אני חושב שכל האמהות יכולות להסכים שכמות העצות שאתה מקבל כשאתה בהריון היא מדהימה. כל אחד רוצה להגיד לך מה אתה צריך ולא צריך לעשות בכל מה שקשור לגידול הילד שלך, וכולם משוכנעים שהם צודקים. אבל העצה הכי מזיקה? כשאנשים אחרים אומרים לך "להוקיר כל רגע ורגע, כי כולם יקרים". כל מה שקלישאה עושה זה להשאיר אותי לתהות אם אני אמא רעה שאני זקוקה להפסקה מכל הרגעים ה"יקרים "האלה.
לא משנה אם את אמא עובדת, אם נשארת בבית או שילוב של השניים. לא משנה בן כמה ילדיכם, אם הם מתנהגים היטב או אם הם מטרידים. לא משנה אם יש לך ילד אחד או עשרה, אם הם בבית הספר כל היום, או אם הם מבוגרים מספיק להכין כריכים משל עצמם. מה שכן משנה זה - האימהות מתישה.
אימהות היא מצב של קיום בו אתה כל הזמן מסלק חלקים מעצמך. אתה נותן את תשומת ליבך. אתה מוסר את האהבה שלך, את המיקוד שלך ואת כל האנרגיה שלך. זוהי עמדה קבועה להיות בה והיא דורשת ממש את כל הסבלנות והסיבולת שלך. מי לא יצטרך הפסקה מזה?
GIPHYאבל לאמהות אומרים כל הזמן להוקיר את הרגעים האלה. "הם לא תמיד צריכים אותך", אומרים אנשים. "הם לא תמיד רוצים שתקרא להם או תחזיק אותם או תנדנד אותם לישון." אמהות מרגישות אשמה על כך שהן זקוקות ללילה אחד הרחק מילדיהן; לילה אחד לאכול ארוחה בשלווה ולא לחתוך את אצבעות העוף היקרות של אף אחד אחר, הם לא מתכוונים לגעת או לנסות להסיח את דעתו של פעוט בלי להשתמש באייפון. ידוענים כמו כריסי טייגן מפוצצים על כך שהם מעזים להתרחק מתינוק שזה עתה נולד, כאילו שילדת ילד פירושה שתהפוך לאחת עם הקידדו שלך, ותבלה איתם כל רגע ערות מילולי כדי שלא תחמיץ מצמוץ, נשימה, או זעקה.
כשאני זקוקה להפסקה מבתי הפעוטה, אני לא מתחננת לשהות של שלוש לילות במלון עם שירות חדרים ללא הגבלה וכל נטפליקס ללא הפרעה שאני רוצה. אני מבקש לעצמי שעה, איפה שאף אחד לא הולך לגעת בי, איפה שאף אחד לא יגרום לי להרחיק מהם עפרון כדי שאוכל לקרצף קיר, שם אף אחד לא הולך לזרוק את האוכל שלהם על על הרצפה ואז לבכות על זה.
זה הופך אותי לאמא רעה? האם עלי להרגיש אשמה בכך שאני מוותר על כמה שעות עם בתי בשבת משובחת לחלוטין כדי שאוכל לשתות מרגריטות עם חברה? האם אני אמור לכעוס על עצמי על כך שאפשרתי לה לצפות בפרק נוסף מרחוב סומסום כדי שאוכל לשתות כוס קפה חמה במקום לקרוא לה ספר נוסף? האם זה אומר שאני לא מוקירה איתה כל רגע? האם אתעורר בעוד 30 שנה ואצטער על שהגעתי לטארגט לבדה כשהיא שמחה לחלוטין לשחק בלוקים עם אביה?
אימהות היא מסע מדהים ויפה, אבל אתה יודע מה? זה מוצץ ממך הכל. וכאמא שזקוקה להפסקה, כל מה שאני מבקש זה קצת זמן לעצמי להיות אני. אני לא מבקש לוותר על חיי כאמא. אני לא אומר שהילד שלי לא שווה את זה או שאני לא אוהב את הזמן שלי איתה. כל פירושו של הפסקה הוא שאני צריך להתחבר מחדש עם מי שאני מעבר להיות אמא. ואם זה אומר לצאת לקניות מכולת לבד או לצאת עם חבר, אז יהיה זה.
אני אמא טובה יותר עם הפסקה. אני אמא שמרגישה לחדש אותה, שכבר לא נמצאת על סף אובדן זה. הפסקה לא רק מחייה אותי, אלא גם נותנת לי הזדמנות להתגעגע לילד שלי, לרצות לחזור איתה הביתה ולקרוא עוד 18 ספרים.
זה כמו שאומרים בהפגנות האבטחה במטוס - אתה צריך לשים מסכת חמצן משלך לפני שתוכל לעזור לאחרים. וזה בדיוק מה המשמעות של צורך בהפסקה כאמא. כל מה שאתה מבקש זה שתעזור לעצמך לנשום קצת יותר קל כדי שתוכל להיות האמא הכי טובה שאפשר לילדים שלך. ואם זה ראוי לטיול רגשות אשם, הנה הכרטיס שלי. נתראה בצד השני.
