10 דברים שאנחנו צריכים להפסיק לומר לבנינו, מייד

כאדם מודע חברתית, אני מוודא איך אני אומר ואיך אני אומר את זה. אני מעריך את המחשבות, הדעות, האמונות והרגשות של הסובבים אותי, כך שאני לא אומר כל מה שעולה על דעתי ועם התעלמות מוחלטת מאחרים. כאמא, עשיתי מאמץ גדול עוד יותר לראות מה אני אומר ואיך אני אומר את זה, במיוחד לבני. הבנתי גם שאני לא האדם היחיד שבני מקשיב לו, וזו הסיבה שאני מודעת באופן מוחלט לדברים שאנחנו צריכים להפסיק לומר לבנינו, מייד.

אני יודע הכל על ההודעות המחרידות שצעירות ונשים צעירות מוצפות בהן מדי יום, מכיוון שהייתי ילדה צעירה פעם ואני אישה, עכשיו. אני יודע שאני מוערך יותר בגופי או במראה החיצוני או במיניות הנתפסת שלי, מאשר על כוחי או על אומץ ליבי או על מחשבותיי ואמונותי ואינטליגנציה שלי. אני יודע שרבים מעדיפים לראות אותי, מאשר לשמוע אותי, ושאני לא אמור להיות "שתלטני", מה שאומר באמת שאסור לי להשמיע דעה או לחשוב על מחשבות עצמאיות ושונות מזו של גבר. עם זאת לא הבנתי כמה קשה לגברים. כמובן, הם לא מיוצרים כמו נשים, או מתמודדים עם הסקסיזם הבוטה שנשים מתמודדות עםן באופן יומיומי. יתכן שהם לא יצטרכו להילחם על הזכות לשלוט בגופם או את הזכות שישולם בשווה שווה עבור עבודה שווה, אבל הפטריארכיה והסטראוטיפים המגדריים פוגעים גם בגברים, ואני רואה את הסכנות הפוטנציאליות שבני (אפילו עם הפריבילגיות שיש לבוא עם היותו גברי, אם זה המין שהוא ממשיך להזדהות איתו) יתמודד.

אז כמו שיש דברים שאנחנו צריכים להפסיק לומר לבנות שלנו, יש דברים שאנחנו צריכים להפסיק להגיד גם לבנים שלנו. במיוחד אם רוצים לגדל אנשים מאושרים, ממומשים, מספקים עצמם ומעוגלים היטב, שמרגישים מוסמכים וחופשיים לחוות כל היבט של קיום אנושי. בהחלט אם אנו רוצים לגדל חברי חברה חביבים, פרודוקטיביים ומודעים חברתית, אשר יפעלו לסיום סטריאוטיפים מגדריים ואונס תרבות ועוולות חברתיות אחרות שפוגעות, ובכן, כולם.

"למצוץ"

בחברה אומרים כל הזמן לגברים ולנערים צעירים שהם צריכים "לשאוב את זה" כשהם עצובים או מפחדים או פגועים או מפחדים. בעוד שנשים כלולות כרגישות יתר, גברים נבזים על כך שיש להם תחושות שלא נחשבו באופן שרירותי ל"גברי ", כלומר כעס או אומץ. במקום זאת, גברים מלמדים שכדי להופיע "קשוחים" עליהם להחניק את רגשותיהם האמיתיים, מאוד תקפים ואנושיים מאוד.

במקום לומר לבנים שלנו שהם צריכים להיות "קשוחים", עלינו לעודד אותם להיות פשוט. היה בן אנוש. בכה וצחק ונבהל והרשה לעצמך להשמיע את העובדה שאתה מפחד ולהיות אדם מעוגל ומתפקד לחלוטין. אל תמנע מעצמך לחוות כל גרם של קיום אנושי על ידי חנק רגשות אמיתיים מאוד שלמרות שכואבים ולעיתים לא נוחים, הם מטפחים חלק מהאנושות הטובה ביותר שיש להציע לכולנו.

"אל תתנהג כמו ילדה"

אני באמת לא יכול להגיד לך מה זה אומר "להתנהג כמו ילדה" או "להתנהג כמו ילד", במיוחד עכשיו כשאני והייתי עד לבני אדם צומח ולומד ומתפתח. בני מתנהג לא אחרת מבתה של חברתי. פשוטו כמשמעו, אין הבדל באופן שהם משחקים או כיצד הם לומדים או כיצד הם מפרשים את עולמם. בטח, יש להם אישיות ייחודית משלהם, אך האופן בו הם פועלים אינו מעיד או בגלל המין שהוקצה להם. אז לפני שאוכל אפילו להדגיש עד כמה האמירה הזו פוגעת, אני חייבת לדבר על כמה שהיא מגוחכת. כי כן.

