שלושה עשורים לאחר שהורשע טימוטי טיירון פוסטר ונידון למוות ברצח אישה לבנה מבוגרת, בית המשפט העליון השליך את פסק הדין על בסיס העובדה כי מושבעים אמריקאים באפריקה הוחזקו בכוונה מחבר המושבעים על ידי התביעה, על פי הדיווח בוושינגטון. פוסט. בעוד שבעה מהשופטים צדדו בדעת הרוב, השופט קלרנס תומאס, הצדק השחור הבודד בבית המשפט, חיבר חוות דעת נוגדת. ההתנגדות בשורת המוות של קלרנס תומאס היא מורכבת ולעתים מנוגדת, כפי שניתן היה לצפות בפסק הדין 7-1.
לא מדובר בחפותו של פוסטר - הוא הודה בעבר בפשע - אלא האם קיבל משפט הוגן בחסות חבר מושבעים לבנים ותביעה מוטה. פוסטר, שגדל בפרויקטים, פרץ לביתה של המלכה מדג 'ווייט בת ה -79, שבר את לסתה, תקף אותה מינית ואז חנק אותה לפני שפרצה את הבית, כך לפי הדיווח ב"הפוסט ". עורכי הדין של פוסטר טענו לאורך השנים שמעמדו של פוסטר כנער נכה נפשית היה צריך למנוע את הרשעת עונש המוות.
המקרה של פוסטר העביר את המיקוד לנושא בחירת המושבעים כאשר סטיבן ברייט, סנגורו של פוסטר ומומחה בתיקי עונש מוות, השתמש בחוקי הרשומות הפתוחים של ג'ורג'יה כדי להשיג את דברי התביעה מהמשפט המקורי. מה שברייט מצא בתווים היה מזעזע.
על פי חדשות CBS, התביעה הדגישה את כל מושבעים שחורים פוטנציאליים עם סימון ירוק, סימנה אותם כ- "B" והוסיפה אותם לרשימה שכותרתה "מספרים מוגדרים". עם ראיות אלה בידו, טען ברייט בפני בית המשפט העליון כי מדובר במקרה ברור של אפליה גזעית בבחירת שופטים, שנאסר למעשה באמצעות התקדים של בטסון נ 'קנטאקי, החלטת בית המשפט העליון משנת 1986, שקבעה כי מכה מושבעים מושבעים על בסיס הגזע אינו חוקתי.
לטענת צפחה, השופטת אלנה קגן אמרה בקול במהלך ההליכים, "האם אין זה ברור כהפרה של בטסון כמו שבית משפט אי פעם הולך לראות?" בהתחשב בעוצמת הראיות, ההתנגדות של השופט תומאס נדרשת איכשהו להעלות את הראיות. נראה לא לגיטימי או לא רלוונטי.
בדיסקנט, הביא השופט תומאס שתי תלונות מרכזיות בהחלטת עמיתיו. הראשון היה שבית המשפט העליון לא היה סמכות שיפוט בתיק פוסטר מלכתחילה. בית המשפט הגבוה אמור להתערב בהחלטות של בתי משפט ממלכתיים רק כאשר מדובר בחוק פדרלי; בית המשפט העליון בג'ורג'יה, ציין תומאס בדבריו, מעולם לא ציין נושא פדרלי. "לכן אני מסרב להניח כי שלילת הסעד הבלתי מוסברת של בית המשפט העליון בג'ורג'יה מעלה שאלה פדרלית, " כתב.
למה הוא מתכוון ב"הכחשת הסעד הבלתי מוסברת "? מתברר שכאשר בית המשפט בג'ורג'יה סירב להעניק לפוסטר את היכולת לערער על עניינו על סמך טיעת ההדרה הגזעית, השופטים אמרו כי אין בעניינו "זכות ניתנת לערעור". משם, הם לא הרחיבו על הדעת. תומאס השתמש בחסרונות ובקיצור בטיפולו של בית המשפט העליון בג'ורג'יה בתיק כדי לטעון כי שום חוק פדרלי אינו מונח על כף המאזניים.
וזה די מבלבל. העדר מוחלט של הסבר אינו אומר שבית המשפט העליון חסר סמכות. על פי ה- International Business Times, שופטי בית המשפט העליון האחרים חשו כי התקדים של בטסון, שהוא תקדים פדרלי, עומד על כף המאזניים במקרה זה.
קלרנס טען גם כי הראיות עצמה - דברי התביעה - אינן משכנעות מספיק כדי להפוך את החלטת בית משפט קמא. "הראיות החדשות אינן שום תירוץ להחזרתו של בית המשפט בקביעות אמינותו של בית המשפט הממלכתי", כתב. קלרנס מנסה לצמצם ככל הנראה את הראיות, וכתב כי "איננו יודעים מי כתב את מרבית הפתקים עליהם פוסטר מסתמך כעת כהוכחה למניעים המוצעים על-ידי התובעים." (על פי סוכנות הידיעות אי.פי.), חברים פרטיים של התביעה. הכחישו את היותם מחבר השטרות.)
מה שמעניין, עם זאת, הוא שלמרות שהראיות אינן מהותיות, קלרנס נראה מאוים עליה. "בית המשפט מזמין היום את אסירי המדינה לצאת לחיפוש אחר 'ראיות' חדשות על ידי דרישת תיקים של התובעים שהרשיעו אותם מזמן."
מה שקלרנס באמת מתנגד אליו, אם כן, אינו כוחן של הראיות, אלא שבית המשפט הורשה לראות זאת. ולצערי עבור השופט קלרנס, יליד גרוזיה, אין די בהצבת "עדות" במירכאות בכדי לגרום לה להיעלם.
