תוכן עניינים:
- לא תזיע את הדברים הקטנים
- אתה לא תהסס לבקש עזרה
- פעוט טנטרום לא ישלב אותך …
- … כי לא תרגיש צורך לעזור לסיים את זה מייד
- לא תלחץ עליהם לפגוע באבני דרך מסוימות בהתפתחות מוקדמת …
- … מכיוון שהישאר בשגרה שלך הוא (בכנות) קל יותר
- לא תרגיש צורך להירשם לפעוט שלך לכל פעילות שידועה לאדם …
- … כך שהמשחק יהיה קל להקל
- אתה תיתן לעצמך הרשאה לתינוק כשהם עושים (אם אתה יכול)
- .. ולא יהיה אכפת לך שמישהו יקרא לך "עצלן" שלקחת זמן לעצמך כי היי, אם הנעל מתאימה
לפני שהפכתי לאמא חשבתי שהמונח "אמא עצלה" הוא דבר רע. דמיינתי אישה לנצח מכוונת ספה, צועקת הוראות לילדיה כי היא לא רוצה לקום ולעשות זאת בעצמה. עכשיו כשאני אמא לילדה כמעט שנתיים, אני אלבש את התואר "אמא עצלה" בגאווה. בכנות, להיות "אמא עצלה" פשוט פירושו להיות נוח, ואני בסך הכל קל בכל מה שקשור להורות. למרבה המזל, בהיותי אמא עצלה מכינה אותך לפעוטות בדרכים שמעט דברים יכולים לעשות, וכעת כשהילד שלי זורק התפרצויות זעם על הרגיל ומתחיל לדחוף גבולות ולחקור עולם שהוא מתחיל לשים לב אליו, "העצלנות" שלי נכנסת שימושי כמו שלא היה מעולם.
אני באמת מרגיש שאמהות צריכות להשיב "עצלות" כתג של כבוד. במקום להתמודד עם הציפיות החברתיות הדורשות אנו להקריב את הכל על עצמנו ולעולם לא לאבד את ילדינו אפילו שנייה ולנצח להיות זמינים להם בכל שעה בכל יום, עלינו להיות גאים בכך שאנו מוצאים דרכים קלות להתמודד איתם הורות; דרכים המאפשרות לנו לקחת לעצמנו זמן; דרכים שלא אומר שאנחנו כל הזמן מותשים או מתהפכים אל שולי השפיות שלנו או מוותרים על יעדים שחלומות שבעבר חשבו לנו כל כך הרבה. אם היותי בן אנוש רב-פנים שיכול לבצע ריבוי משימות ולהציע פתרונות מהירים להורות הופך אותי לאימא עצלה, אני כל כך גאה להיות "אמא עצלה".
אני לא מתכוון להפעיל את עצמי סמרטוטה בשביל הילד שלי, כי הילד שלי זקוק לי לנוח ובשיא המשחק שלי. זו הסיבה שלהיות אמא עצלה עוזרת לך בפעוטות בדרכים הבאות כי כן, כשילדך פעוט תצטרך את כל האנרגיה שתוכל להשיג.
לא תזיע את הדברים הקטנים
כשאת אמא "עצלה", הדברים הקטנים והבלתי נמנעים לא יפריעו לך. כשמדובר בגידול פעוט, דברים קטנים ובלתי נמנעים הם ללא ספק הקבוע היחיד בחייך. הילד שלך הולך לזרוק זעם על משהו קטן ובלתי נמנע, ואתה בטח פשוט מושך בכתפיים ותשקול את זה כקורס לפעוטות עד שהפעוטות הם נחלת העבר. זאת אומרת, אם זו לא דרך תחת קשה להתמודד עם הבלתי נמנע, אני לא יודע מה כן.
אתה לא תהסס לבקש עזרה
עצוב למדי שב"עולם האמא "לבקש עזרה זה שם נרדף לעצלות. כלומר, כאילו, למה? כל אם זקוקה לעזרה וכל אם צריכה להרגיש נתמכת מספיק כדי לבקש עזרה זו וכל אמא צריכה להיות מסוגלת לבקש עזרה שופעת שיפוט או בושה או מישהו שמניח שהיא עצלנית. ובכל זאת, הנה אנו ויש אנשים שחושבים שאם מבקשת עזרה היא עצלנית. אם אתה כבר "אמא עצלה", לא יהיה לך אכפת אם מישהו יניח את האמור לעיל, ובמילא תבקש עזרה ותצליחי לך, ובני משפחתך.
פעוט טנטרום לא ישלב אותך …
כשאת אמא עצלה עם התייחסות עצמית, זעם הפעוט לא יפריע לך כל כך. כלומר, אל תבינו אותי לא נכון, זה יפריע לכם. אחרי הכל, אתה אנושי וצווחות נוקבות הלב של פעוט אומלל שבדיוק הושיט לו "גביע הצבע הלא נכון" יביאו לעזאזל ליד אף אחד, אבל אתה תוכל לעשות את זה בצעד. לא תהיה מעל להשתמש בתקעי אוזניים או להתרחק או לתת לפעוט שלך פשוט "להתקרר" בכוחות עצמם, ובכנות, כל הטקטיקות הללו להתמודדות עם זעם פעוט הן לגיטימיות והכרחיות ומועילות. תבטח בי.