עם זאת, אמירת ילד קטן לא "להתנהג כמו ילדה" היא למעשה ביסוס היררכיה פיקטיבית של המינים. אתה אומר לילד הקטן שנשים איכשהו פחות מגברים, ולהתנהג כמו אישה זה להתנהג כמו תת-קבוצה של אנושיות. שקר. כל כך שקר לעזאזל שזה כואב. אני, למשל, לא אלמד את בני שלהתנהג כמו אמו זה דבר רע.

"תהיה גבר"

שוב, אין לי מושג מה המשמעות של זה, חוץ מהעובדה הבלתי מעורערת כי הפטריארכיה עדיין חיה וקיימת (למרות מיטב המאמצים של כל כך הרבה פמיניסטיות ללא רבב).

כשאתה אומר לילד קטן "להיות גבר", אתה אומר לו לדבוק בסטריאוטיפים מגדריים מסוימים המחזקים מושגים מסוכנים של גבריות. אתה אומר לו לא לבכות, לא להיות אדיב או אמפטי, לא לטפח ולא, ובכן, לעשות כל מה שיכול להיתפס מרחוק כנשי, מכיוון שנשי חלש וגברי חזק. אלה הם מבנים חברתיים מיושנים שכולנו נהנים מהם תעלות. כאילו, מייד.

"אתה לא רוצה להתבגר להיות גדול וחזק?"

השאלה הזו (שבטוח, אף אחד לא מחפש להביא ילד לעולם לענות עליה) אומרת לנערים הקטנים שהדבר היחיד שיש להם להציע לעולם הוא כוחם וגודלם. שאם הם לא ממלאים דימוי גוף מסוים (לרוב לא בריא ובלתי ניתן להשגה) הם לא מצליחים להיות "גברים". הבנים שלנו כבר מוצפים בתמונות גוף מסוכנות (כלומר דמויות פעולה עם שבע עשרה זרועות שרירי הבטן והענק) ותמונות של "גברים הם גברים" כשהם מצילים סכין או יורים באקדחים או דוחפים דרך כמות מופרזת של כאב שם איזו משימה סופר סודית.

אני, באופן אישי, לא יכולתי לתת שני אימונים על גודלו או משקלו הפוטנציאלי של בני, כל עוד הוא בריא ומאושר. הוא לא צריך להיות מסוגל לסבול משקל מסוים או להיות מבנה מסוים, כדי להרגיש או להיות מתויגים כדאיים.

"זה לא לבנים …"

זה לא פחות מקומם שאנחנו, כחברה, החלטנו באופן אקראי למוצרים של בגדים או צעצועים מגדריים או לייקים ולא אהובים. בכל פעם שאני הולך למעבר הצעצועים של כל חנות, אני פשוט מתעצבן.

כל מה שבני משחק איתו, הוא צעצוע שהוא יכול לשחק איתו (כל עוד זה בטוח ולא כמו שקע חשמל). יש לו גור ורוד שהוא לגמרי אוהב, והוא נהנה לענוד את התכשיטים שלי. הוא גם משחק עם משאיות ודמויות פעולה של גיבורי על. ואז, כמובן, הוא משחק עם בובה קטנה שהוא אוהב לרצועד בתוך עגלת צעצועים ולדחוף סביב הדירה שלנו. בן זוגי ואני מסרבים לומר לו שהוא לא יכול לשחק עם משהו שמביא לו שמחה, פשוט מכיוון שהתרבות שלנו אוהבת להכניס אנשים (ואת הדברים שהם עושים) לקופסה.

"… ואתה לא רוצה שאנשים יחשבו שאתה ילדה, נכון?"

לבן שלי יש ריסים ארוכים ושיער ארוך (מכיוון שהוא לא רוצה שנחתוך אותו ואנחנו מכבדים את משאלות הפעוט שלו כשמתאים ובטוחים) אז זרים מתייחסים אליו כל הזמן כ"היא "או" ילדה קטנה וחמודה ". לא היה אכפת לי פחות. ברצינות. אין שום דבר רע בלהיות ילדה, ואני בהחלט לא מתכוון להנחיל את האמונה שלהיות ילדה זה דבר מטבעו רע או איכשהו צעד למטה מלהיות ילד.

