אימון שינה פירושו משהו שונה לכל הורה. מכיוון שלכל תינוק יש אישיות והרגלי שינה משלו, הגיוני להניח שכל שיטת אימון שינה תעבוד אחרת עבור כל משפחה. עבור כמה גישות עדינות כמו "קמפינג בחוץ" לכמה לילות עובדות בצורה הטובה ביותר. אחרים לא צריכים להיות מאומנים בשינה בכלל. ולגבי חלקן דרושות שיטות נוקשות יותר. זה נורמלי שההורים תוהים כיצד אימוני שינה משפיעים על ילדים בהמשך החיים, במיוחד מכיוון שזו החלטה כה חשובה באותה תקופה (ללא קשר לשיעור שלילת השינה שלך בפועל). אך מחקרים מראים כי ההשפעה של שיטות אימון השינה השניה היא יחסית לטווח ארוך קטן.
למעשה, מחקר אחד שפורסם באקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, שכלל 225 משפחות עם תינוקות מגיל 8 עד 10 חודשים בהן השתמשו ב"התערבות שינה של התינוק "התנהגותי", ציין כי לאחר תקופה של חמש שנים לא היו "השפעות ניכרות לאורך זמן". על הילדים, על ההורים או על מערכות היחסים שלהם זה עם זה. עם זאת, במאמר שפורסם ב"ניו יורק טיימס " צוין כי המחקר המדובר לא כלל את שיטת" הכל בוכה זו "מכיוון שלפי הדיווחים היא גורמת ל"מצוקה רבה מדי של תינוקות והורים".
כך שלמרות ששיטות אימון השינה העדינות יותר לא עלולות להשפיע לטווח הארוך, מומחים טוענים כי השיטה השנויה במחלוקת לבכות זאת עשויה להיות. על פי קטע אחד מתוך הבטן הבטן, שציטט שישה מומחים שונים בנושא, נותן לתינוקך "לבכות את זה" (כלומר, לא להעניק נחמה עד שילדך יירדם, או "שיטת ההכחדה") לפחות יש כמה שלילי תופעות לוואי לטווח קצר, למרות שההשפעות לטווח הארוך אינן ידועות במלואן.
במאמר הצהירה ד"ר מרגוט סנדרלנד, מחברת הספר הנמכר ביותר מה שכל הורה צריך לדעת, כי השארת ילד במצב מצוקה למשך תקופה ממושכת מבלי להציע נוחות משפיעה עליהם ברמה הסלולרית, במיוחד " הגירה "של התאים שלהם כשהם מגיעים למקום שהם צריכים להיות. היא המשיכה ואמרה ששנת החיים הראשונה היא קריטית לפיתוח המערכות הכימיות האחראיות להתמודדות עם לחץ וליכולת לשמור על רוגע בהמשך החיים.
למרות שהמחקר אינו חד משמעי לגבי ההשפעות לטווח הארוך של לתת לתינוק שלך לבכות זאת, עם העדויות להשפעות השליליות לטווח הקצר, מדוע להסתכן בכך? במיוחד עם הגישות האחרות, שלדברי המחקרים, אין כל השפעה עלייך או על תינוקך.
