חג המולד הזה, בזמן שילדים קטנים יותר מתערבלים מתחת לעץ כדי למצוא את האצ'ימלים שלהם או Fuzzy Wonderz, ילדים גדולים יותר יחפשו אחר מתנה אחרת: אוזניות מציאות מדומה (VR).
פעם שנחשבו לתחום המדע הבדיוני, מערכות מציאות מדומה הופכות כעת זולות ונגישות בהרבה: בעוד שדגמים מתקדמים כמו HTC Vive יכולים להריץ אותך עד 800 דולר, ישנם דגמים כמו Samsung Gear VR (הדורש טלפון של סמסונג) עלות קטנה כמו 80 $. אך בעידן זמן המסך האינסופי, האם באמת רצוי להרכיב מסך בפניו של ילדכם?
התשובה לשאלה זו מסובכת יותר ממה שהייתם חושבים. בעוד שמרבית מערכות המציאות המדומה אינן מקבלות אזהרה על כך שהילדים מתחת לגיל 12 או 13 לא ישמשו אותן, לא ברור אם יש בסיס מדעי ממשי לאותן אזהרות.
"ילדים עשויים לפרש דברים כפשוטם. הם רואים קריקטורה או משהו מונפש. הם מאמינים שזה ממש מתרחש והם מאמינים שזה אמיתי. "
"אין הרבה מחקר של VR ב- ילדים", אומרת יולנדה ריד צ'סיאקוס, עוזרת פרופסור באוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס והסופרת הראשית של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP) שהתפרסמה לאחרונה על מדיה דיגיטלית ב- ילדים ומתבגרים.
אמנם המחקר אינו מזכיר כלל את המציאות המדומה, אך בדו"ח מוזכרים כי משחקי וידאו אלימים אינם מתאימים לילדים צעירים.
"ילדים עשויים לפרש דברים כפשוטם, " אמר צ'סיאקוס. "הם רואים קריקטורה או משהו מונפש. הם מאמינים שזה ממש מתרחש והם מאמינים שזה אמיתי."
צ'סיאקוס אמרה כי היא מציינת את היעדר המחקר, כי היא לא יכולה להגיב כיצד חווית מציאות מדומה עשויה להיות שונה עבור עיניו ומוחו המתפתח של ילד, בהשוואה לצפייה במסך סמארטפון או לשחק משחקי וידאו מסורתיים בטלוויזיה. אולם ישנם חוקרים שהציעו כי יתכן ושיש מסכים בהירים במרחק סנטימטרים ספורים מהעיניים עלול לגרום למתח עיניים. אמנם אין מעט ראיות לטווח הארוך המצביעים על כך ש- VR יגרום נזק תמידי לעיניים, אך נכון שאפילו משתמשים בוגרים התלוננו על אוזניות VR שגורמות סחרחורת או בחילה, מצב המכונה "מחלת רשת".
מציאות מדומה ומוגברת עשויה להפוך לתעשייה בסך 4 מיליארד דולר עד 2018.
אבל זה לא הפריע לאנשים לקנות אותם. על פי פורבס, באוקטובר 2016 מכרה HTC 140, 000 אוזניות Vive מאז השקתה באפריל. בעוד שהמספר הזה מחלף בהשוואה לנתוני המכירות החודשיים של ה- iPhone, HTC מוכנה למכור 400, 000 יחידות עד סוף השנה, ו- CCS Insight צופה כי מציאות מדומה ומוגברת עשויה להפוך לתעשייה של 4 מיליארד דולר עד 2018.
מלודי אליוט, 32, מומחית למילוי משכנתא ואמא לילדה בת 9 וילד בן 3, אמרה שהיא תשקול מציאות מדומה עבור ילדיה, אם כי תעדיף לחכות עד שהם יהיו קצת מבוגר יותר. בעוד שילדיה עדיין לא ביקשו מערכת VR, בתה כבר נהנית לשחק משחקי וידאו, ואליוט בהחלט מודעת להגביל את זמן המסך שלה.
"אני חושב שהייתי בהחלט מגביל את משך הזמן ב- VR, " אמר אליוט. "אני באמת רוצה להגביל ל 30-45 דקות. זה ממש כמו להיות על הליכון. אתה יוצא ואתה שונה, אז לוקח את הרגע הזה להסתגל."
אני פשוט רואה פן אחד נוסף שהוא ילד. הוא משחק, פשוט בצורה אחרת.
אבל איאן מקונוויל, 34, אמן של משחק הנייד סלים ראנצ'ר, אומר שלא היו לו בעיות כשהוא מאפשר לבנו בן השלוש, איידן, לשחק עם ה- HTC Vive שלו.