במקביל, ואולי הכי חשוב, אני לא יודע אם המגדר שבן זוגי ואני הקצנו את בננו בלידתו הוא, למעשה, המגדר שהוא בהכרח יזהה אתו ויטען שהוא שלו. יום אחד, הוא עשוי לבוא אלינו ולומר לנו שהוא ילדה, ואני לא רוצה ששום הודעות עבר יגרמו לו (או לה) להרגיש שהשיחה הזו תהיה כל דבר אחר מלבד קל ונעים ויסתיים עם הבלתי פוסק שלנו תמיכה והבנה.

"בנים לא בוכים"

חוץ מזה, ובכן, הם כן. בכי אינו חולשה ובכנות חולשה איננה "רעה". כולנו חזקים וחלשים בתקופות שונות בחיינו, ללא קשר למגדר, והכרה בכך שאנו יכולים להיות שנינו (לפעמים במקביל) היא לחגוג את המורכבות הנפלאה של האנושות.

"זה יניח שיער בחזה שלך"

אני אישית די נרגש מכך שאני לא שומע את ההצהרה הזו שנאמרה בנוכחותי או בסביבתה. אני מרגישה ש (למרבה המזל) זה סנטימנט גוסס. עם זאת, זה עדיין מרומם ברעיון שמה שילד קטן עושה (לעזאזל, כל מה שהוא עושה) צריך לעבוד בכדי להפוך אותו לאדם ההישראלי-גברי הזה שאין לו תחושה או רגשות ואינו חווה כאב או פחד או ספק או משהו אנושי מרחוק.

"בנים יהיו בנים"

הסנטימנט הזה מסוכן מכל כך הרבה סיבות, אני מתמלא לעתים קרובות בזעם רב מדי לפני שאוכל אפילו לנסח מדוע זה נורא. עם זאת, ולצערנו, מכיוון שהצהרה זו היא מחדש של בחילה, למדתי מאז כיצד להחניק את הזעם הזה ולהתווכח נגד מגוחך שכזה.

אמירת גברים (וצעירים ונערים) ש"בנים יהיו בנים ", אומרת לגברים שהם לא אחראים למעשיהם. זה מעביר את המסר שמכיוון שהם בנים הם לא יכולים לשלוט במחשבות או ברגשות או בדחפים שלהם. זה יוצר תרבות שמטפחת גברים פוגעים, חסרי אחריות ומסוכנים, שפשוט מאמינים שהמעשים שלהם בסדר כי טוב, הם בנים. הם לא יכולים לעזור. זה מי שהם ברמה המולקולרית. שקר.

זה גם מצמצם את יכולותיהם של בנינו. אני יודע שבני יכול, למעשה, ללמוד להיות טוב לב ולא לפגוע במישהו במגרש המשחקים, אפילו כשהוא רוצה ואפילו כשחטפו את הקלנועית שלו בלי לשאול. אני יודע שהוא יכול לצמוח מתוך נטיות הפעוט שלו לפגוע בכושר כיוון שהוא לא משיג את מבוקשו, או לקחת משהו שלא שייך לו פשוט בגלל שהוא רוצה את זה. לעזאזל, אני רואה אותו לומד וצומח ומתפתח על בסיס יומיומי, ולא אקנה מתוך אמונה שיכולתו ללמוד תסתיים "מוקדם", רק בגלל שהוא ילד ו"זה בדיוק מה שבנים עושים ".

"אתה מתנהג כמו ילדה כזו"

כואב לי להודות שלצערנו, הבן שלי כנראה ישמע זאת מפיו של ילד קטן (או בנים) שלא הודיע ​​על המגרש המשחקים או בבית הספר או באיזה תאריך לשחק. כנראה שלא אהיה במקום לספר לו את הסיבות הרבות שזו לא עלבון ואסור להתפרש ככזה. אך למרבה המזל, כבר הייתי עושה את העבודה כך שכאשר היום הזה בהכרח יבוא, לא יהיה אכפת לו.

להתנהג כמו ילדה זה לא רע. לזרוק כמו ילדה זה לא רע. להיראות כמו ילדה זה לא רע ולהתלבש כמו בחורה זה לא רע ולדבר כמו ילדה זה לא רע. שום דבר בלהיות ילדה זה רע, ואני באמת מקווה שאני מגדל בן שיגיד "תודה", כשמישהו יגיד שהוא "להיות ילדה", כי הוא יידע שלהיות ילדה זה די רע.