… כי לא תרגיש צורך לעזור לסיים את זה מייד
כשאת אמא עצלה, את בסדר עם כמות מסוימת של כאוס. אתה מודע לכך שאתה לא יכול לשלוט בכל סיטואציה בודדת, כדי שלא תנסה. זה בהחלט יועיל כשאתם באמצע זעם לפעוטות כי, ובכן, אין שום נימוק עם אדם קטנטן שמבלה את אחר הצהריים שלהם בועט וצורח ללא שום סיבה מובחנת. הכי פשוט לנסוע על הגל, ידידי. לרכב על הגל.
לא תלחץ עליהם לפגוע באבני דרך מסוימות בהתפתחות מוקדמת …
אני חושב שהיית מתקשה לאתר הורה שלא היה גאה בטירוף בצאצאים שלהם בכל פעם שהם נקלעו לאבן דרך התפתחותית. כלומר, אני אזכור לנצח את הרגע שבני השתמש בשירותי הפעוט שלו בפעם הראשונה. הייתם חושבים שהילד ריפא סרטן. זאת אומרת, עד כדי כך שחגגתי קקי ופיפי. בכל זאת, בהיותי האמא העצלנית שאני, אני לא דוחף את הילד שלי להבין את הדברים מהר יותר ממה שהוא נוטה באופן טבעי. אני בסך הכל לוקח לו את הזמן המתוק, בעיקר בגלל שזה נותן לי יותר זמן להסתגל ולפחות לרגע, להירגע בשגרה שהתרגלתי מעט.
… מכיוון שהישאר בשגרה שלך הוא (בכנות) קל יותר
השגרה היא החסד המציל שלי. כאילו, שגרת השינה של הילד שלי היא הסיבה שהוא ישן במהלך הלילה ושגרת התנומה שלו היא הסיבה שהוא לא הופך לילד שטן במהלך היום ושגרת הבוקר שלי היא הסיבה שאוכל לתקן את הקפאין הדרוש לי לפני הכנת ארוחת הבוקר והכוונה יוצא לעבודה. אני עוסק בשגרה שלי, ואני יותר מאשר בסדר להישאר בזה כמה שיותר זמן.
לא תרגיש צורך להירשם לפעוט שלך לכל פעילות שידועה לאדם …
כן, לא. הילד שלי לא צריך להיות בשיעורי שחייה ובקבוצת כדורגל וללכת לתאריכים לשחק ולעשות מיליון דברים אחרים שההורים שלהם חושבים שילדיהם פשוט צריכים לעשות. כלומר, אם אתה מוכן לרשום את הילד שלך לאינספור פעילויות חוץ-לימודיות, אתה הגיבור שלי. אני פשוט עצלן מכדי לעשות זאת בעצמי.
… כך שהמשחק יהיה קל להקל
כשאתה "אמא עצלה", זמן המשחק קל. הילד שלי יכול לשחק לבד בחדרו עם הצעצועים שלו או ללכת לפארק ולשחק עם ילדים תחת השגחתי, ואני יכול להרגיש טוב עם הידיעה שהוא היה פעיל. אני לא צריך לבזבז את הכסף ולהשקיע את הזמן בהעגלתו לאירועים שונים כדי שיהיה לו כיף ושאני ירגיש שאני מקלה על הכיף הזה.
אתה תיתן לעצמך הרשאה לתינוק כשהם עושים (אם אתה יכול)
אפשר לטעון שהחלק הטוב ביותר בלהיות "אמא עצלה" הוא להרגיש את החופש הבלתי מנופח לקחת את כל התנומות. לפני שהתחלתי לעבוד מחוץ לבית הייתי בסביבת הצהריים. הצהריים בצהריים היו הכל.
.. ולא יהיה אכפת לך שמישהו יקרא לך "עצלן" שלקחת זמן לעצמך כי היי, אם הנעל מתאימה
קוראים לי עצלנים כשאני לוקח את עצמי לארוחת ערב סולו או לסרט או מתזמן מניקור, לא אכפת לי. אני נהנה לעשות לעצמי משהו שמחזיר אותי לנטרל ומכין אותי טוב יותר להורות. הטיפול בחיים אחרים מתנקז, במיוחד כאשר החיים האלה פוגעים בפעוטות והופכים למה שניתן לתאר רק כאדם שיכור זעיר. אם זה גורם לי להתעצל לומר שאני זקוק לזמן לעצמי ולטיפול עצמי ורגעים מהילד שלי, אז אני עצלן. אני הכי עצלן. כל העצלנים, ממש כאן.