ביום שלישי בערב השתתפתי במפלגת ליל בחירות מלאת תקווה כאישה שהייתה, אני חושב, עומדת לחזות בהיסטוריה. כאמא, נישקתי את ילדיי לשלום והבטחתי לספר להם את התוצאות המרגשות ברגע שהם יתעוררו בבוקר. אבל כשהתוצאות התגלגלו בשעות הקטנות של בוקר יום רביעי והבהירו שאמריקה בחרה בדונלד טראמפ לנשיא הנבחר של ארצות הברית של אמריקה, התבוננתי במה שהוצג לפני כאישה עם תסמונת טורט, שלא עשתה זאת אני עדיין לא מאמין שבוחרים יכולים להתעלם מהסכנה של אדם שהפך את תפקידו למשימה להשפיל ולעורר אלימות כלפי אנשים שלא מזדהים כמו שהוא או שמתאים לו בפרמטרים של מה ש"נורמלי "צריך להיראות ולהרגיש ונשמע כמו. ובשעות שחלפו מאז נאלצתי להתמודד עם התפשטות גוברת של פחדים. כאם, אישה שהותקפה מינית והטרדה, כאישה עם מוגבלות, איך אני מתקדם?
חגגנו, עם יין ומריעה, את הניצחון המוקדם של בחירת חבר כנציג הלהט"ב האפריקני-אמריקני הראשון בפני בית המחוקקים בקולורדו. ואז, עם התגלמות תוצאות הבחירות לנשיאות, חדר המום השתתק. יצאתי בבכי. ביליתי חיים שלמים בהסתרת תסמונת הטורט שלי מתוך פחד מהשפלה, ונלחם נגד חברה - לא, עולם - שמפחית את ההישגים שלי, החלומות והגוף שלי, כל זאת בגלל שאני אישה, הכל בגלל שאני אמא. הכל בגלל שאני אדם עם מוגבלות. אז מה עכשיו? לאן אני הולך מכאן?
יומיים שלמים מאז שאמריקה שלטה בצד של מועמד שהעיר הערות שנאת זרים, גזענות, שגוי ומעליב בכל הקמפיין שלו, אני עומדת בפני שאלה קשה, שמרגישה כל כך בלתי אפשרית בכל פעם שאני חושבת עליה: איך אני עוברת דירה קדימה בידיעה שיש אנשים בעולמי - חברים, שכנים, עמיתים - שתמכו בנשיא הנבחר שלנו? מי מכיר ביודעין אדם כזה לתפקיד?
אני רואה את הדרך שהוא לעג לגלוי ולאנשים אחרים שלא נראים, נשמעים או מדברים כמוהו, ומזכירים אותי עד כמה המוגבלות שלי מסכנת אותי באמריקה של דונלד טראמפ.
קשה לי עוד יותר להתמודד עם כמה מהם, בעקבות הזכייה של טראמפ, שותקים. בעוד אני מכבד את זכותם של אנשים לשמור על שקט בדעותיהם הפוליטיות, הבחירות הללו היו יותר מאשר מדיניות ציבורית או פוליטיקה. זה קשור למנהיגות שנאה ואי-הסכמה עמוקה בקרב הבוחרים כגוף של בני אדם, ולא רק גוף של מצביעים. אני לא נעלב מהקמפיין של דונלד טראמפ - הוא הראה שוב ושוב מי הוא - כמו שאני על ידי החברים שהצביעו עבורו ולא הושיטו יד עם הסבר, או לכל הפחות, בחמלה כלפי אלה מאיתנו שכוונו. חברים ששתקו תוך הפעלת בריון ובוט.
אני מזהה את הפריבילגיה שלי כאזרח לבן, סז'נדר, הטרוסקסואלי ממעמד הביניים. אני לא יכול לדבר עם הפגיעה והבושה שאחרים עלולים לחוש, אבל אני אישה, כזו שחוותה, כמו רבים אחרים, גם הטרדה מינית וגם תקיפה מינית. כל יום שעובר במקום בו אני חושב על גרסתו של דונלד טראמפ ל"נבלה בחדר ההלבשה ", אני מרגיש פחות ופחות אמיתי. אני מרגיש פחות מסוגל להסביר לבני שנשים וגברים שווים, ושהם צריכים להבין ולכבד זאת. אני רואה שאנשים מתעלמים מהנשים שהצביעו על התקיפות המיניות לכאורה של טראמפ, ואני מבין מדוע אני אחת מהנשים הרבות שלא דיווחו על עצמי. אני רואה את הדרך שהוא לעג לגלוי ולאנשים אחרים שלא נראים, נשמעים או מדברים כמוהו, ומזכירים אותי עד כמה תסמונת הטורט שלי מסכנת אותי באמריקה של דונלד טראמפ.
