אני מניקה כבר חמש וחצי שנים ברציפות. למותר לציין שמערכת היחסים שלי עם השדיים שלי השתנתה ככל שהניקתי את שני ילדי. למדתי שהם יכולים לספק את כל התזונה שנולדתי זקוקה להם, והם יכולים לספק נוחות וביטחון. צפיתי בהם צומחים במהלך ההיריון, ואז איכשהו צומחים עוד יותר כשהחלב שלי נכנס. צפיתי בהם מתכווצים כשהילדים שלי התחילו להניק פחות, לא מלאים או קופצניים כמו שהיו בעבר. כמובן שהאופן בו אני רואה את השדיים שלי השתנה בתקופה שביליתי בטיפוח, טיפוח והאכלת חיי אדם אחרים. אבל יש לי השקפה חדשה לחלוטין על שדיים באופן כללי, במיוחד העובדה שאני מודע להפליא עד כמה שדיים מיניות נמצאים בתקשורת.
אני לא מכחיש ששדיים הם מיני. פטמות הן אזורים ארוגניים עבור גברים ונשים רבים. גירוי בפטמה משחרר אוקסיטוצין, שהוא הורמון האהבה, ומסייע לנו להיקשר לתינוקות שלנו כשהם מניקים, כמו גם להיות אחד ההורמונים שמשתחררים במהלך האורגזמה. Oxtyocin גם מסביר את תחושת האמון והקרבה המוגברת שיש לאנשים עם בני זוגם המיניים. אבל כמובן שיש חפיפה רבה עם יחסי מין ולידה ומליטה עם תינוק. לא ניתן לחלק את הצדדים הללו בצורה מדויקת. וניסיוני, אף אחד מהשדיים אינו יכול לתפקד.
מעולם לא הרגשתי כל כך עוצמתי ובטוח וחיוני בגופי כמו שהייתי מאז ההריון בפעם הראשונה. אני אוהבת שהגוף שלי יכול לקיים חיים. שאוכל לגדול ולהתרחב וללדת ולהאכיל ילד.
לפני שילדתי ילדים, השדיים שלי היו מקור הנאה לי ולבן זוגי. אבל מאז קבלת פנים לילדים, הם היו מחוץ לתחום בחיי המין שלי. ובטח, זו קצת אכזבה בהרבה דרכים גם לי וגם לבן זוגי. אבל גיליתי שהשדיים שלי מחוברות עכשיו כדי לגרום לי לחשוב על הילדים שלי. וכשאתה מנסה ליהנות מבן הזוג שלך, לחשוב על הילדים שלך, עבורי לפחות, זה הסחת דעת לא רצויה. במיוחד כשהילדים שלי היו קטנים, כל שעליכם לעשות היה לחשוף פטמה או לצחצח אותה וזה יתחיל לדלוף חלב. אני לא יודע אם ההשפעה הזו תהיה קבועה. אולי יום אחד, כשימי ההנקה יהיו מאחוריי, אצליח לנתק את התחושות עם האימהות, אבל למען האמת אני לא לגמרי בטוח שאני רוצה.
מעולם לא הרגשתי כל כך עוצמתי ובטוח וחיוני בגופי כמו שהייתי מאז ההריון בפעם הראשונה. אני אוהבת שהגוף שלי יכול לקיים חיים. שאוכל לגדול ולהתרחב וללדת ולהאכיל ילד. היכן שפעם הסתכלתי במראה והייתי ביקורתי באשר לאנשים אחרים חייבים לראות את גופי - האם השדיים שלי היו סוערים או הבטן שלי שטוחה - עכשיו אני מסתכל במראה ורואה את העבודה הקשה שהגוף שלי עשה כדי להעניק לי את המשפחה היפה שלי. ואהבה וקבלה של גופי אינה דבר קטן. כמו נשים רבות אחרות, נאבקתי בזה הרבה בעבר.
אני לא אומר שאנחנו לא יכולים למצוא שדיים יפים. אני חושבת ששדיים נעימים להפליא. אך מטרתם היחידה איננה למבט הגברי.
הלחצים להיות "אידיאליים" בגופנו הם עזים. נשים מוצגות לרוב כממתקי עיניים, מצרך שיש ליהנות ממנו, בסרטים ובטלוויזיה ועל ידי אמצעי התקשורת המיינסטרים בכלל. והשדיים נושאים את זה. בחברה שאיש אינו נוהג להכות ריס כאשר השדיים משמשים למכירת בירה, אך במקום שנשים מתבקשות להניק בצורה דיסקרטית יותר, ברור לי שהעדיפויות שלנו אינן בקו. אני לא אומר שאנחנו לא יכולים למצוא שדיים יפים. אני חושבת ששדיים נעימים להפליא. אך מטרתם היחידה איננה למבט הגברי.
כרגע אני בשליש השני של ההיריון ומניקה את בתי בת השנתיים. נכון לעכשיו, הנקה קשה בגלל כמה שדיי כואבים. הם כל כך כואבים שלמעשה אני צריך לסגור את עצמי לפני שאני מוריד את החזייה בערב. הם מחוץ לתחום לכולם, אפילו לבתי, למעט לפני השינה כשאני מגחכת ונושאת את זה. באופן מסוים, למרות שאני לא רוצה שיגעו בי, הם נראים לי סקסיים מתמיד. זה דבר שמשתנה כל הזמן, ממש כמו כל כך הרבה היבטים של אימהות, ואני באמת רק מתגלגל עם האגרופים.
