במהלך מה שהיה אמור היה להיות יום של חגיגה בלתי מנופצת, נהג משאית נתקל בכוונה בקהל במהלך יום הבסטיליה בניס, צרפת, והרג 77 אנשים מדווח על פי גורמים רשמיים בצרפת. בעוד העיר ניס, מדינת צרפת, וללא ספק, העולם כולו מנסה להבין אובדן חיים מסיבי נוסף, מופיעים קריקטורות התומכות בקורבנות ההתרסקות בצרפת מכיוון שלעתים אין מילים.
אמנם לא ידוע אם מעשה אלימות חסר היגיון הזה הוא תוצאה של פיגוע טרור מכוון או לא, העולם מגיב באופן קולקטיבי בהלם, שברון לב וכעס. הפרטים המופיעים באדיבות עדויות ראייה מצמררים, כפי שאמר עד אחד ל- BFM TV, על פי הטלגרף:
ראינו משאית לבנה שנסעה ישירות לאנשים בטיילת des Anglais. חייל ירה לעבר הקהל לפני שנורה על ידי שוטרים. אולי הם מתים, אני לא בטוח.
קשה לעקוב אחר מישהו שנוהג ברכב להמון לא רק במכוון, אלא בתוקף. עם זאת, ללא קשר לכמה קשה להיות הבנה, מדובר למעשה במציאות הקולקטיבית שלנו. בסרטונים רבים של עדי ראייה נראים טנדר לבן שחרש לעוברי אורח תמימים, כאשר נראה שהמשאית מאיצה כשנכנסה לקהל חגיגי. אמנם ברור כי הצעת מחשבות ותפילות בעקבות טרגדיה ואובדן חיים כה עזים אינה עושה דבר למאבק בטרור ואלימות, אך העולם אינו נותר אלא קריקטורות וציורים ותיאורים שיכולים רק לשקף את התחושה הכואבת כל כך נשארים עם. למרבה הצער, יש תחושה של חוסר סיכוי שלא ניתן להתעלם ממנה, ואפשר לתאר אותה רק באמצעות פוסטים ברשתות החברתיות והייצוגים האמנותיים. הנה רק כמה, שמשתפים אותם במדיה החברתית בסולידריות.
האם יש דרך מוכחת בפני טיפש להילחם ולסיים את מעשי האלימות הבלתי נגמרים לכאורה? מי יכול לומר. איך ומדוע ומה ניתן לעשות כדי לסיים את הטרור, אין ספק, ידונו ונדונו בימים הבאים, כפי שהיא אחרי כל פיגוע, אנו, למרבה הצער, התרגלנו להתמיד. עם זאת, בעקבות טרגדיה הרסנית נוספת בה אבדו חפים מפשע מרובים, העולם יכול לפנות ולהחזיק זה בזה. בפעולה. במילים. במחשבות. בתפילות. וכאשר כל השאר נכשל, בייצוג אמנותי של שברון לב שהוא דבר שאינו ניתן לתיאור.
