כשחלפתי לפני כמה שבועות את הסיפור שלנו על רכישת תרמיל וונדר וומן לבני, יצחק בן ה -5, מעולם לא ציפיתי שוונדר וומן עצמה, גל גדות, תקרא את הסיפור שלנו ותשתף אותו.
אבל היא עשתה וזה היה מדהים. "אני מקווה שאיסאק לבש את הכתר ותרמיל ה- WW שלו בגאווה לבית הספר", כתבה בפוסט באינסטגרם שיש לו עכשיו למעלה ממיליון לייקים. כמובן שזה פנטסטי שיש מישהו שמופלא כמו גל גדות נוגע בסיפור שלנו, אבל החלק המשפיע ביותר עבורי היה כל התגובות, התמונות והודעות התמיכה של אייזק ואני קיבלנו באמצעות דחיפה האותית שלה.
בכל רחבי המדיה החברתית, ובתגובות לציוץ של גדות, שיתפו הורים תמונות של בניהם הצעירים שלובשים גם תרמילי וונדר-וומן, חולצות טריקו או תלבושות. רבים שיתפו את סיפוריהם על קיום ילדים המפרים נורמות מגדריות וסטראוטיפים בכל מיני דרכים מדהימות ומעוררות השראה. המשוב הכולל היה תומך וחיובי מאוד, אך הייתה ביקורת מסוימת על ההחלטה שלנו לאפשר לבנים שלנו ללבוש ולשחק עם כל מה שהם מעדיפים. הערות אלה היו צפויות ומשקפות את ההודעות שאנו כחברה שמענו והאמנו כל כך הרבה זמן, העוקבות אחר האמונה כי יש דרך נכונה ולא נכונה לילד להיות ילד וילדה להיות ילדה.
כמה פרשנים הציעו שאכין את אייזק לאפשרות שהוא יציק לו או שיעשה לו צחוק על תרמיל וונדר-וומן.
אחת הדאגות השכיחות ביותר שהביעו הייתה שאם אספק לאיציק להתלבש כמו נסיכה או ללבוש תרמיל וונדר וומן וכתר הוא יתבלבל ביחס למגדר שלו ואולי אפילו למיניותו. למרות שאני לא חולק את הדאגה הזו, אני מבין שזה משותף להורים רבים. לכן אני מרגיש שדיבורים על כך בפתיחות ובכנות זה מאוד חשוב אם אנו רואים שינוי בריא בהודעות שאנו שולחים לילדינו הקטנים שאח"כ מעבירים את הנרטיבים הפגומים האלה לבגרות.
עלינו לשאול את עצמנו מדוע אנו רואים במאפיינים נשיים מסורתיים יותר חלשים ופחות, אך רואים בתכונות הגבריות באופן מסורתי רצויות ועוצמתיות יותר. ילדות קטנות יכולות להיות "טומבויסים" או להסיט לדברים שהם יותר גברים סטראוטיפיים וזה "חמוד", מעודדים אותם, אבל אם הבנים שלנו מציגים מאפיינים שהם יותר סטריאוטיפיים אנו אומרים להם להחמיר, "גבר למעלה." כשאנחנו מספרים ילדים קטנים זה חלש לאהוב לשחק עם בובות, ואז אנחנו אומרים להם שבנות שמשחקות איתן גם הן חלשות. אלה ההודעות שמתחילות מוקדם מאוד ונמשכות לבגרות, ומה הן הצורה של איך שאנחנו רואים ומתייחס אליהם אחד את השני.
כמה פרשנים הציעו שאכין את אייזק לאפשרות שהוא יציק לו או שיעשה לו צחוק על חבישת תרמיל וונדר-וומן - להכין אותו להשפעת החלטתו, להכין אותו לקבל את התוצאות של זה. בזמן שאנחנו מדברים עם ילדינו על אופן ההתנהלות כשמישהו אומר משהו שפוגע ברגשותינו או מתייחס אלינו בצורה שלילית, אני מרגיש שהמעשה לבד לאמר ליצחק שהוא שונה מבחינת חיבתו של וונדר וומן ולכן עשוי להצחיק אותו ישתל זרעים של חרדה מפני עצמו בגלל משהו שלא סביר שיקרה. זה אולי נראה לי תמים להרגיש בטוחים שזה לא יהיה נושא עבור יצחק, אבל האמת היא שאני פחות מודאג מכך שחבריו בני החמש וחצי יתקשו בעיה עם בחירת התרמיל שלו מאשר אני מבוגרים שהוא עשוי לבוא איתם במגע.
אתם מבינים, ילדים צעירים בגיל הזה מבינים כי התחזות למישהו שאתם מעריצים היא חלק טבעי מילדות. לכולם יש דמויות אהובות משלהם וזה נורמלי לחלוטין שילדים ישחקו כאילו הם נהנים ממשחק שמשחק כדמות האהובה עליהם, לא משנה איזה מין או מין הדמות יכולה להיות. ילדים לומדים דרך משחק וככל שאנו מוכנים לאפשר להם את החופש לחקור את העולם סביבם באמצעות משחק משחק, כך הם יהיו מותאמים יותר ובטוחים יותר.
