לספר לאבי ולאמא החורגת שאני בהריון עם הנכד הראשון שלהם, ילד קטן ויפה, לא התמלאה כל ההתרגשות והשמחה שדמיינתי. ישבה בחצר האחורית שלהם תחת שמש הקיץ, אמי החורגת צמחה עליי מה התוכניות העתידיות שלי לחינוך שלי, לבני ולמערכת היחסים שלי עם אביו. "שמע, " היא אמרה במבט עמוק וכנה של דאגה, "הדבר האחרון שאני רוצה עבורך זה להיות אם חד הורית או אמא של תינוקת של מישהו כי שניכם לא מתחילים להתחתן ברגע זה. אתה צריך לנגוס את זה באיבו מייד. "שנתיים אחר כך, כשאבא של בני ארז את החפצים שלו כדי לעבור מהדירה שלנו, עמדתי בפתח כשהוא מחזיק את הילד הקטן שלנו ושמעתי את דבריה של אמי החורגת שוב מצלצלים באוזני.
כשהתבוננתי בו מגלגל את פריטי הלבוש הסופיים שלו, הבנתי שפשוט אהפוך לסוג של האם שופטת כולם. זה שהחברה שלנו סטיגמטיזציה, שינויים קצרים ומבקרת. לומר שלהפוך לאם חד הורית לא היה אלא חמניות ושושנים זה שקר מוחלט שאף אחד לא יאמין לו. אבל זה גם שינה את חיי בדרכים שמעולם לא ציפיתי.
המכה הראשונית ההיא פגעה בי במעיים. זה חתך אותי לשניים, ממש באמצע. במשך חודשים אחרי שנפרדנו האשמתי את עצמי. איך יכולתי לתת למשפחתי להפוך לזה? איזו מין אמא לא יכולה אפילו להחזיק את משפחתה ביחד? חמור מכך, הייתי צריך להגיד לכל המשפחה והחברים ששורשים אותנו כדי שנכשלנו. הנחתי את כולם והרגשתי שהכל באשמתי.
האקס שלי ואני נשבענו שאנחנו לא נהיה כאלה אנשים - אלה שנפרדים אחרי שילדו תינוק. היינו אמורים לנצח את הסטטיסטיקות שעומדות בפני הורים צבעוניים צעירים. אבל כן, ועכשיו היינו. מחוץ לרעידת האדמה הרגשית שפירקמה את קרביי לחלקים נאלצתי להתמודד עם ההשלכות הכספיות, שרק החמירו את הבושה שחשתי.
היה דבר אחד ששינה את הרגשתי בלהיות אם חד הורית. זה גרם לי לראות שאין לי שום דבר להתבייש בו ובכל מה להתגאות בו.
במשך כמה חודשים לאחר שהתפצלנו, נתתי לעצמי לשקוע לגמרי במסיבת רחמים מעצמה. בכיתי ובכיתי ונעלתי את עצמי. העובדה שהיינו צריכים לפצל זמן עם בננו בין שני בתים כמעט בלתי נסבלת. אם להיות כנה, שקלתי לברוח איתו כמה פעמים כדי לברוח מההרגשה. אבל היה דבר אחד ששינה את הרגשתי בלהיות אם חד הורית. זה גרם לי לראות שאין לי שום דבר להתבייש בו ובכל מה להתגאות בו. בכי בטלפון לאחד מחבריי הטובים, אישה שאני מעריך מאוד, היא אמרה לי,
בנך יגדל וישתבח בחבריו ואשתו לעתיד בכמה שאתה גדול. הוא יודה לך כשהוא יבין את הקורבנות שקיבלת.
אחרי אותה שיחה כל הפרספקטיבה שלי השתנתה. בדיוק כך, צברתי צורה חדשה של בהירות לגבי מצבנו וחיי שלא היו שם קודם. זהותי כאם חד הורית קיבלה משמעות חדשה לחלוטין. עכשיו אני לובש את זה כתג גאווה, לא כסגולת בושה.
קבלת ההחלטה להפוך לאם חד הורית היא אחד הדברים הכי לא אנוכיים שעשיתי בחיי ואני גאה בעצמי על שעשיתי את הבחירה הזו.
הנה הדבר שכולם טועים בלהיות אם חד הורית: קבלת ההחלטה להפוך לאם חד הורית היא אחד הדברים האנוכיים ביותר שעשיתי בחיי ואני גאה בעצמי על כך שהייתי עושה את הבחירה הזו. בני לא צריך להיות נפגע מהפרידה שלנו. הוא לא נתון. הוא תוצר של שני אנשים שאוהבים אותו עמוק. כאם חד הורית - אבל גם ממש כמו אמו - אני עובדת עם אביו כדי שנוכל להיות ההורים הכי טובים שאפשר. היחסים בינינו לא הסתדרו אך זה מעולם לא אמר שההורות שלנו לא תעשה זאת.
עברו כשנתיים מאז האקס שלי ונפרדנו. לפני שקיבלנו את ההחלטה להיפרד, נלחמנו והתווכחנו על בסיס יומיומי מול בננו. בזנו זה לזה. היינו כמו שני מגנטים מנוגדים מנסים לכפות על מערכת יחסים לקרות למען יצירת המשפחה שלנו. ככל שניסינו להתקרב נמשכנו זה מזה. מאז למדתי שלהיות אם חד הורית זה עניין של הקרבה ואהבה עצומה, שני דברים שכל אם אחרת נותנת לילדה. משפחה אינה מונח חד ממדי. משפחה זה כל מה שתרצה שתהיה. אבי של בני ואני לא נמצאים בקשר רומנטי אחד עם השני, אבל מעולם לא הפסקנו להיות תא משפחתי - ולעולם לא נעשה זאת.
