הילד המדהים שלי, הרבה לפני שנולדת נהגתי לחשוב שאני רוצה להיות הורה מושלם עם היסטוריה מושלמת, מישהו שלא עשה את טעויות החיים הרבות שעשיתי. האמנתי בתמימות שאם לעולם לא אספר לילד שלי את הדברים הלא כל כך חיוביים לגבי מה שהפך אותי למי שאני, אז אולי ילדתי יכול להימנע מביצוע אותן בחירות והחלטות גרועות. ההתקפה על מועדון הלילה Pulse באורלנדו ב- 12 ביוני שהרגה 49 בני אדם ופצעה יותר מ -50 אחרים, עם זאת, הזכירה לי שלא משנה איזה טעויות מוטעות שעשיתי להשיג אומץ לחיות את חיי בחופשיות, העוול האמיתי נובע אלה שמנסים באלימות לקרוע את זה מייד מאיתנו.
למדתי שהחיים אינם מושלמים, בתי היפה. זה בו זמנית מבולגן ונהדר, ואתה עתיד לעשות טעויות רבות ורבות לפני שאתה מבין זאת. אני עדיין מבין את הכל, אבל מה שאני רוצה שתדעי שזה בסדר לדפוק וזה בסדר ללמוד תוך כדי, וזה בסדר שלא תמיד יש את התשובות. אמא שלך ואני לא תמיד נדע מה לעשות, אבל אנחנו תמיד נרצה לעזור לך למצוא את התשובות שלך ואת הדרך שלך.
לקח לי יותר מ 25 שנה למצוא את דרכי. קיבלתי כל כך הרבה החלטות שגויות ביחסים לפני שהייתי מוכנה להודות בפני עצמי שאני הומו. ניסיתי לשווא עד היום גברים שטעו אותי כל כך לפני שהבינו, בעזרת עזרה מקצועית, שאני מחבל בעצמי כדי להימנע מלהתמודד מול מי שאני באמת. הייתי מנסה לשכנע את עצמי בדברים ורעיונות איומים בכדי להפריד את עצמי בתוקף כל כך מהעובדה שאני לסבית.
אה, הטעויות שעשיתי, בתי.
ארגוני טרור כמו בנק דאעש מפחדים ממש מהפחד הזה. הם מטיפים לשנאה ולחוסר סובלנות על ידי שימוש באלימות מתועבת ומעשי פחדנות מתמרדים, ומשתמשים בהם כרעל כדי לשמור על שתיקה של אחרים.
אמרתי פעם לחבר לאחר שראיתי את הסרט הר ברוקבק שלדעתי להיות הומו "לא טבעי" בגלל סיבות ביולוגיות שלא היו הגיוניות כלל. הייתי בורה במכוון מכיוון שהיה קל יותר מאשר להודות שאני הומו. למען האמת, הסרט נגע בי בצורה כה עמוקה, עד שהפחיד את הגיהינום ממני, וחשבתי שהדעות שלי עליו מקרבות אותי ליציאה מהארון.
היו לי מערכות יחסים סודיות עם נשים ונפצעתי בהן לפגוע בהן באופן בלתי הפיך כשקיבלתי רגליים קרות, שלא הייתי מוכנה להודות בהומוסקסואליות שלי. אבל במקום פשוט להרחיק את עצמי מהם, הייתי לוקח את זה צעד אחד קדימה, אומר את הקרובים לי ביותר - אפילו את עצמי - שזה "רק שלב".
פחדתי כל כך להיות הומו, שהייתי מוכן לחיות בהכחשה תוך הבעת פומבי גועל ובורות בנוגע להומוסקסואליות. כשאני חושב על סוף השבוע האחרון ועל קורבנות הפיגוע במועדון הלילה באורלנדו, אם התרחש מעשה כזה בזמן שאני נאבק במיניות שלי, סביר להניח שמעולם לא הייתי יוצא מהארון. ארגוני טרור כמו בנק דאעש מפחדים ממש מהפחד הזה. הם מטיפים לשנאה ולחוסר סובלנות על ידי שימוש באלימות מתועבת ומעשי פחדנות מתמרדים, ומשתמשים בהם כרעל כדי לשמור על שתיקה של אחרים.
כשהייתי מוכן לצאת, גם אז מצאתי את עצמי רוצה "לנרמל" את ההומוסקסואליות שלי. זכור לי בבירור שהבטחתי לדודך האחד שאני לא מתכוון להיות אחד מאותם לסביות "מצעדת מצעד". לא רציתי להאמין שאהיה קולנית בהומוסקסואליות שלי. רק רציתי להשתלב.
