אף אחד לא אוהב שידברו איתו, וזו הסיבה שזה לא כל כך מפתיע שמחקר חדש מצא כי הורים נגד חיסונים מגיבים לשיתוף מידע אמיתי מאשר לעשות בושה באותו נושא. המחקר נעשה בוושינגטון, כדרך להבין כיצד לדבר בצורה הטובה ביותר עם הורים הספקנים לגבי חיסונים ולנסות להניע אותם להבנת המדע המקובל. באמצעות סקרים וקבוצות מיקוד, החוקרים אילפו הורים מסוימים להיות תומכים וחימשו אותם במדע (והחוויות שלהם) לדבר עם הורים שהוגדרו כ"הססני חיסון ".
מה שמצאו החוקרים הוא שאחרי ששמעו הורים מדברים בצורה חיובית מדוע הם חושבים שחיסונים חשובים, מספר ההורים שאמרו שהם מודאגים מהורים אחרים שלא מחסנים את ילדיהם עלה מ 81- אחוז לכמעט 89 אחוז.
הם גם גילו כי אנשים שדיווחו שהם "מהססים" בקשר לחיסונים ירדו מ 22- ל 14 אחוז. אלה כמה שינויים גדולים למדי, מה שאומר שבושה - או התייחסות לכל הכותרות בפייסבוק או ללעג לספקן חיסונים - היא ממש לא הדרך ללכת. זה לא מדע טילים שאנשים רוצים שיכבדו אותו, או שפנייה לתחושת האמפתיה של מישהו במקום לכבות אותם צריכה לעבוד. אבל כדאי לזכור את הפעם הבאה שתמצאו את עצמכם מפרגנים לחיסונים.
התנועה נגד החיסון היא כוח רב עוצמה ומשבר בריאותי ציבורי גדול. החוקרים החלו במחקר בתגובה לאשכולות של ילדים לא מחוסנים שחלו חצבת או חזרת במדינה. השנה התפרצה חזרת כמעט 300 ילדים, בחמש מחוזות. רק ב 27 יום בינואר השנה נרשמו 230 מקרים של חזרת בארקנסו. בטקסס, מקרי חזרת הם בשיא של 20 שנה. זו אי שפיות.
חזרת אינה לעיתים קרובות קטלנית, אך עלולה להיות לה השלכות חמורות, כמו חירשות או נפיחות במוח לאחר שההדבקה הראשונית תתברר. (זכרו, חזרת גם ניתנת למניעה מוחלטת עם חיסון נגד חצבת-חזרת אדמת.) כל המדינות דורשות מהתלמידים להראות הוכחת חיסון להירשם לבית הספר, אך כל מדינה גם מאפשרת פטורים מסוימים. בוושינגטון, למשל, הורה צריך רק להראות הצהרה עליה חתם רופא הילד ואמר כי ההורה התבשר על הסכנות שבאי-חיסון.
כדי להתחיל להוריד את המספרים האלה, משהו צריך להשתנות. החל מאיך שכולם מדברים זה עם זה מקום טוב כמו כל אחד להתחיל.
