תוכן עניינים:
זה תמיד מכר קשה לשכנע נערה או נערה לנסות משהו שהיא חושבת שהיא לא טובה בו, שעשויה לדרוש מאבק, שעלול לגרום לכישלון מסוים. התראת השפלה מוחלטת! המוח שלה צורח. אני פשוט אשאר באזור הנוחות שלי - זה נעים כאן. אבל בנות זקוקות נואשות ליותר סיכון בתזונה שלהן, וגם קצת כישלון. למה? מכיוון שזה סיכון - לא שלמות, לא הצלחה, לא הגברת הישגים - זה בעצם עוזר לבנות אמון אצל בנות. וזה הביטחון - לא ציוני בדיקות קורות חיים או מבחן רוצח או המלצות זוהרות - שמוביל להצלחה בהמשך החיים.
אולם בנות ובנות העשרה סובלות ממחסור חמור בביטחון. בעבודה עם Ypulse, חברת קלפיות שמתמקדת בציונים ובני נוער, סקרנו מעל 1, 300 בנות בגילאי 8 עד 18 והוריהן. מה שמצאנו מאשר את מה שהבנות מספרות לנו: רמות הביטחון מתאימות באופן שווה לבנים ולבנות עד גיל 12. אך בין הגילאים 8 ל -14, ביטחון הבנות רמות צלילת האף בכ -30 אחוז.
אמון תלוי בפעולה. האיכות היא שהופכת את המחשבות שלנו ממש לפעולה, ומביאה אותם מדחפים נפשיים אקראיים למעשים ממשיים. והתהליך הזה, שכולל בדרך כלל גם מאבק וכישלון מסוים, הוא זה שיוצר יותר ביטחון. עבור בנות מסוימות, זה מנסה קבוצה או להופיע במופע כישרונות. לחלופין, פירוש הדבר יכולת התרחקות מהסמארטפון מבלי להילחץ בדברים שחבריהם וחבריהם אומרים, או מפרסמים, או "לחבב". או שזה יכול להיות פשוט כמו להושיט יד בשיעור ללימודי חברה בלי לדעת את התשובה הנכונה בדיוק. מראש. אמון פירושו לחשוב מחשבה, ואז לעשות משהו בנידון, במקום להסס, לנתח או להגות. כשבנות כן, הביטחון שלהן גדל.
ככל שבנות מתקרבות לגיל ההתבגרות, הפתיחות לסיכון וכישלון נקברת תחת מפולת של אותות ביולוגיים ותרבותיים האומרות להן להיות זהירות, להעריך שלמות, להימנע מסיכון בכל מחיר אפשרי.
אבל טבוע בעשייה הוא סיכון - וזה הבועט. ניסיון לדברים, במיוחד דברים חדשים, יכול לנצח דרך ישר לכישלון, סיכון לא נוח וחיוני לבניית אמון. בעולם הילדות, כל דבר מהלימוד להליכה לאיזון על אופניים וכלה בנגינת תג הוא ריקוד יפה של לנסות, להסתכן, ליפול, להיכשל, לקום ולנסות שוב. אם תינוקות היו חסרי סיכון, אז בכל פעם שהפלה אחת כשהיא מנסה לשלוט בכישורים המוטוריים המסובכים האלה, היא הייתה נשארת מכווצת על הרצפה עד סוף חייה. אף אחד מאיתנו לא יעלה מעבר לזחילה. ילדים לוקחים סיכונים כל הזמן וככה הם לומדים ומשגשגים. אך ככל שבנות מתקרבות לגיל ההתבגרות, הפתיחות לסיכון וכישלון נקברת תחת מפולת של אותות ביולוגיים ותרבותיים האומרות להן להיות זהירות, להעריך שלמות, להימנע מסיכון בכל מחיר אפשרי.
עבור הבנות הזהירות יותר, מפתח נוסף לנטילת הסיכון המוביל לביטחון הוא היציאה מקדשיהם, אזורי הנוחות. עליהם להיות נוחים להיות לא נוחים. אם בנות רק מרשות לעצמן לעשות את מה שהן טובות לעשות, אין סיכונים של כישלון, אין צורך להתעמת עם משהו קשה או קשה ואז להקפיץ חזרה. אם ילדה היא רצה מהירה בברקים, אז לנסות את המסלול (שהיא פעולה מוגדרת) זה לא סיכון, או קפיצת אמונה, ולכן לא בונה אמון. אם ילדה היא כוכבת אקדמית, הרי שההישג הזה אינו דוחף אותה להצמיח את הביטחון שלה. מסתכן ונכשל, שם נוצר שריר הביטחון. זהו דפוס מוכר להפליא לבנות: הן בדרך כלל מצליחות באמת ואז נוטות להישאר עם מה שהן יודעות.
מנתוני הקלפי שלנו עולה כי אחוז הבנות שאומרות שאסור להן להיכשל עולה 150 אחוז בין הגילאים 12-13, כאשר 45 אחוז מהילדות בנות 13 אומרות שהן לא מרגישות יכולות להיכשל. זו עדות מדאיגה לכך ששמירה על ביטחון, התנגדות לסיכון והתרחקות מפעולות שעלולות להוביל לכישלון אינה עובדת עבור הבנות שלנו.
אז איך להביא בצורה הטובה ביותר בנות לבחון את מימי נטילת הסיכון?
רשימת סיכונים
- עודדו אותה לנקוט צעדים קטנים. עזור לה לפרוץ אתגר גדול, שיכול להיראות מהמם.
- עזור לה לדמיין את תוצאת החלום שלה. שיידע אותה שספורטאים ומבצעים עושים זאת כל הזמן וזה עוזר להם לעשות דברים מדהימים.
- עדיין מפחד? שיידע אותה שזה בסדר לעשות את זה מפחד. היא לא צריכה לחכות לפחדה שייעלם לפעולה.
ומה דעתך על כמה אסטרטגיות איסוף החלקים לכישלון?
תיקוני כישלון
- עזור לה להחליף את הערוץ במשך שעה-שעתיים. קרא ספר או טייל את הכלבים או צפה בטלוויזיה. זה נותן למרכז הפחד במוחה הפסקה.
- קח אותה לטיסת בלון אוויר חם נפשי כדי להביא את הדברים לפרספקטיבה. עודד אותה לדמיין את עצמה צפה גבוה מעל המצב - ותני לה לראות שזה רק חלק קטנטן מחיים גדולים ונפלאים.
- צחקו יחד כשאתם יוצרים רשימה "זה יכול להיות הרבה יותר גרוע כל כך הרבה יותר גרוע". דמיין את הדברים הכי אדירים שאפשר להמיס את החרדה שלה.
- אסטרטגיות לגבי צלילה חזרה - אם לא מיד, בשלב מסוים. זה יעזור לה לראות שהיא למדה מכל מה שקרה.
