החל עם ילוד לפני קצת יותר משנה, ההנקה הייתה הרבה יותר ממשהו שעשיתי. זו הייתה דרך חיים. כל החלטה שקיבלתי באותה תקופה התחשבה בהנקה. כשנכנסתי לחנות, לכיוון המיטה, אפילו אכלתי ארוחת בוקר, הייתי צריך לשאול את עצמי קודם: האם התינוק אכל? האם הספיקה? האם תוכל לחסוך ממני כמה דקות או שעות? הנקתי כדי לקיים את התינוק שלי. למרות שבאופן כללי נהנתי מהנקה גם בחודשים הראשונים, המאמץ היה ללא ספק מתיש וכוחני. התייחסתי ליילוד שלי, וכך הנקתי באותה נקודה. בשנה שלאחר מכן והביאה את ההתפתחות המהירה של התינוק שלי, לעומת זאת, מערכת היחסים שלי עם הנקה עם הבת שלי השתנתה. אני חייב להודות, בימים אלה אני מניקה יותר בשבילי מאשר בשבילה.
הנקה הייתה משהו שהתינוק שלי ושני הייתי צריך לעבוד עליו קשה. התחלנו לצאת לדרך בצורה חלקה, אבל בבדיקה של הרופא שלה בשבוע שעבר הייתי בהלם לגלות שהיא איבדה יותר מקילוגרם ממשקל הלידה שלה. היא הייתה ילוד תוכן שכמעט ישן כל הלילה אם אני מרשה לה. והתביישתי להודות שנתתי לה לישון במשך הלילה, מתוך מחשבה שהיא בטח מקבלת מספיק חלב כדי להישאר כל כך הרבה זמן בלי להתעסק.
הנקה לא הייתה רק בשבילה. גם אני אהבתי. היא הייתה התינוקת האחרונה שלי וידעתי זאת, והתענגתי על זמני בחופשת לידה מהעבודה, מניקה אותה על הספה וצפיתי בנטפליקס, או האכלתי אותה במיטה כשהיא צופה בלחיים השמנמנות שלה כשהיא מציצה.
רופאת הילדים הבלתי ניתנת לניתוק של התינוק שלי הייתה מודאגת מירידה במשקל שלה, ועקבתי לפי הוראותיו להעיר אותה כל כמה שעות בלילה להאכלות וקבעתי פגישה עם יועצת הנקה כדי לעזור בתנוחות הנקה שונות שיעזרו לבת שלי לעלות במשקל. חיברתי את בתי החמישה הקטנה והחמישה במשרד יועץ ההנקה מדי שבוע, ומילאה את שדי המכוסה בפטמה בפה במגוון עמדות הנקה שונות. ואז הייתי מחכה בנשימה עצורה כשהיא שוקלת לראות כמה חלב היא מקבלת. חצי גרם לכל צד בהתחלה. גרם אחד כשהמשכנו לעבוד בזה.
העדיפות שלי באותה תקופה הייתה לוודא שהתינוק שלי שותה מספיק חלב אם, והתינוק שלי ועשינו צוות נהדר בכדי לגרום לזה לקרות. בעזרת מעט פורמולה היא פרחה לתינוק שמנמן תוך מספר שבועות בלבד. הייתי גאה בנו שדחפנו את הטלאי הקשה וביצענו עבודות הנקה. ולא רק שהיא שגשגה פיזית בחלב האם שלי, היא גם אהבה את הנוחות והקרבה של ההנקה. בתי הייתה מרוצה ביותר בזרועותיי, ולבישת אותה במנשא קדמי הייתה דרך בטוחה להרגיע אותה באירוע הנדיר כששום דבר אחר לא הרגיע אותה.
אבל הנקה לא הייתה רק בשבילה. גם אני אהבתי. היא הייתה התינוקת האחרונה שלי וידעתי זאת, והתענגתי על זמני בחופשת לידה מהעבודה, מניקה אותה על הספה וצפיתי בנטפליקס, או האכלתי אותה במיטה כשהיא צופה בלחיים השמנמנות שלה כשהיא מציצה. הבנתי שהרגעים שבהם נדמה היה שהזמן לא יחזיק מעמד, וניסיתי להעלות את זיכרונה את ריח התינוק שלה ואת ראשו המטושטש.
לפעמים, עם זאת, אנו ממהרים והיא מסתפקת בכוס חלב ולכן אנו מדלגים על סיעוד הנקה. בהזדמנויות האלה, הילדה שלי לא נראית אכפת. אבל אני כן.
כמובן שאותן תקופות מוקדמות לא נמשכו. חזרתי לעבודה, ומפגשי ההנקה שלנו התדלדלו לפני העבודה ואחריה והפגישה בצהריים מדי פעם. פעמים רבות ככל שהניקתי ביום, התחברתי למשאבת השד הפלסטיק באותה תדירות. שטיפת בקבוקים וחלקי משאבה הייתה טקס לילי תיעובתי. לא מעט זמן הפסקתי לשאוב ופשוט הנקתי בתינוק לפי דרישה כשהיינו יחד.
היום התינוק שלי מריח הביימי שהייתי מחזיקה בנוכל הזרוע שלי הפך לגיל פעוט בן 14 חודשים עם שיער בלונדיני גלי על אוזניה. ברוב הימים, אני עדיין מניקה אותה פעמיים: פעם אחת בבוקר לפני העבודה אצלי ומעון יום עבורה, ופעם לפני השינה. לפעמים, עם זאת, אנו ממהרים והיא מסתפקת בכוס חלב ולכן אנו מדלגים על סיעוד הנקה. בהזדמנויות האלה, הילדה שלי לא נראית אכפת. אבל אני כן.
זה היה פשוט בשבילי פשוט דלג על יותר ויותר מפגשי הנקה עד שנפסיק להניק לגמרי. הפעוטה שלי נהגה למשוך בחולצה שלי כשהיא רצתה להניק, טמנה את ראשה בחזה שלי, אבל היא עושה זאת פחות בימים אלה. ובכל זאת, אני מציע לה את השד והיא מקבלת בחצי פה את העיניים, עיניה מופנות כלפי אחיה הגדול או הטלוויזיה. לפעמים אני מניקה אותה מהספה כשהיא עומדת לידי, לא מוכנה לשכב בשקט.
ימי ההנקה שלנו הולכים ומתדלדלים, ואני עצוב על זה. אני יודע שהנקה עדיין מועילה לה כפעוטה בכך שהיא מספקת חסינות ונוחות, אבל זה כבר לא מקור ההזנה היחיד שלה. מה שהיה פעם הקבוע היומי שלנו באותם חודשים ראשונים כבר לא נחוץ כמו שהיה פעם. בקרוב, נסיים להניק לגמרי, ונחליף את אותם רגעים שבהם נהגה להניק בהתקפי נשיקות ובדגדוגים וחיבוקים. אבל הנקה לא הייתה לי קלה להיפרד ממנה.
לעת עתה, אני הולך לקשור את בת ה -14 חודשים שלי כשהיא מתפתלת, ולהעביר את אצבעותיי בשערה הבלונדיני הצומח. אני הולך לתת לעצמי אישור להניק בשבילי. אני יודע שבקרוב כבר לא יהיה לי סיכוי, אז אני אהנה מזה עוד אני יכול.
