי שעון. לא רק בגלל שזה מגולל את סיפור חטיפת ילדים מפחידה ומפרט את האימה שעברה המשפחה, אלא בגלל האופן בו זה קרה. וזה יכול לקרות כמעט לכל אחד.
בסרט התיעודי, ג'אן ברוברג ומשפחתה מתארים את חטיפתה בגיל 12 על ידי חבר קרוב משפחה ואת שנות המניפולציה ושטיפת המוח שניהם הובילו לפשע ולאחריו. הם מסבירים כי החוטף הנאשם של ברוברג, רוברט ברכטולד, ומשפחתו שלו התפתחו קרוב לברוברג, אחיותיה והוריה בשנים שקדמו לחטיפתה. הוא לכאורה השתמש בקסמו האישי כדי להתייחס כמעט לכל אחד מבני משפחתו של ברברג, כולל הוריה, ששניהם הודו בסרט התיעודי כי היו איתו יחסים רומנטיים. אם עדיין לא צפית בסרט התיעודי, הוא הופך להיות מקומם עוד יותר מזה.
אבל הנסיון הגדול כאן הוא שכפי שכותרתו של הסרט, ברוברג נלקחה ממשפחתה לאור יום וללא מאבק מכיוון שהיא הכירה ואמינה את האיש שלקח אותה. כהורה המחשבה על בנתי שנלקחת על ידי אדם זר נותנת אותי ער בלילה. הרעיון שמישהו כבר בחייו, בחיי, יכול היה לנצל אותו ואת משפחתנו, גורם לי להיות חולה.
נחטף במבט רגיל - טריילר ביוטיובעל פי התיק של ה- FBI לשנת 2017 בנושא המידע לחסרונות לפשע, ה- FBI, 27 אחוז מהחטיפות שנרשמו בילדים מתחת לגיל 18 באותה השנה נחשבו לחטיפות על ידי מכר. עשרים ושלושה אחוזים היו חטיפות על ידי זרים ו 49 אחוזים היו מורכבים מחטיפות משפחתיות. בחטיפות היכרות בדרך כלל יש את המספר הגדול ביותר של קורבנות נשים וברוב המקרים חטיפות אלה כרוכות בסוג של תקיפה מינית.
ברוטולד, שנחטפה במישור המישור, טענה כי במהלך חטיפתה הראשונה, ברכטולד אכן הטילה אותה שוב ושוב והמשיכה לישון במיטתה בבית משפחתה כסוג של "טיפול". מדובר באדם שהיה קרוב כל כך למשפחת ברובברג עד שהם סמכו עליו שישן במיטתם של בתם הטרונית.
הסרט התיעודי מעביר הודעה חשובה להורים על אמון וגבולות. אין שום הסבר סביר שאוכל לחשוב עליו שיוביל אותי לאפשר למישהו שאינו אני או בעלי לישון במיטתו של ילדיי, ללא קשר לגילו או הקשר שלו למשפחה. אולי זה בגלל שאנחנו כחברה מודעים הרבה יותר לדברים האלה מכפי שהוריו של ברוברג היו בזמן שהפשעים התרחשו בשנות ה -70. מאז, ההורים נזהרים הרבה יותר מאנשים זרים ומהסכנה שהם עלולים להוות לילדים. אבל עבור הברוגרס, ברכטולד לא היה זר. הוא היה כמו בן משפחה אמיתי. והוא יכול היה בקלות להיות חבר שלי או חבר של בעלי, מישהו שיכולתי להכיר שנים לפני שהילד שלי אפילו נולד. חטיפה במבט רגיל לא נוגעת רק לחטיפת ילדים מפחידה. זה מדבר על כמה מפחיד לדמיין שמישהו קרוב אליך יכול להיות החוטף.
אולי הסיפור הזה מהדהד אותי חזק במיוחד בגלל החוויות שלי.
הוריי התגרשו לפני שנולדתי, כך שמעולם לא הכרתי אותם כזוג יציב. יותר מכך, אני מכיר אותם כצמד נדיף לפעמים כשאמי לא בילתה בחור חדש. לאמא שלי היה זרם קבוע של חברים שהיו נכנסים ומחוצה לחיינו והם מעולם לא היו הגברים הכי נחשבים. בגלל זה העדפתי לשחק מחוץ למתחם הדיור שלנו בכל מקום אפשרי ולא להישאר בפנים. בעל הבית הקשיש התיישב לעתים קרובות מחוץ לדירתו שלו במרפסת שעטפה את הבניין כולו, ואני בטוח, אמי לא חשבה ששום "זקן נחמד" נהנה מהשמש בזמן שילדים התרוצצו לשחק.
גם אני סמכתי עליו כי הוא היה מוכר והוא לא צרח "סכנה זרה." אז כשהוא ביקש ממני לשבת בחיקו ברוב שעות אחר הצהריים, לא חשבתי שיש בזה משהו לא בסדר. כי סמכתי עליו. מכיוון שהוא היה שם כל הזמן והמשפחה שלנו הכירה אותו. לא היו לנו קשר איתו אותו סוג כמו המשפחה של ברברברג עם ברכטולד בסרט התיעודי, אבל בעל הבית שלנו לא היה זר וכולנו סמכנו עליו. אולי זה בגלל החוויה הזו שאני כל כך מבוענת של מבוגרים סביב בני, אבל זה כן מצביע על העובדה שיש טורפים בכל מקום שאתה מסתכל.
אני לא רואה את הטעם לגנות את ההורים שנחטפו בראיה רגילה. האיש הזה היה ידיד משפטי לגיטימי שבאופן טבעי הם סמכו עליו. אבל כהורה, הצפייה בחטיפה במבט רגיל גורמת לי להרגיש מוצדקת בכך שאני לפעמים מגנה יתר על המידה על הילד שלי. אל תהסס לבוא אלי אם אתה לא מקדח את זה במוחו של ילדך שיש דבר כזה נגיעה לא הולמת, גם אם זה על ידי קרוב משפחה. ואם אני טועה כששואל את בני באופן רגיל איך קרובי משפחה בוגרים מתייחסים אליו וגורמים לו להרגיש, אז אני לגמרי בסדר עם זה. אני לא ציניקן ולרוב אני מנסה לראות את הטוב שבאנשים, אבל עובדת העניין היא שאנשים רעים קיימים ולפעמים, הם ממש מולך.
