תוכן עניינים:
- עזרה בבית
- כל הזמן לתקשר
- אל תגרום לה להרגיש אשם על רגשותיה …
- … ואל תשפוט אותה על רגשותיה
- תן לה מרחב כשהיא צריכה את זה
- הראה לה את החיבה
- עודדו אותה
- תן לה להתאוורר אם היא צריכה
- נסה להימנע מהטריגר
- פשוט תקשיב לה
חרדה לא הייתה משהו שהכרתי לפני שהיה לי ילדים. אף כי חוויתי הרבה סערות בחיי, היכולת שלי להתמודד עם לחץ (לפני ילדים) הייתה די מרשימה. עם זאת, אחרי שהיה לי את הבנים שלי, הכל השתנה. היציבות הרגשית המוצקה שלי, פעם אחת, החלה להסס ולעיתים, זה הרגיש כאילו האדמה מתפוררת מתחתי. בן זוגי הפך לרוק שלי באותה תקופה. למרות שאני יודע שהוא חש חסר אונים בזמנים מסוימים, הוא בכל זאת צעד בשבילי ובמובנים שלא ידעתי אפילו שאני צריך. אבות יכולים וצריכים לעזור לבן זוגם בחרדות, גם כאשר הם לא בדיוק בטוחים כיצד לעשות זאת, מכיוון שכל מאמץ קטן, אפילו כאלה שנראים חסרי חשיבות, יכולים לעשות את ההבדל העצום עבור מישהו המתמודד עם חרדה.
מכיוון שהחרדה הייתה זרה לי, אפילו לא זיהיתי את הסימנים שאני נאבקת בה. היו ימים שהייתי מרגיש כל כך מוצף מכל מה שהייתי צריך לעשות, שאני לא אעשה שום דבר בכלל. הייתי נועל את עצמי בחדר וקובר את ראשי בכרית ומנסה לחסום את כל מה שקורה סביבי (ילדים, משרות, משפחה וכו ') כדי שאוכל להתמקד, ובכן, בכל דבר. החרדה שלי גרמה לי לבודד את עצמי ולהיות מתבודד, כמו ערפד שפחד להראות את פניה במהלך היום. תמיד הייתי אדם חברתי, כך שכאשר בן זוגי הבין שמעולם לא עזבתי את הבית, אפילו לא לאירועים מיוחדים שבהם אקבל הפסקה מהאימהות כדי לראות את החברים הכי קרובים שלי, הוא ידע שמשהו לא בסדר.
תמיד הייתי האדם האופטימי לנצח במערכת היחסים שלנו, והוא לעתים קרובות נשען עלי כדי להבהיר כמה מימיו הגרועים ביותר, כך שכשהבחין שאני שוקע, הוא הציע לי את רפסודת החיים שלא ידעתי אפילו שאני צריך. למרות שהוא לא בהכרח הבין איך לעזור לי, הוא ניסה. בכל יום ביומו הוא ניסה כמיטב יכולתו לגרום לי להרגיש טוב יותר, ולמרות שאני עדיין נאבק בחרדה, סוף סוף אני מרגיש שאני יכול לנשום שוב בזכות עזרתו. לכן, אם אתם נאבקים בחרדה ובן הזוג שלכם רוצה לעזור, אבל אולי לא יודע איך, הראו לו את הדרכים הבאות שהוא יכול להעניק יד נחוצה ומגיעת מאוד:
עזרה בבית
דברים כמו קיפול כביסה ושטיפת כלים וארוחת בישול אולי לא נראים כמו עניין גדול למישהו שאינו אחראי לעשות אותם כל הזמן, אבל עבור מי שכן, זה עניין גדול. ביצוע הדברים האלה יום אחר יום, עם הפסקה קטנה בין לבין, מיותר ומתיש. קיפול כביסה זה לא ממש מתגמל, אבל זה צריך להיעשות, כך שאם בן הזוג שלך סובל מחרדה, השתלטות על חלק מהאחריות שלה כדי לתת לה הפסקה עשויה לחולל פלאים במורל שלה.
