תוכן עניינים:
- אני מכבד את האוטונומיה הגופנית שלה
- אני זורק דברים חפים מפשע
- אני לא מינית אותה
- אני תומך בחינוך מיני מקיף
- אני בונה את ההערכה העצמית שלה
- אני קורא תרבות אונס וסקסיזם כשאני רואה את זה
לפני מספר חודשים פרסמתי ברשת על כמה מהפעמים הראשונות בהן חוויתי אלימות מינית. זה היה אחד הפוסטים הכי קשים שכתבתי בחיי. כל כך הרבה מהתקיפות הללו התרחשו כשהייתי צעירה יותר מבנותיי עכשיו. המחשבה הזו מכעיסה אותי ומפוחדת. אני רוצה נואשות להגן על ילדיי מפני נזק, וילדות כמו זו שחוויתי. כתוצאה מכך, יש כל כך הרבה דרכים שלהיות ניצול תקיפה מינית שינה את האופן בו אני הורה לבנותיי.
אני לא ממש זוכר את חיי לפני אלימות מינית. מגיל צעיר היו נגיעות ומשחקים לא רצויים של רופא, איומי אונס מצד ילד שכן והטרדות מיניות מבנים בבית הספר. כל התלונות נדחו בדרך כלל כעלבים של גן שעשועים או כ"בנים להיות בנים "או האשימו אותי בכך שהתחלתי או התנגדתי אליהם.
ואז הגיעו החוויות המיניות שלי כנער, הרבה בזמן שהורי היו בחדר הסמוך ורבים שהיו מעורבים בכוח, בכפייה, ודברים שהולכים הרבה יותר ממה שרציתי או הרגשתי בנוח איתם. פחדתי. רציתי שיאהבו אותי. התביישתי. חשבתי שזו אשמתי, וחשבתי שאם אספר להוריי הם יאשימו אותי או יענישו אותי בכך שאפשרתי שזה יקרה. היו גרועים יותר בזמנים שבהם אני, כמו כל המתבגרים, עשיתי כמה אפשרויות ממש לא טובות, כמו לשתות יותר מדי או ללכת הביתה עם ילד. כל כך פחדתי לספר למישהו כי בסופו של דבר חשבתי שמגיע לי. לאחר שעבדתי באופן מקצועי עם ניצולי אלימות מינית, למדתי שהניסיון שלי רחוק מלהיות ייחודי.
על פי האונס, רשת התעללות וגילוי עריות (RAINN) אחת מכל שש נשים אמריקאיות הייתה קורבן לאונס או ניסיון אונס במהלך חייה, ורוב התקיפות הללו מתרחשות אצל נערות וצעירות לפני שהן מגיעות לגיל 24 אני רוצה חיים אחרים עבור הבנות שלי. אני רוצה שהם יידעו כי הם הבעלים של גופם, אני רוצה שהם ירגישו מוסמכים לעמוד בעצמם ולהציב גבולות, ואני רוצה שהם ידברו כשהם שומעים בדיחות אונס או רואים חבר שמוטרד. אני רוצה שהם יגידו לי אם קורה משהו נורא. מעל לכל, לא מגיע להם להתבגר במחשבה שתקיפה מינית היא חלק נורמלי מהמציאות שהם צריכים לקבל.
אני מכבד את האוטונומיה הגופנית שלה
בכנות, האינטרנט מפחיד אותי. כניצול שעבד עם אלפי ניצולים אחרים, אני מודע בדיוק למידת המידע הדרוש למישהו כדי לגשת לילד ולפגוע בו, ויש לנו לא מעט כללים לגבי מה ניתן ואי אפשר לשתף או לצפות בו. באינטרנט.
לפני מספר חודשים בתי החורגת אמרה לאביה שמישהו איים עליה באלימות מינית במשחק וידיאו לילדים ברשת. היא נתקלה בתמימות בערוץ באתר המשחקים לילדים רובלוקס שנקרא משחק החטיפה. למה לעזאזל יש משחק חטיפה באתר של ילדים? למותר לציין שהילדים שלנו כבר לא מבקרים באתר זה, אבל אני דואג שאי אפשר לשמור עליהם בטוחים ברשת.
