תוכן עניינים:
- "פשוט פגשתי אותך ואוהב אותך"
- "אתה נותן חיבוקים גדולים"
- "אז זה מי שאתה תמיד שולח?"
- "זה מי האחראי לפיג'מות האהובות עלינו?"
- "מדוע אמא שלי כל כך שמחה לראות אותך?"
- "מה, יותר מתנות, בשבילי? לא היית צריך!"
- "למי מהילדים שלך אני שוב מסודר?"
- "איך אני הולך לתפוס את כל הבדיחות שבפנים?"
- "אתה מריח מדהים"
- "תודה על כל המחמאות המדהימות האלה. אתה מקסים, מדי."
אם אני כנה, אני חייב להודות שיש לי רק זיכרון מעורפל ממני שהכרתי את בני בפני כמה מחבריי הקרובים ביותר, אולי בגלל שהייתי באותה טיפש חדש והורה חסר שינה. אפילו אם הייתי ערני ביותר, עדיין לא הייתי יודע מה כל אחד מהם חושב. אבל אני יכול לנחש. כמו שאני מכיר את החברים שלי, וכמו שאני מכיר את הבן שלי, יש לי למעשה רעיון די מוצק כיצד הכל ירד. למען האמת, אני די חיובי שיש לי רעיון נהדר מה התינוק חשב כשהוא פגש את חברי בפעם הראשונה.
הצגת תינוק לחברים יקרים או לבני משפחה יכולה להיות מרגשת, ולהעז, אני אומר, אנטי-אקלימי; במיוחד אם הקטנה שלך לא נוטה להתעורר לפגישה הראשונית (או בפגישות שלאחר מכן בחודשים הראשונים, בעצם). ככל הנראה, היה המון הצטברות לרגע זה, במיוחד אם החברים שלך תומכים ללא רחם במהלך כל ההיריון שלך. זו תקופה שמחה, כמו שרגעים רבים עם תינוק חדש, עם המון קולות וגרגור וחיוכים שמתרחשים מכל עבר (אפילו לא אותם חיוכים שמגיעים מתינוקות צעירים במיוחד מותר לספור).
עם זאת, אם היינו צוללים קצת יותר לעומק ולחקור את המתרחש במוחו של התינוק כאשר הם פוגשים את האנשים אשר מכירים אתכם ללא ספק בצורה הארוכה ביותר, הייתי מתאר לעצמי שנמצא את הדברים הבאים:
"פשוט פגשתי אותך ואוהב אותך"
כלומר, ה- BFFs שלי הם האנשים היפים ביותר של אנשים מקסימים, אז כמובן שהתינוק שלי ירגיש באותה צורה, נכון? אני לא יכול לדמיין שום תרחיש אחר מלבד זה שכולל אותו בהכרה מיידית שהם הטובים ביותר, ואוהב אותם אוטומטית.
"אתה נותן חיבוקים גדולים"
יכול להיות שאני מוטה, אבל החבר הכי טוב שלי באמת. החיבוקים האלה שימשו אותי היטב לאורך השנים, כולל, אך לא רק, שוברי לב (לפני שפגשתי את אביך, כמובן) ורגעים חגיגיים שכרוכים בהוצאת אלבומי הלהקה החדשים של שנות ה -90 ורכישת כרטיסים להופעה מסוימים.
"אז זה מי שאתה תמיד שולח?"
כלומר, כן, כן. או אם לומר זאת אחרת, זה מי שמדבר אותי ושומר על שפיות כשאני שולח הודעות לא עקביות בין האכלות הלילה. אותו הבדל, נכון?
"זה מי האחראי לפיג'מות האהובות עלינו?"
ברור שכן. יש לה את הטעם הכי טוב של כל מי שאני מכיר. מדוע אתה חושב שלבשתי בלעדי את ארון הבגדים שלי כשהיינו שותפים לחדר?
"מדוע אמא שלי כל כך שמחה לראות אותך?"
למען ההגינות, בכיתי הרבה לאחרונה, אז דמעות מתחילות להפוך לנורמה כאן. ובכל זאת, אני די בטוח שתינוק יכול להרים אושר ויודע את ההבדל בין דמעות השמחה האלה, לבין הדמעות שמגיעות אחרי הפיצוץ השלישי שלו באמצע הלילה ברציפות.
"מה, יותר מתנות, בשבילי? לא היית צריך!"
ותבינו זאת, היא זו שזרקה את המקלחת התינוקת שאחראית על 92 אחוז מכל ציוד התינוקות שיש לנו, בן. בקצב הזה היא תצטרך לפחות ארבעה ילדים משלה כדי שאוכל להתחיל להחזיר את האהבה.
"למי מהילדים שלך אני שוב מסודר?"
זמן הווידוי: יש לי חברים יקרים עם ילדים, וכמה חברים יקרים בלי. עם זאת, עשיתי כמה מאותן בדיחות לכולן על איך ילדינו העתידיים יתחתנו ביום מן הימים (זאת אומרת, בהנחה שלכולם יש ילדים, חלקם עשויים מאוד להיות וזה לא בסדר). האם אני באמת מצפה שזה יקרה? ספק, כמובן, אלא אם כן זה קורה מעצמם. אבל האם כיף להתבדח? כן, מיליון פעם, כן.
"איך אני הולך לתפוס את כל הבדיחות שבפנים?"
אל תדאג, בן. לפניכם כל החיים. חוץ מזה, הרבה מהבדיחות הללו הן למעשה PG-13 ומדורגות ב- R, אז אני אגן עליך מפני אותן זמן רב ככל האפשר.
"אתה מריח מדהים"
לא להכפיש את יכולות הטיפוח שלה, כי כן, יש לה גם את אלה בשליטה, אבל זו אולי רק בגלל שלא התקלחתי בארבעה ימים. בהשוואה כולם כנראה יריחו מדהים.
"תודה על כל המחמאות המדהימות האלה. אתה מקסים, מדי."
אני רוצה שתשמע אותם, בן. היא מתכוונת אליהם. היא תתמוך בך כמו שאנחנו היינו בשבילי. אין לך עוד מה לעשות אלא רק להתרגל לזה.