אני חי עם מוגבלות שבימים רבים יש דמיון חיצוני בולט לזה של הכתב דונלד טראמפ ללעג בגלוי. בניגוד לכתב ההוא, יש לי את המותרות להסתיר כשצריך. אחרי שלושה עשורים של ניסיונות להסתיר את העוויות והדפיקים והרפרפים שלי, סוף סוף מצאתי את הקול לספר לסובבים אותי מי אני. ובכל זאת, בזמן שצפיתי בליל הבחירות, עם כל הצבעה שהושמעה כלפי טראמפ, הזכרתי בחריפות שיש לי נכות שנראית כל כך מגוחכת, וכל כך לא נורמלית, שלאנשים לא אכפת אם ילעגו אותי. איך אני מסביר את זה לילדים שלי, שאחד מהם אולי כבר טיקים משלו?
מה שאני צריך לדעת מהאנשים בחיי שהצביעו לדונלד טראמפ הוא: מדוע? איך תילחמי למען נשים בארבע השנים הבאות? האם הסרטון הזה של טראמפ לועג בגלוי למישהו עם מוגבלות גרם לך לחבק את ילדיך מעט יותר חזק? האם חשבת על זה בליל הבחירות, כמו שעשיתי, כמו שאני עושה בכל פעם שנבחר הנשיא שלנו פותח את פיו? האם הזכייה שלו גרמה לך לפחד? איך תלמדו את ילדיכם לא להיות אכזריים לאלו מאיתנו השונים, שהם אחרים, המודעים בצורה כה הרסנית לאישיותנו אחרי יום רביעי בערב?
לעולם לא אבין באמת הצבעה לדונלד טראמפ, אפילו שאני מכיר בחוסר זיכיון שהניע אנשים רבים להצביע עבורו. עם זאת, אני לא מבין את השתיקה. אני לא מבין מדוע מי שאני רוצה להאמין לא גזעני, לא סקסיסטי, לא מסוגל לא מנסה לתקן. מדוע הם לא מגנים בפומבי את שנאת הנשיא הנבחר שלנו, ומבטיחים שהם לא יעמדו בעד יותר.
אני צריך לדעת שאתה עדיין רואה אותי.
אולי אני מחכה לשווא, אבל מה שאני צריך לדעת מהאנשים בחיי שהצביעו לדונלד טראמפ הוא: מדוע? איך תילחמי למען נשים בארבע השנים הבאות? האם הסרטון הזה של טראמפ לועג בגלוי למישהו עם מוגבלות גרם לך לחבק את ילדיך מעט יותר חזק? האם חשבת על זה בליל הבחירות, כמו שעשיתי, כמו שאני עושה בכל פעם שנבחר הנשיא שלנו פותח את פיו? האם הזכייה שלו גרמה לך לפחד? איך תלמדו את ילדיכם לא להיות אכזריים לאלו מאיתנו השונים, שהם אחרים, המודעים בצורה כה הרסנית לאישיותנו אחרי יום רביעי בערב? אני צריך לדעת שאתה לא, לא תעמוד לצד מנהיג שמזלזל ומסית אלימות כלפי אנשים שונים ממנו.
אני צריך לדעת שאתה מבין שיש לך את המותרות להתעלם ממאבק ושנאה, ואני צריך לדעת שלא תשב עוד ליד ותן לזה להיות התירוץ שלך. אני צריך לדעת שתמצאו דרכים, קטנות או גדולות, לפנות מקום. אני צריך לדעת שאתה מבין שבחרת במועמד שהתמודד עם פחד ושנאה ושנאת זרים ומונוגיה.
יותר מכל, אני צריך לדעת שלא משנה עם מי הצבעת, לא משנה באיזו מפלגה אתה מצביע, שעדיין תשים את הדברים האלה בראש ובראשונה: אנושיות, כבוד, שוויון, הכללה, קבלה; מקווה. אני צריך לדעת שאתה עדיין רואה אותי. שאני לא נראה.
