הייתי אמא בעבודה בבית בתפקיד כלשהו, במשרה חלקית או במשרה מלאה, במשך כל חיי כשאמא. אז במילים אחרות, ביליתי את שמונה השנים האחרונות של חיי כאמא עובדת מהבית. עבדתי גם מחוץ לבית, במשרה חלקית וגם במשרה מלאה, כך שטעמתי מה החיים כאמא עובדת הם החיים מכל הזוויות. ובעוד שיש פלוסים ומינוסים מוגדרים לכל סיטואציה (אממ, לחזור לבית נקי שהילדים שלך לא הרסו כל היום? מדהים.), אני בהחלט יכול לומר שבשלב החיים אני נמצא עכשיו עם ארבעה ילדים צעירים, כולם מתחת לגיל 8, לעבוד מהבית זו הבחירה הטובה ביותר לכולנו - אפילו אני.
רק בינינו, אני רוצה להיות כנה לגבי משהו: עבודה מהבית גורמת לי להילחץ באופן מאושר כ- 99.9 אחוז מהזמן. זה אף פעם לא קל והלחץ לעבוד מהבית עם ילדים מתחת לרגליים גורם לי להתקלות די קבועה. אני מתעורר כל בוקר ותוהה איך ומתי אעשה את עבודתי וזה מתח שקשה לתאר לכל מי שלא חווה זאת ממקור ראשון. אני מבין שזה גורם לעבודה מהבית להישמע נורא לחלוטין, אבל אני אגיע לדברים הטובים בעוד רגע - אני רק רוצה להבהיר שעבודה מהבית עם ילדים זה קשה. זה ממש ממש קשה, כי בניגוד למשרה שאתה עושה מחוץ לבית, הילדים שלך נמצאים איתך כל היום, כל יום. וזה אומר שהם זקוקים לטיפול מלא שלך כל היום, כל יום. עם זאת, הלחץ ביותר מבחינתי הוא הניקיון במשרה מלאה. העבודה מהבית, מבחינתי, מרגישה כמו ריקוד בין להיות אמא שהייה בבית במשרה מלאה ואמא עובדת במשרה מלאה בבת אחת. לעתים קרובות יותר מכך, ביצוע זה מרגיש כמו משימה בלתי אפשרית.
בסופו של יום, למרות האתגרים, ילדים חולים והאשמה, עדיין לא הייתי בוחר בשום דבר אחר.
כשאתה עובד מהבית והילדים שלך חולים, קשה עוד יותר לעשות דברים. אם כבר מדברים מניסיון, ילדים חולים הם דביקים וצעירים, ולעיתים קרובות יותר מאשר לא, מלאים בשלשול מתפרץ, וסוג כזה נוטה להאט אותך כשאתה מנסה לעמוד במועד אחר, אם אתה יודע מה אני אומר. ואפילו אל תתחיל אותי באשמה שאני חשה בכך שאני עובדת כל הזמן סביב ילדי. אני דואג שהם יגדלו עם זיכרונות ממני מודבקים למסך מחשב.
אבל בסופו של יום, למרות האתגרים, ילדים חולים והאשמה, עדיין לא הייתי בוחר בשום דבר אחר. עבודה מהבית מספקת יתרונות למשפחה שלנו יותר מכל דבר אחר. עבודה מהבית מאפשרת לי להיות המטפלת העיקרית בילדינו. אני מסוגל לקחת אותם לבית הספר ומחוצה לו, לקבוע פגישות עם רופאים, להיות שם ימים אקראיים כשהם מחוץ לבית הספר ולעולם לא לדאוג מי יטפל בילד חולה (ועם ארבעה מהם, מישהו תמיד חולה). אני גם לא צריך להדגיש על דברים כמו משלוח חבילה, ואני בר מזל שיש לי את סוג הנסיבות שמאפשר לי לטפל בכל הילדים הצעירים מכדי ללכת לבית הספר, ספירה שמונה כיום שתיים אצלנו בית. אני יודע שעבודה מהבית זו פריבילגיה, ואני בר מזל שזה הכי מתאים למשפחה שלנו.
מכיוון שאני לא סופר-אנושית, ניסיתי דרכים להקל על העומס שלי בבית כאשר הדברים מתקשים. בשלב מסוים שכרתי מושב נפלא שהיה מסוגל לביתנו מדי פעם, במיוחד כשעוד הייתי מניקה. היה הרבה יותר קל שמישהו יבוא ממש לבית כך שתמיד אוכל להיות זמין לתינוק. ביצעתי התאמות וויתורים ולמדתי מה עובד עבור המשפחה שלנו ומה לא והכי חשוב, למדתי שאני די זקוקה לתקשר עם בעלי כי הלחץ להיות בבית עם הילדים כל היום ולהטוטן קריירה בו זמנית ממש ממש מגיעה אלי.
יש לנו מזל שמצאנו איזון שעובד עבורנו - ווויתור על זה פשוט לא נראה אפשרי כרגע.
הזמן הוא המצרך היקר ביותר שלנו כרגע וזה לא מה לשכוח ממנו בנישואין, במיוחד כשבן זוג אחד עובד מהבית. עם ילדים בסביבה. לכן שיחה לעיתים קרובות (והרבה) על מה שעובד עבורנו עזר לשנינו.
ובכל פעם שאני מוצף במיוחד או כאשר הבית שלי מרגיש כאילו זו קערת אבק בלתי נגמרת שצריכה לקרצוף או כשאני לא יכולה לשמוע עוד ילד אחד באף רחרח, אני מזכירה לעצמי מה תהיה האלטרנטיבה: האם יהיה מלא- זמן עבודה מחוץ לבית לעבוד אצל המשפחה שלנו כרגע? כנראה שלא. והאם זה סביר מבחינה כלכלית למשפחתי אם הייתי הורה שהייה בבית? בהחלט לא. לנסות לשרוד כמשפחה בת שש עם משכורת של מורה בבית ספר ציבורי, בלי ההגשמה שהעבודות שלי נותנות לי והתשוקה והאנרגיה שהיא מזינה אותי היו חדשות רעות עבור כולנו. כהורים בעלי ובעלי עושים את מה שאנחנו צריכים בכדי שנוח לנו את המשפחה. כאנשים, לבעלי ואני כל זכות לקבל עבודה שמגשימה אותנו. יש לנו מזל שמצאנו איזון שעובד עבורנו - ווויתור על זה פשוט לא נראה אפשרי כרגע.
עבודה מהבית עשויה לפעמים להיות הטובה והגרועה מבין שני העולמות עבורי, אבל כרגע זה הכי טוב שיש לי. על כך, אני אסירת תודה להפליא.