כל הזמן לתקשר
תקשורת היא מפתח בכל מערכת יחסים, אך חשוב במיוחד כאשר מישהו סובל מחרדה. לבעלי ואני הרבה על הצלחות שלנו. יש לנו שני ילדים, לשנינו משרות במשרה מלאה, ובני משפחה שמסתמכים עלינו בגלל בעיות בריאות, ועוד הר של חשבונות שצריך לשלם. קורה המון, שלא בדיוק גורם לי להרגיש בנוח.
לכן, משהו פשוט כמו בעלי שמתקשר איתי מתי הוא עובד או מתי המשפחה שלו תזדקק לו, עושה את ההבדל העצום. הידיעה על ימים ושעות של אירועים או פגישות, למרות שהם עשויים לא להיות אירועים גדולים או חשובים, עוזרת לי להרגיש בשליטה, מה שממזער את החרדה שלי. פשוט תקשרו זה עם זה. זה כזה קל.
אל תגרום לה להרגיש אשם על רגשותיה …
בימים שאני מרגיש מוצף, אני כועס על צרכי משפחתי. אני שונאת להרגיש ככה. זה גורם לי להרגיש כמו בן אדם נורא וכמו שלא מגיע לי להיות אם לשניים, בנים קטנים ומושלמים, אבל אני ממש לא יכול לשלוט בזה. אם בן זוגי היה גורם לי להרגיש אשמה על הרגשות שכבר חשתי אשמה עליהם, הייתי מאבד את דעתי המחורבן.
… ואל תשפוט אותה על רגשותיה
חרדה ודיכאון אינם דברים שניתן לשלוט בהם בקלות רבה כל כך. זה לוקח זמן וסבלנות, ולפעמים קצת ניסויים כדי למצוא גדוד שעובד. הרגשה שנשפטת במהלך אותה תקופה רק תחמיר את המצב עבור האדם הסובל ממשהו שאינו יכול שלא להרגיש. אם מעולם לא סבלת חרדה, אבל בן זוגך כן, פשוט נסה לזכור שהיא לא יכולה לעזור בזה, וזו לא אשמתה.
תן לה מרחב כשהיא צריכה את זה
לפעמים אני פשוט צריך חמש דקות לבד. חמש דקות של אי צורך או נגיעה או קריאה. חמש דקות של מרחב אישי מבחינתי, הוא ההבדל בין טיפול בילדים שלי ובאחריותי בחן, לבין התקלות מוחלטת.
אם לבן זוגך סובל מחרדה, תן לה מרחב כשהיא צריכה אותה ואל תתרגז עליה שהיא זקוקה לה. לפעמים כולנו זקוקים לקצת מרחב, במיוחד כשאנחנו מרגישים המומים.
הראה לה את החיבה
בן זוגי יבוא לשבת לצידי אוחז ביד או לגרד את הגב או סתם לחבק אותי אם הוא יבחין בי שאני שקט בצורה לא נורמלית, וזה בדרך כלל כשאני מרגיש הכי חרד. אם הוא יראה את חיבתו אלי, בין אם זה פיזית או מילולית, עוזר להניח אותי בנוח. זה גורם לי להרגיש שיש לפחות חלק אחד בחיים שלי בסדר, ברגעים שבהם אני מרגיש כאילו כל היבט של זה מסתובב משליטה.