"אני לא כל כך מודאג ממשחקי וידיאו כמשפיעים בצורה כזו או אחרת. הילד מאד מעורר דמיון, והוא משחק ומשחק ומנגן. הוא אוהב לקרוא עם סבא וסבתא. אני פשוט רואה פן אחד נוסף שהוא ילד. הוא משחק, פשוט בצורה אחרת, "אמר מקונוויל.
הוא הוסיף כי למרות אזהרותיהם של מומחי צרכנים לגבי מציאות מדומה, נראה כי איידן מתקשה להבדיל בין מציאות מדומה למציאות ממשית.
"עד כמה שאני יודע, הוא פשוט חושב על זה כעל סוג אחר של ילד משחק, " אמר מקונוויל.
מקונוויל מאפשר לאיידן לשחק במשחקי מציאות מדומה מסוג "ארגז חול". שלא כמו משחקים לילדים גדולים יותר, הם פחות עוסקים בהשגת יעדים ויעדים ויותר מכוונים לחקור ולהתמודד עם עולם וירטואלי. הדוגמה המפורסמת ביותר למשחק ארגזי חול, Minecraft, יש גרסת מציאות מדומה משלה.
מקונוויל אמר כי איידן נהנה במיוחד ממשחק נוסף של ארגז חול מגוחך בשם Job Simulator, שמתרחש בעתיד בו כל העבודות אוטומטיות ובני אדם משחקים הדמיות עבודה לבילוי. איידן אוהב במיוחד את רמת המטבח.
למרות שאיידן נמצא בעולם הווירטואלי שלו, הוא יודע שאבא שלו בחדר איתו צופה (ודואג שהוא לא יתקל בדברים). הם מתקשרים על אף שאיידן לא יכול לראות אותו. איידן יכין אוכל לאביו בסימול ג'וב, שלא יהיה דומה לאופן שבו הוא עשוי להכין אוכל בכדי להראות מטבח אמיתי.
"עלינו להיות מציאותיים לגבי טכנולוגיות חדשות. הרבה דברים שאנחנו מפחדים מהם לא קורים, והדבר הכי בנאלי אכן קורה."
מקונוויל אכן מגביל את משך הזמן שאיידן מבלה במציאות מדומה, אך בעיקר מתוך דאגה בגלל חוסר יכולתו של בנו לאתר את סימני האזהרה של מחלת תנועה.
מרינטינה גוטסיס, פרופסור מאוניברסיטת דרום קליפורניה שמחקריה משתמשים במציאות מדומה על ילדים, אמרה כי סוגים פשוטים כאלה - מחלת תנועה, נתקל בדברים ונפילה - הם לרוב אלה שאיננו מצליחים לקחת בחשבון כשנוגשים איתם. טכנולוגיה חדשה, בעוד אנו דואגים לאלה שאולי לא קיימים.
"אנו מסתכלים על כל הטכנולוגיות החדשות הללו באותו אופן. אנחנו מסתכלים על מה שיהיה חיובי בעניין ועל מה להיזהר, אבל עלינו להיות מציאותיים לגבי זה, "אמר גוטסיס. "מכיוון שהרבה דברים שאנחנו מפחדים מהם לא קורים, והדבר הכי בנאלי - נפילה - כן קורה."
גם גוטסי וגם צ'סיאקוס אמרו כי למציאות מדומה עשוי להיות פוטנציאל לשמש סוג בידור מעשיר לילדים. ויש מכשירים בשוק שכבר מכוונים לילדים. אם אתה זוכר את Mattel View Master הישן, למשל, שם היית עובר בין תמונות תלת-ממדיות, יש כעת גרסת מציאות מדומה המיועדת לילדים.
הדבר החשוב ביותר שיש להשגיח עליו הוא תוכן, אמרו שאסיאקוס וגוטסיס. התוכן צריך להיות מתאים לגיל ולא אלים. הם גם המליצו להורים לפתוח בדיאלוג עם ילדיהם כדי לדבר על החוויה הווירטואלית, ולהגדיר בעצמם דוגמאות טובות על ידי שימוש לא רב מדי.
"הם אפילו לא התחילו להבין את העולם. צריך לחכות לפני שהוא יתמרן עם משהו וירטואלי."
באתר האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים יש מדריך אינטראקטיבי הנקרא מתכנן השימוש בתקשורת משפחתית שמשפחות יכולות להשתמש בהן כדי לוודא שהן נכנסות לאיזון טוב של פעילות גופנית, זמן חברתי משפחתי ובידור מדיה אישי. אך בסופו של דבר זה מסתכם במה שמרגיש נכון.
"הייתי מעדיף שאפילו הבת שלי תהיה קצת יותר מבוגרת לפני שהיא צוללת פנימה, " אמרה אליוט. "אבל אני חושב שגילאי 5 עד 6 הוא קצת צעיר מכדי להתחיל בזה. הם אפילו לא התחילו להבין את העולם. אתה צריך לחכות לפני שהוא יתמרן עם משהו וירטואלי."
