גדלתי עם בית מלא ספרים לקרוא, המון ספרים מושלמים לילדה קטנה. אבל כמו כל אח אח צעיר אחר על פני כדור הארץ, רציתי את מה שיש לאחי הגדול במקום. אמנם יש לי זיכרונות מקסימים מהספרים שניתנו לי, אבל זה הספרים של קלווין והובס - נראה היה שאחי היה חדש תחת העץ בכל חג מולד בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים - שאני זוכר במיוחד.
אם אתה לא מכיר את הרצועה הקומיקס, מדובר על ילד קטן בשם קלווין והדמיון הפעיל שלו הרואה את הנמר הממולא שלו הובס מתעורר לחיים ומצטרף אליו להרפתקאות. קראתי כל אחד מהספרים של קלווין והובס בעידן של אחות צעירה שלא אמורה לגעת בדברים של אחיה הגדול. מעט מאוד ידעתי שהספרים האלה יהפכו שלא במתכוון לדלק לשריפה הפמיניסטית שנים אחר כך.
סוזי דרקינס. אפילו שמה נשמע דורקי, וזה מה שסוזי הייתה: סטודנטית טובה, ילדה מתנהגת היטב, וכפפה על מעיכת הכיף של קלווין על ידי ביצוע כללים וכיבוד כבוד למבוגרים.
אהבתי כל רצועה בה הופיעה סוזי כיוון שלא רק שהיא הייתה ילדה, כמוני, אלא שהיא ילדה כמוני: עשייה-טובה חכמה ועקרונית שקידשה את זנב בזנב בגלל שהיא מצאה את התנהגותו הרסנית, גסה ופוגעת.. כפי שמסופר הרצועה בעיקר דרך עיניה של קלווין, סוזי היא נדנוד דוחף, שתלטני, מעצבן - בעיקר נמשך כשגבותיה תלויות, פיה פעור לרווחה.
קלווין מפיל ללא הרף את סוזי בכדורי שלג. ברצועה אחת הוא שולח לה 'ולנטיין דואר שנאה' עם פרחים מתים.
למרות השימוש בסוזי - ביקש לרמות את המבחנים שלה, לקרוא לה לבקש מטלות שיעורי בית - קלווין לא עשה שום ניסיון להסתיר את זלזולו כלפיה. וזה לא היה רק בגלל היותה סטודנטית לכוכבת. זה היה בגלל שהיא ילדה אינטליגנטית ושומרת חוק.
קלווין יוצא מהנדנדה שלו כשהוא מגלה את הובס מסתובב בביתה של סוזי למסיבת תה - שבגדו בדמיונו האישי! הוא מסתער הרחק מסוזי והארנבון הממולא שלה אחרי ששיחק "בית", אפילו כשהיא קוראת לו, "אני לא מבין למה תשחק להעמיד פנים עם הנמר המטומטם שלך אבל לא עם מר בון." הזלזול שלו ב נשים וילדות בכלל, והמחזה המגדרי של סוזי בפרט, מובהר.
הכל בדיוק סוג של התנהגות מרושעת שבשנת 2017 היינו מכנים "בריונות" … אבל בסוף שנות ה -80 ותחילת שנות ה -90, כולם פשוט אמרו שזה מה שבנים עשו כשהם חיבבו אותך.
אז הוא די מרושע לה. קלווין מפיל ללא הרף את סוזי בכדורי שלג. ברצועה אחת הוא שולח לה "ולנטיין דואר שנאה" עם פרחים מתים. הוא אומר לה שבית העץ שלו הוא "אסור לבנות." הוא מכנה אותה "שמנה". הכל בדיוק סוג ההתנהגות הרעה שבשנת 2017 היינו מכנים "בריונות" (או, אתה יודע, "קמפיין הנשיאות של 2016"). אבל בסוף שנות ה -80 ותחילת שנות ה -90 כולם אמרו שזה מה שבנים עשו כשהם חיבבו אותך. וכך אנחנו הבנות הסתפקנו בזה.
השמחה בקריאת קלווין והובס היא שאתה מרים יותר מהרצועות ככל שחולפות שנים. (תופעה זו מטופלת באהבה בסרט התיעודי על הרצועה, "מר ווטרסון היקר.") קראתי את הספרים שוב ושוב בבית הורי לאורך השנים, התחלתי לראות איך ווטרסון באופן נדיב משך את יחסי קלווין וסוזי.. אמנם אינני יכול לדבר בכוונותיו של ווטרסון, אך ברור לי כקורא שמה שכל דמות מייצגת בנוגע לטבע האנושי היה הרבה יותר ניואנס מכפי שאספתי בילדותי.