אני זורק דברים חפים מפשע
אמנם בהחלט יש דברים שעלי להתעלל עליהם, אבל אני מתחרמן גם על הרבה חוויות ילדות נורמליות, ובמיוחד אם זה נראה שיש דינמיית כוח לא אחידה. הבת שלי חזרה הביתה שלשום ואמרה שילד מתבגר נתן לה טרמפ על טרקטורון. ראשית, התחרפנתי על כך שהיא רוכבת על טרקטורון, ואז מיד שאלתי את עצמי מדוע נער מדבר עם בת ה -8 שלי.
אני לא מינית אותה
החברה שלנו מינית ילדים, ובמיוחד בנות, כל הזמן המרעיל, החל ממצבי יופי של פעוטות ועד קודי לבוש של בתי ספר סקסיסטיים לילדי גן ועד לבקש מילדות בחטיבת הביניים כדי לחפות על כך שלא "יסיחו את דעתם" של תלמידים גברים. זה בולש * ט. הם ילדים. הם צריכים להיות מסוגלים ללבוש גופייה רצועה, חצאית קצרה או ביקיני, מבלי שמבוגרים ינסו לשוטר בגופם או לבייש אותם.
אני תומך בחינוך מיני מקיף
אני רוצה שבנותי (ובני) יקיימו יום אחד מין נהדר, מעצים, בטוח, בהסכמה ועם בני זוג שהם בוחרים. חלק מהגורם בכך הוא להבטיח שהם ילמדו מידע מדויק על מין, כולל הסכמה, אמצעי מניעה, קונדומים, זהות מגדרית, מיניות והפלה. בנות צריכות להיות מוסמכות לעמוד מול עצמן, במיוחד באשר למה שהן רוצות ואינן רוצות מבן הזוג שלהן, לנהל משא ומתן על שימוש בקונדום ולבטל את הסכמתן כשאינן רוצות להמשיך. בנים צריכים ללמוד גם איך נראית הסכמה ולכבד את גבולות בני זוגם.
אני בונה את ההערכה העצמית שלה
באמצעות חוויותיי ועבודתי עם ניצולים, ראיתי כמה קל לאנסים לטרף את הבדידות, הפחד, הבושה, דימוי הגוף, הבעיות המשפחתיות, הרצון להיות נאהבים ומקובלים וחוסר הערכה עצמית. אני מנסה לבנות את בנותיי כדי שיוכלו להחליף את הפגיעות הזו בביטחון ובביטחון עצמי כשעוברות בחיים.
אני קורא תרבות אונס וסקסיזם כשאני רואה את זה
מ"בנים יהיו בנים "ועד קודי לבוש בולשיים, אני קורא תרבות אונס וסקסיזם כשאני רואה את זה. אני רוצה שבנותיי ילמדו שמגיע להן טוב יותר מתרבות שמנרמלת אונס, מאפשרת לאנסים מהקרס ומאשימים את הקורבנות במה שקרה להם. פירוש הדבר שאני מרתיע את בושת הגוף, אני מלמד אותם את המילה "לא" ואיך להשתמש בה, ומעודד אותם לעמוד בעצמם ולומר למבוגר שהם סומכים עליו אם מישהו עושה או אומר משהו שכואב להם או גורם להם אי נוחות.
מעל לכל, אני אומר להם שאני תמיד כאן בשבילם לא משנה מה, ושאני לא מתעצבן אם יגידו לי שנפגעו, גם אם קרה לאחר שהם עשו בחירה לא טובה. לאף אחד לא מגיע להיפגע. זו לא אשמתך. זו לא אשמתך. זו לא אשמתך. אלה המילים שאני אומר לבנותיי, ולעצמי.
