כל שנה ביום האם, אני מתעורר לריח הפרחים החתוכים. זה מתוק, באמת. בעלי תמיד בחר אותם, והוא מנסה לבחור מה שאני אוהב: חינניות, צבעונים, ורדים בצבעים מוזרים. יש מתנות שנבחרו מהשוק של החקלאים האומנים. זה בדרך כלל תכשיטים מקומיים שקטפתי והצבנתי לבני בערמומיות, אז אני יודע שאשיג מה שאני רוצה. נחמד להשיג את המתנות האלה. הם מראים לי שהגברים בחיי מטפלים.
ביום האם, אני לא אכנס לישון, כי אנחנו הולכים לשעה 9:00 ואז יש לנו בראנץ 'עם המשפחה, אבל כולם יתקלחו בי עם משאלות חיבוק ואהבה. אם מזג האוויר נעים, אנו עשויים לצאת לקיאקים. כשתסיים, בעלי יזרוק את הילדים לאמבט בזמן שאני נרגע. זה נחמד. זה מתוק. אבל מלבד כמה שבחים מתוקים וכמה מתנות, זה אותו דבר שקורה בכל יום ראשון אחר.
אז החלטתי שאני לא רוצה לחגוג את יום האם השנה. הסיבה לכך היא שאני לא רוצה לחגוג רק ביום אחד בשנה - אני רוצה לחגוג אותי כל הזמן.
בואו נודה בזה - אני עושה הרבה דברים. אני מתעורר מוקדם וכותב. פרשתי תלבושות מקסימות לילדים. אני מאכיל את הילדים כל היום, דרך שתי ארוחות וביבבות לנשנושים, עד שאבא חוזר הביתה ומבשל ארוחת ערב. אני חונך אותם בבית, מה שאומר שילד בן ה -7 צריך לעבוד שעות עבודה, ואילו הילדה שלי בת 5 צריכה לעשות חצי שעה של תרגול קריאה כואב. אני צריך לתכנן תוכנית לימודים שלמה. אני שוטף את כל הכביסה, מייבש את כל הכביסה, ממיין את כל הכביסה. אני שומר על ניקיון הבית. אני עושה דחף ליוזמות גדולות, כמו "הוציאו את הנגו הקטן מהסוויטת חדר הדובדבן של סבתא שלי וסבתא לחדר הילדים." מצופה ממני לדעת את כל הדברים הפרהיסטוריים ואת כל העובדות על שפינוזאור.
בואו נודה בזה - אני עושה הרבה דברים.
כשאנחנו הולכים לקאייקים, אני זה שמבטיח שלילדים שלי יהיו שומרי פריחה עם שרוולים ארוכים ורגלי קרם הגנה. אני גם דואגת שהם יוצרים קשרים עם ילדים אחרים, יאכילו את הכלבים ויזכרו להביא רכיבי כריך. לא סנדוויצ'ים, אכפת לך - מרכיבי כריך, אותם ארכיב אז הג'לי לא ייפול על חמאת הבוטנים. אני זוכר לארוז את המגבות וצעצועי החול הנוספים כשאנחנו הולכים לגנים הבוטניים. ואז אני זוכר להחזיר אותם הביתה. בין כל זה, אני מתאמנת מדי יום, מציירת את ציפורני הרגליים, מתאפרת ולובשת שמלה ארורה. עלי גם לוודא שהרועה הגרמנית שלי מרגישה אהובה ומוערכת, וזו לא משימה קטנה.
אז לא מגיע לי יום אחד של חגיגה ו- 364 ימי התעלמות. מגיע לי לקבל תכשיטים ופרחים ומתנות, כולל ספל טווין פיקס ומחזיק מפתחות שהוזמנו דרך האינטרנט, כל השנה.
אני בר מזל שלרוב, הילדים שלי ובעלי מבינים כמה אני שווה. לפעמים, פרחים יופיעו באקראי על שולחן הצד שלי במרווחים אקראיים. אני אף פעם לא יודע איזה סוג, אבל הם בדרך כלל מתאימים עונתיים ונבחרים על ידי בני: ורדים בינואר, קקטוסים לחג המולד בדצמבר. ילד שלי בן החמש בחר לי פעם חנות מכולת שושנת חג הפסחא, והוא היה כל כך גאה. הוא העביר את זה לידי ואמר לי כמה טוב היה לו ריח. השמחה שלו במתן אותו לי שימחה אותי כל כך. והפרחים החגיגיים האלה גורמים לי להרגיש נאהב ונזכר ומוערך.
לא מגיע לי יום חג אחד ו 364 ימי התעלמות. מגיע לי לקבל תכשיטים ופרחים ומתנות, כולל ספל טווין פיקס ומחזיק מפתחות שהוזמנו דרך האינטרנט, כל השנה.
אני גם מזל שהילדים שלי ובעלי מבינים שלפעמים אמא מתעייפת. ולפעמים אמא זקוקה לתנומה. וכשאימא זקוקה לתנומה, אני יכולה לשקוע בטוב חמים ושמיכה עם קוף הגרביים שלי, לבדי. אני אומר לבעלי שיעיר אותי בעוד כשעה. הוא נותן לי ללכת לשניים.
אני מנסה לעשות את אותם דברים בשבילו. הוא כמובן לא נכנס לפרחים. אבל אני מקבל לו מתנות קטנות. אני מעודד את הילדים לבחור דברים לאבא. נתנו לאבא לנמנם כשהיה לו יום קשה בעבודה. וכאשר יום האב יתגלגל, נקנה לו עניבה בטוב טעם שהוא בעצם ילבש ונצא על הנהר, שם לא אתלונן עליו שיפסיק לדוג ויאחז את האפ. כי אם מגיע לי לחגוג כל יום ויום, כך גם הוא.
