ציפיות לעומת מציאות של ילדכם החל לגן

זה אירוע אדיר כשילדכם סוף סוף מתחיל ללמוד בבית הספר, ואני אודה בזה: ציפיתי לזה הרבה לפני שזה באמת קרה. הבת שלי תמיד הייתה זקוקה לאינטראקציה וגירויים בלתי פוסקים, וידעתי שהיא תשגשג בבית הספר בו זה יכול לקרות (אני מניחה שאני לא החברה היחידה שהיא צריכה). אבל אני חייב לומר, מה שחשבתי שהגן יהיה בשבילה (ולי) שונה במקצת ממה שהגן באמת נראה.

להרבה מהחברים שלי יש ילדים שנמצאים כבר בשנות הלימודים בבית הספר שלהם, ולכן אני מרגיש שהם שכחו להזהיר אותי איך יהיו דברים בשנה הראשונה הזו. יש המון המון ניסיון למתוח שגרה, אני אגיד לך את זה. העצמאות החדשה יחסית שהילד שלך חש בה היא הולכת לסגת לגמרי לזמן מה (כשהם מסתגלים רגשית להיות בבית הספר) או להרים את ראשו המכוער וגורמים לך להיות מאוחר בכל יום ביומו במשך כל שנת הלימודים. בהצלחה עם אחת משתי האפשרויות, אגב.

אמנם יש כמה ילדים בחוץ שאין להם שום בעיה להסתגל באופן מיידי לכל השינויים שהתחלת בית הספר זורקת את דרכם, אך לילדים רבים אחרים יש זמן מאתגר יותר. אה, ונחשו מה? גם ההורים יכולים להתקשות להסתגל. אז יש לזה לצפות.

כך או כך, המציאות של מה שקורה כשילדכם מתחיל לגן נדיר לעיתים רחוקות מאוד במה שהוא מצפה. הנה איך הציפיות שלי התפקדו במהלך השנה הראשונה ללימודים עבור בתי:

מתכוננים בבוקר

ציפייה:

אנו קמים עם מספיק זמן לארוחת בוקר בריאה, המונצ'קין המתוק שלי מתלבש לעצמו ואולי אפילו יש לנו זמן לסיפור או לפטפט לפני שאני הולך אותה לבית הספר. מדהים!

מציאות:

אה מגניב, נראה כאילו מישהו החליט ששעה 05:35 היא 7:00 בבוקר החדשה, אז עכשיו אני בקושי יכול לתפקד. אני נרדמת על הספה ומתבוננת בבת שלי משחקת עם מערכת הרכבות שלה, מתעוררת בטלטלה בשעה 8:15, עוד לא האכילה אותה … או הכינה ארוחת צהריים … או עזרה לה להתלבש. אנחנו רצים את הדלת באיחור של 20 דקות, אחרי שהרבה צעקו אחד לשני. כיף!

בוקר אחרי שהשחרר את ילדך

ציפייה:

אני הולך להכין לעצמי קפה, לבדוק בקצרה אימיילים ופייסבוק, ואז לפרוק את המדיח, לקפל קצת כביסה, להתאמן, להכין ארוחת ערב לקראת הערב הזה, ואולי אפילו לאפות כמה מאפינס. אני הולך להחזיק את היום הזה כל כך קשה.

מציאות:

פייסבוק, יוטיוב … רגע, איך כבר שעת ארוחת הצהריים?!?

זמן ארוחת צהרים

ציפייה:

(הערה: בית הספר של הילד שלי מאפשר להם לחזור הביתה לארוחת צהריים אם הם רוצים, אז זה מה שאנחנו עושים.) כל כך טוב לחזור הביתה לארוחת הצהריים לארוחה חמה, אז אני אביא אותה הביתה ונוכל קצת זמן להתייצב.. אני אעריך אותה כל כך הרבה יותר עכשיו שאני רואה את דרכה פחות!

מציאות:

אין לי זמן לעשות דבר. כל מה שאני עושה זה ללכת קדימה ואחורה, לבית הספר ומחוצה לו. היא לא רוצה להישאר בבית הספר לארוחת צהריים, אבל כשהיא חוזרת הביתה, היא מתלוננת על כך שהיא משועממת. מעולה. בחירה פנטסטית, ילד.

קונצרטים מקסימים לבית ספר

ציפייה:

אני לא יכול לחכות לראות את הילדה המתוקה שלי שרה עם הילדים האחרים! זה יהיה מתוק בצורה בלתי נסבלת, ואשתף את הגמישות שלה בכל המדיה החברתית, והיא תתגלה על ידי סוכן ו … (אוקיי, לא ממש, אבל זה באמת כל כך מפחיד ומרגש לראות את הילד שלך מופיע)

מציאות:

הפסיקו לבחור את האף ולשיר !! אני מביא את זה לחשבון שלך!

כנס מורים-הורים

ציפייה:

ברור שכך המורה יגיד לנו שהבת שלנו מחוננת.

מציאות:

כלומר, לפחות היא לא הילדה שהתנהגה בצורה הגרועה ביותר בכיתה שלה. אני אקח את זה.

שיעורי בית

ציפייה:

זה יהיה כל כך כיף לעזור לבת שלי ללמוד לקרוא ולכתוב!

מציאות:

אם אני צריך לעבור על הצליל ש"הו "משמיע עוד פעם אחת, אני עלול לדקור את עצמי בעיניים. כמו כן, איך בעיות מתמטיקה כל כך קשות ??

אחרי בית הספר, בגן המשחקים

ציפייה:

זה כל כך מקסים לראות את כל הילדים משחקים יחד, לא? ואנחנו האימהות צריכות להסתובב ולפטפט, להתיידד ולבסוף לצאת לשתות יחד. הבט בנו, בנה את הכפר שלנו!

מציאות:

ילדים נופלים מעל סורגי הקוף או נופלים בבריונות. שתיקות מביכות בין אמהות שלא מכירות זו את זו. לשפוט שקט. שיפוט כל כך הרבה. אה, מאיפה היא השיגה את הסטיפ-אנס האלה? שיפוט שקט יותר.