לפני כמעט 80 שנה, פינלנד פתחה תוכנית מדהימה שנקראה "חבילת היולדות." הרעיון היה פשוט: לכל אמא מצפה בפינלנד הייתה צריכה לקבל ארגז, ערכת סטארט-אפ מסוגים הכוללים בגדים, סדינים וצעצועים לתינוק שזה עתה נולד. ובונוס, התיבה יכולה להכפיל כמיטה. (כמה מגניב זה?) המתנה של הממשלה נועדה לתת לכל הילדים - ללא קשר לרקע שלהם - התחלה שווה בחיים, והחדשות הטובות הן שהמסורת הפינית בת 78 שנים עשויה לפלס את דרכה לכמה קנדים ברי מזל. באמצעות תוכנית המבחן החדשה "ברוכים הבאים להורות". אבל מדוע אין לנו ארגזי תינוקות בארה"ב? וחשוב מכך, מה אנו יכולים לעשות כדי לקבל תוכנית כמו מדינת ישראל המיושמת?
כאשר החלה התוכנית בחסות הממשלה בפינלנד, היא קשורה יותר לתמותת תינוקות מאשר "נדיבות", לפחות על פי חדשות ה- BBC:
בשנות השלושים הייתה פינלנד מדינה ענייה ותמותת התינוקות הייתה גבוהה - 65 מתוך 1, 000 תינוקות מתו. אולם הנתונים השתפרו במהירות בעשורים שלאחר מכן.
בשנים הראשונות ההן, "חבילת היולדות" הוצעה רק למשפחות בעלות הכנסה נמוכה, אך כפי שסיפרה היידי ליסיוסי ל- BBC News, הכל השתנה בשנת 1949:
לא זו בלבד שהיא הוצעה לכל אמהות לעתיד אלא חקיקה חדשה שנועדה להשיג את תיבת היולדות, הם נאלצו לבקר אצל רופא או מרפאה עירונית לפני לידה לפני החודש הרביעי להריונה.
כיוון שכך, התוכנית עצמה הגבירה את הידע הציבורי כיצד יכולות להיראות הריונות בטוחים וצריכים. הבדיקות הנדרשות הבטיחו בריאות אימהית ועובר, והתיבה עצמה (יחד עם כל ה"סוברים "של כל אלה) סיפקה הקלה כלכלית נחוצה - והקלה במתח - לכל האמהות - כלומר, זה היה דבר אחד פחות שהיה עליהם לדאוג.
מה שמביא אותנו לארצות הברית, והיום. מכיוון שאם התוכנית כל כך מצליחה, אם היא סייעה לנשים רבות ככל שהמדינה טוענת והפכה את שיעור התמותה של פינלנד למחצית ממה שהיא באמריקה (והרבה פחותה מזו של מדינות אחרות), מדוע פינלנד - ועכשיו קנדה - היחידות ששוקלות את תוכנית הבעיטות הזו?
הנה העניין: אני יודע שהתשובה היא כסף. הגירעון בארה"ב צומח מדי יום, ולארה"ב אין כמעט מספיק כספים בכדי לכסות את התוכניות שכבר קיימות, אבל שמע אותי, כי אני חושב שקופסאות תינוקות יכולות להועיל לרבים ואולי - רק אולי - הם לא לא צריך להיות ממומן על ידי הממשלה, כמו שהם בפינלנד.
בקנדה, תוכנית Welcome to Parenthood ממומנת על ידי יוזמת הבריאות המשפחתית של אלברטה ודרך המאוחדת של קלגרי ואזור (כלומר, היא ממומנת כיום על ידי עמותות). ובעוד חלק מהמימון שמקבלים ארגונים אלה אכן נובע ממענקים ממשלתיים - דבר שנכון לרוב העמותות - זו אינה תוכנית "בחסות ממשלה". על פי מגזין ניו יורק, תוכנית ברוכים הבאים להורות עדיין קטנה: גל המבחן הזה אמור להגיע ל -1, 500 אמהות "פגיעות" לראשונה במחוז אלברטה. אך אין פירוש הדבר שתכנית זו תיפסק לאחר שהתפזרו 1, 500 ארגזים, במיוחד אם החוקרים ימצאו שהתיבות אכן עוזרות לשפר את בריאותם ורווחתם של תינוקות ואמהות שלהם, כפי שהם מקווים. (ובמקום שיש רצון, יש דרך, נכון? לפחות זה מה שהוריי לימדו אותי.)
העניין הוא שכדי להתחיל משהו צריך להתחיל איפשהו, וצריך להתחיל בקטן. קנדה עושה בדיוק את זה, וארה"ב יכולה בהחלט ללכת בעקבותיה. ישנם יותר ממיליון וחצי עמותות הרשומים בארה"ב מיליון וחצי! בטח, רבים מאותם ארגונים אינם עוסקים בבריאות אמהות, בריאות ילדים או בעיות כלכליות, אך חשוב מה יכול לקרות אם קומץ ארגונים אלו יפעלו לפתיחת תוכנית פיילוט. חשוב על מה שיכול לקרות אם מישהו יזם קמפיין Kickstarter, או יצר דף GoFundMe. חשבו מה יכול היה לקרות אם בריאות האם והתינוק היו נכנסים שוב לשיחות שלנו - ואני אומר שזה מודע לחלוטין לבעיות האימהות והאימהות באמריקה כיום.
מבחינה חברתית, כלכלית ורגשית: משהו כזה יכול לעשות את ההבדל העצום. קופסה קטנה ופשוטה לכאורה - חינוך ואוזן - יכולה לעשות את כל ההבדל.