ביליתי לילות רבים בבכי על עצמי לישון, הלוואי שלא היו לי הרגשות שעשיתי, פחדתי איך יגיבו משפחתי וחברי, לא בטוחים כיצד להטמיע את עצמי כאישה הומוסקסואלית בחברה המיינסטרים. אחרי הכל, לא ידעתי על שום לסביות במעגל המיידי שלי באותה תקופה שיש להם משפחות משלהן, למעט האישה הזו שמבישה אותי כילדה. כשאמרו לי את הסיפור שלה על ידי מישהו קרוב אלי, זה זלג כפיסת רכילות, כאילו זה היה משהו שמגיע רק שנלחש עליו. אה, שמעת שככה וכך פגש אישה ועכשיו הם "נשואים" ומתגוררים בקליפורניה? שמתי לב מיד שמדובר בטון קול שונה בהרבה מאשר בעת העברת מידע על חבר הטרוסקסואלי.
לא ראיתי טלוויזיות לסביות או הומואים שלא היו מספוא קומיקס ראשוני או טלוויזיה בכבלים מהפרמיום המאוחרת בלילה. למרות שהייתי קורא תוסס, מעולם לא קראתי ספרים שבהם אף אחת מהדמויות הומוסקסואלית וזה לא היה דבר. וכך נסוגתי יותר ויותר אל תוך עצמי.
אימא שלך הייתה האדם הראשון שפגשתי בחיים שלי, שהרגשתי בטוח באמת שאני עצמי. איתה הבנתי שניסיתי להיות מישהו שאני לא - מנסה להיות אדם שחשבתי שכולם רוצים שאהיה. אבל כשפגשתי את אימא שלך, הרגשתי שהיא מתעניינת באמת במי שאני באמת, אפילו אם אני עדיין מנסה להבין זאת בדרכים שונות.
כשהייתי מוכן לצאת, גם אז מצאתי את עצמי רוצה "לנרמל" את ההומוסקסואליות שלי. זכור לי בבירור שהבטחתי לדודך האחד שאני לא מתכוון להיות אחד מאותם לסביות "מצעדת מצעד". לא רציתי להאמין שאהיה קולנית בהומוסקסואליות שלי. רק רציתי להתמזג. רציתי שיראו אותי "נורמלי" ולא חשבתי שלהיות הומו ולהיות נורמלי זה יכול ללכת יד ביד.
למען האמת, רק כשהתחלתי לצאת עם אימא שלך התחלתי לראות באמת איך נראתה מערכת יחסים בריאה. אבל ההצלחה של מערכת היחסים בינינו לא הייתה רק בגלל מי שאנחנו כל אחד כיחידים; זה היה גם בגלל שהייתי במקום הנכון בחיי להיות פתוח לקבל את מי שאני באמת. אימא שלך הייתה האדם הראשון שפגשתי בחיים, שהרגשתי שאני בטוח בעצמי להיות איתי. הבנתי שביליתי כל כך הרבה זמן בניסיון להיות מישהו שאני לא - מנסה להיות האדם שחשבתי שכולם רוצים שאני אהיה. אבל כשפגשתי את אימא שלך, הרגשתי שהיא מתעניינת באמת במי שאני באמת, אפילו אם אני עדיין מנסה להבין זאת בדרכים שונות. היא ראתה אותי. אבל גם אז, בשלבי הינקות של מערכת היחסים בינינו, עדיין התקשיתי לראות את הכדאיות שלנו לטווח הארוך. לא יכולתי להבין שיש לי את הדברים שידעתי שרציתי מהחיים, כמו משפחה משלנו, ובכל זאת ידעתי שאיתה אני לפחות מוכן לנסות.
בצעד אחד חשוב קדימה, הומופוביה ושנאה עיוורת ניסו לדחוף אותנו צעד אחד רגע אחורה.
כשהתחלנו לתכנן את החתונה שלנו בשנת 2010, נישואים הומואים עדיין לא היו חוקיים בניו יורק ולכן החלטנו להתחתן בקונטיקט. אני זוכר שהרגשתי עצבני כשהתקשרתי למקומות חתונה שונים והייתי צריך להסביר שהשלנו הייתה חתונה מאותו המין. כל החרדה שחשתי כשיצאתי לראשונה, הציפה שוב. נאלצתי להתמודד עם העובדה שהמוסד הבסיסי לנישואין אינו זכות שאמא שלך והייתה לי. למען האמת, באותה תקופה נחרדתי ללמוד שתוכל להתחתן באופן חוקי עם בן דודיך במדינות רבות יותר מאמא שלך והותר לי לחוק להינשא. במדינות רבות, העריות ערכו פחות סטיגמה חברתית מאשר הומוסקסואליות. כך תוכלו לדמיין את רמת המחויבות זה לזה ואת העתיד שלנו שהיינו צריכים להיות כדי להתחתן.