עודדו אותה
עידוד עובר דרך ארוכה עבור כל אחד, אך במיוחד עבור אדם הסובל מחרדות. אני מרגיש שאני לא מספיק טוב או כאילו אין לי את היכולת הנפשית או הרגשית להתמודד עם כל מה שנמצא על הצלחת שלי כל הזמן הארור. אני סובלת מהתקפי חרדה והתקפי חרדה כבר כמה שנים, אבל תחושה המומה ללא הפסקה היא תחושה שאני לא חושבת שאתרגל אי פעם. משהו שעוזר בכל זאת הוא כאשר בן זוגי מעודד אותי. זה גורם לי להרגיש שאני בשליטה רבה יותר ממה שאני חושב, וברגעים החולפים של טירוף זה נותן לי את המוח שאני צריך לעבור אותם. זה גורם לי להרגיש שאני מסוגל להתמודד עם הכל, ופשוט הרגשה כזו עוזרת לי להתמודד עם זה טוב יותר.
תן לה להתאוורר אם היא צריכה
לפעמים אני רק צריך לפרוק. אני צריך לשחרר את כל הרגשות שלי ולהתבכיין ולהיאנח על כל מה שמציף אותי. בדרך כלל, כשאני מגיע לנקודה הזו, רגשותי נפרקים על בן זוגי בטרוף ארוך ומחומם. זה לא יפה, אבל הוא לא גורם לי להרגיש רע כשאני מגיע לנקודה הזו כי אחר כך, אני כמעט תמיד מרגיש טוב יותר.
אם בן הזוג שלך מוצף וצריך פשוט לתת לו הכל, תן לה. תן לה לשים את רגשותיה על השולחן ותן לה לומר את מה שהיא צריכה לומר. זה יגרום לה להרגיש הקלה יותר ממה שיכולת לדמיין.
נסה להימנע מהטריגר
אני לא האדם שצריך שהבית שלה יהיה בסדר בתור כל יום ויום. לא אכפת לי אם הדלפקים או הרצפות שלי או יאירו, ואני ממש לא דואג לאבק כל משטח בבית על בסיס קבוע. עם זאת, ישנם דברים מסוימים שמעוררים את החרדה שלי, ואחד מהם הוא כאשר הבית שלנו נמצא בבלבלים מוחלטים. אני לא צריך את כל הכביסה כדי להיות מקופלת, אבל אני כן צריכה שהיא לא תהיה מונחת על כל הרצפה. לא אכפת לי שהחדר של הילדים שלי יהיה נקי, אבל אכפת לי אם יש אלף מכוניות קטנטנות בכל רחבי הרצפה. אם זה נראה כמו פצצת צעצועים ובגדים שפשוט נעלם בבית שלנו, אני נבהל, ואם אנשים מופיעים בבית שלנו במפתיע, אני נבהל עוד יותר. גם לא סתם להיכנס לפאניקה "להילחץ מעט". לא, נשימה אמיתית, כבדה, הזעה קרה, דופק עולה בהלה. זה נשמע מטופש, אבל כן.
רק הימנעות מדברים שמעוררים חרדה עושה הבדל כה מונומנטלי בחייו של מישהו הסובל ממנו.
פשוט תקשיב לה
לפעמים, אני רק צריך לדבר ואני זקוק לבן זוגי רק להקשיב. זה יכול להיות בערך כל דבר, זה לא צריך להיות על מתח, אבל פשוט לדבר עם מישהו שממש שם לב ועוסק במה שאני אומר גורם לי להרגיש טוב. זה גורם לי להרגיש חשוב ואוהב את מה שיש לי לומר חשוב. חלק מבעיית חרדה פירושו הרגשה שאף אחד לא שומע את מה שיש לכם לומר, או כאילו העולם שלכם קפוא לחלוטין בזמן ששאר העולם מסתובב במהירות האור. זה מרגיש כמו ללכת לאיבוד, ולהרגיש שאף אחד לא ימצא אותך, אבל אם מישהו בחיים שלך פשוט מקשיב יכול לגרום לאדם עם חרדה להרגיש בנוח. מבחינתי זה גורם לי להרגיש, כן, בן זוגי היה בא למצוא אותי אם הלכתי לאיבוד, וכפי שזה לא נשמע, זה משנה עולם מהאדם שמרגיש אבוד.