תגובתו לפוסט שלה הייתה 'וונדר וומן אוהבת את התרמיל שלי! תגיד לה שהיא יכולה לשאול את זה! '
אנחנו משפחה של גזע מעורב, ולכן כבר בשלב מוקדם מאוד בחיי הבנים שלנו דנו איתם בהבדלים. יצחק כבר נתקל בחבר למשחק שהעיר בשלילה על כך שעורו אינו לבן. זו הייתה שיחה קשה לנהל בגיל כה צעיר, אבל זו הייתה הזדמנות נפלאה לדון כיצד להתמודד כשמישהו אומר משהו שפוגע ברגשותיך או שאינו נכון לגביך. אנו מלמדים את הבנים שלנו להיות סקרנים במקום לפחד כשהם נתקלים במישהו או במשהו אחר. נורמלי ובריא לילדים להצביע על הבדלים, מכיוון שזה מראה לנו שהם מבחינים בדפוסים בעולם הסובב אותם. אולם האופן בו אנו מלמדים אותם לנווט בהודעות שהם מקבלים על כל דבר שהם חווים כשונה הוא קריטי. כהורים, עלינו לעודד את ילדינו להעריך ולרדוף גיוון בחייהם במקום להתרחק מדברים ואנשים שאולי הם לא מבינים.
כמה אנשים שאלו אותי מה יצחק חושב על וונדר וומן עצמה משתפת את סיפורו וקוראת לו #WonderBoy. התשובה היא: לא הרבה. זה בגלל שאנחנו לא מתכוונים לעשות עניין גדול בתרמיל שלו. בעיקר מכיוון שזה רק תרמיל ואינו למעשה עניין גדול. הוא יודע שוונדר וומן ראתה את התרמיל שלו ומאוד אהבה. תגובתו לפוסט שלה הייתה, "וונדר וומן אוהבת את התרמיל שלי! תגיד לה שהיא יכולה לשאול את זה!"
ואז אחרי כרבע שעה של התרגשות מזה, הוא עשה את מה שכל הילדים הצעירים עושים והוא עבר לדבר המרגש הבא בחייו. יצחק לא צריך לדעת שהסיפור שלו עוזר להורים אחרים לנווט החלטות הורות חשובות עבור ילדיהם בביטחון. הוא לא צריך לדעת שיש כמה אנשים שם שיש להם בעיה מרכזית עם התרמיל שלו. הוא רק צריך לדעת שהוא אהוב על ידי משפחתו על מי שהוא ומי שיהיה, ושאנחנו אוהבים את התרמיל שלו כי הוא כן.
בעודו מניח את התרמיל בכיסא שלו, הוא הודיע לאנשים שעמדו בסמוך שהוא הכי אוהב את וונדר וומן וזו הסיבה שיש לו את התרמיל ואת התלבושת שלה עם שכמייה בבית.
היום הראשון לגן של יצחק היה ביום רביעי האחרון והוא רץ בהתרגשות לחדר הכיתה שלו באותו בוקר וחיבק את הגננת החדשה שלו. פגשנו אותה לילה קודם וכשראיתי את שניהם יחד ידעתי שהם עומדים להתאים מצוין. בעודו מניח את התרמיל בכיס שלו, הוא הודיע לאנשים שעמדו בסמוך שהוא הכי אוהב את וונדר וומן וזו הסיבה שיש לו את התרמיל ואת התלבושת שלה עם שכמייה בבית. כצפוי, נראה שהילדים לא שמו לב להודעתו. כמה מהמבוגרים שעמדו מסביב זרקו לי חיוכים עצבניים, אבל אייזק כבר עבר להתיידד. אמרתי לכולם שמסתכלים עלי שאנחנו אוהבים שיצחק אוהב את וונדר-וומן וחושב שהתרמיל שלו ממש מגניב. הם חייכו והנהנו.
האמת, יצחק אוהב את וונדר וומן הוא הדבר הכי פחות מעניין אצלו. אם תשאלו את יצחק מה הדבר החשוב ביותר שהוא יכול לעשות בחיים, הוא יגיד לכם, "היו חביבים, היו עצמנו." העדיפות העליונה במשפחה שלנו היא ללמד ולדגמן טוב לב וזה מתחיל להיות טוב כלפי עצמנו ו לאהוב את מי שאנחנו, גם אם אנחנו שונים מהסובבים אותנו - אולי במיוחד אם אנחנו שונים מהסובבים אותנו.
אנו אוהבים ומקבלים אחרים טוב יותר למי שהם כשאנו עושים אותו דבר עם עצמנו קודם. הבנים שלנו יגדלו במשק בית שיחבק את מי שיהיו, את מי שהם אוהבים, וכל עניין שתרצו להמשיך, והם יידעו שהחסד יבוא קודם וכל השאר הוא רק בונוס נוסף. אני יודע שיצחק יהיה בסדר גם כאשר בהכרח מישהו יפגע ברגשותיו, כי הוא יודע שהוא נאהב והוא יודע לאהוב. אחרי הכל, כל כך הרבה יותר קל לתת למה שהעולם חושב חושב לגלגל מהגב שלך, כשאתה לובש תרמיל וונדר וומן קיקאס.