והנה אנחנו כאן, כמעט שבע שנים אחרי. אולם רק בשנה שעברה הוכרנו פדרלית כזוג נשוי. לקח ארבע שנים עד שזה קרה. וזו הסיבה שכאשר אנו לקראת יום השנה הראשון להחלטה זו נקודת ציון, מעשה האלימות הבלתי ניתן לתיאור נגד הומואים שקרה במועדון הלילה פולס בסוף השבוע הוא טרגי במיוחד. בצעד אחד חשוב קדימה, הומופוביה ושנאה עיוורת ניסו לדחוף אותנו צעד אחד רגע אחורה.
אם הייתי נותן לפחד ובורות להחזיק אותי בארון, מעולם לא הייתי פוגש את אמא שלך ולעולם לא היינו מקבלים אותך. אתה השראת אותי לחיות את החיים האמיתיים כי אני רוצה להראות לך שאתה יכול לעשות זאת בלי לפחד. אתה התזכורת שלי כי טוב יכול לנבוע משנאה. התקווה הזו יכולה לצמוח מהאפר.
אפילו עם כל המכשולים שאימא שלך ואני התגברנו, הטבח הזה נתן לכל אחד מאיתנו הפסקה מספקת כדי לשאול באילו חיים אנחנו אוכבים אותך. זה מה שקורה כשאתה קורא על האנשים שלך שהוצאו להורג במקום שהיה אמור להיות מקלט בטוח. תהינו - גם אם לרגע - מה הנטל שתשאו כתוצאה מאהבתנו. אבל אז הבנו שזה בדיוק מה שהפחדנים האלה רוצים. הם רוצים שנחיה בפחד וניחוש שני ונחקר את כל מה שאנחנו. אבל מה שאנחנו לא זה רע בעולם הזה. מה שאנחנו זה זה: שני אנשים מאוהבים, שני הורים גאים, שני אנשים המחויבים להביא יותר אהבה לעולם הזה, שני אנשים שמסרבים לאפשר למישהו לקחת זאת מאיתנו.
כי הנה מה שלמדתי מאז שיצאתי מהארון, אהובי. קהילת הלהט"בים חזקה כמו שהיא תומכת והיא עמידה כמו שהיא עקשנית. שלטנו בעבר ונשלט שוב. דעות קדומות, ביגידות והומופוביה תמיד יהיו קיימות, אבל זה לא יכול לנצח אם לא ניתן לזה. אמא שלך ואני כל כך אסירי תודה שאתה עדיין לא מספיק מבוגר לדעת מה קרה במועדון הלילה Pulse בסוף השבוע של 12 ביוני, אבל אנחנו גם יודעים שזה לא ייקח זמן רב עד שנצטרך ללמד אותך על אפליה ודעות קדומות בהכרח המשפחה שלנו תיתקל. אנו רוצים נואשות שתישארו בתקווה לשינוי שכולם בקהילה שלנו ובעלי בריתה חותרים אליו, ונגדל אתכם לעולם לא להיכנע לשנאה ולספק העצמי שהגדולים רוצים שתשמעו.
כשאני מוצפת על ידי החושך שבעולם, אני מסתכל אלייך ועתידך לאור.
אם הייתי נותן לפחד ובורות להחזיק אותי בארון, מעולם לא הייתי פוגש את אמא שלך ולעולם לא היינו מקבלים אותך. אתה השראת אותי לחיות את החיים האמיתיים כי אני רוצה להראות לך שאתה יכול לעשות זאת בלי לפחד. אתה התזכורת שלי כי טוב יכול לנבוע משנאה. התקווה הזו יכולה לצמוח מהאפר. כשאני מוצפת על ידי החושך שבעולם, אני מסתכל אלייך ועתידך לאור. אימא שלך ואני נעשה כל שביכולנו כדי להגן עליך, אך אנו גם רוצים ללמד אותך גם את העוצמה והחסד המדהימים שניתן למצוא במצוקה, כך שתמיד תרגיש מספיק בטוח להיות האדם שלך, לא משנה מי אותו אדם הוא. כי בסופו של דבר, בתנו המופלאה, זה מה שלעולם לא נפסיק להילחם עליו: זכותך להיות מי שאתה באמת.
אני אוהב אותך.
אמא
