10 דרכים אימהות פמיניסטיות עושות את יום האם באופן שונה

אין "דרך נכונה" לעשות אימהות, ובוודאי שאין "דרך נכונה" לחגוג אותה. ככל ש"פמיניסטית "הופכת להיות יותר מתווית מקובלת, אמהות פמיניסטיות משנות את משחק ההורות ומגדירות מחדש את המשמעות של הבחירה להיות אמא של מישהו. המשמעות היא כמובן שאמהות פמיניסטיות בוחרות לעשות את יום האם בצורה אחרת, ויוצרות חגיגות אישיות ומכילות משלהן המקדמות שוויון.

אני זוכר את יום האם הראשון שהיה לי אימא כאמא: קטן ומפתח וכל דבר חוץ מגודל. לא דרשתי או ביקשתי הרבה, רק זמן עם המשפחה שלי (אם אני כנה) זמן לבד. לא דרשתי ארוחת בוקר במיטה או בפרחים, שוקולדים או בראנץ 'יקר, אם כי ברור שאין שום דבר רע בלחגוג אף אחת מהדרכים (או כולן). במקום זאת, קיבלתי את ההחלטה המודעת לעשות את יום האם בדרך שלי, דרך שלא תביא אותי "במקום" ותגרום לי להרגיש לא בנוח, דרך שלא חיזקה את הסטראוטיפ המגדרי המגוחך שההורות היא בעיקר של אישה אחריות, דרך שלא תהיה רק ​​עלי, אלא על כל מי שעזר לי להפוך לאמא שאני, וכל מי שבחר לא להיות גם אמא.

כמו שאמרתי, לכל אחד משלהם, ושום דבר לא בסדר לחגוג את יום האם בכל דרך שתמצא לנכון. עם זאת, לא שווה כלום בעשר הדרכים האלה שאמהות פמיניסטיות חוגגות את האימהות בצורה שונה.

הם מתעקשים שכל הנשים נחגגות

אין "דרך נכונה" להיות אם, ושתי אמהות אינן זהות לחלוטין. לפמיניסטית, לא משנה אם האם חוגגת היא אישה טרנסג'נדרית, במערכת יחסים חד-מינית, אימצה את ילדיה, נכנסה להריון באמצעות IVF, דודה או סבתא שיש להם משמורת על ילדיה, או כל אפשרות אחרת סוג של אמא שאפשר לחשוב עליה. עבור אמא פמיניסטית, חגיגת אמהות היא הכל על הכללה, ולכן היא תדאג לכלול את כל הנשים במחשבות, ברכות ובחגיגות יום האם.

הם חוגגים גם אבות רווקים, יותר מדי

וכמובן, אם פמיניסטית תיקח את הזמן לחגוג גם אבות חד הוריים, שהם גם אם וגם אב לילד אחד או מרובים. היא לא תראה בזה כלא הולם, והיא לא תראה את זה כקל לנשים. היא תראה זאת דרך נוספת להיות מכילה ולקדם שוויון, כי כן, יש המון גברים אשר - כמו אמהות חד הוריות - ממלאים את שני תפקידי ההורות.

הם לא חוששים לבקש מה הם רוצים

אם פמיניסטית לא תפחד לבקש מה היא רוצה ו / או צריכה ביום האם (או, בכנות, בכל יום אחר). אם היא רוצה זמן לבד, לטפל בעצמה ורק בעצמה, זה בדיוק מה שהיא הולכת לבקש. היא לא תדאג ממה שמישהו אחר חושב, או אם אמהות אחרות בוחרות או לא בוחרות לחגוג את יום האם כמו שהיא עושה, היא תעשה את מה שהכי מתאים עבורה ובני משפחתה. אפילו, ובעיקר, אם זה אומר שלא לחגוג את יום האם בכלל.

הם מכירים את הדמויות האימהיות בחייהם

שוב, פמיניסטיות כולן כוללות הכלה, כך שאם אמא מתפנקת או מפונקת או חוגגת ביום האם, היא גם תהיה מודעת לכך שהיום לא קשור לה. היא תיקח את הזמן להודות, להכיר ולחגוג את כל שאר הדמויות האימהיות בחייה; בין אם זה אמה, או אביה, או סבתא או דודה או החבר הכי טוב או מורה או שכן. זה באמת לוקח כפר, והיא יודעת שהעולם לא מסתובב סביבה רק בגלל שהצליחה להוליד בהצלחה.

להתעקש לתת לאמהות הזקוקות

אם פמיניסטית הולכת להסתכל מחוץ לעצמה, ולראות כיצד היא יכולה לקדם שוויון מגדרי על ידי סיוע לנשים אחרות הזקוקות לה. אם המשמעות היא תרומה למקלט לנשים מוכות או הגשת ארוחה במקלט ללא נשים, היא תעשה זאת. אם זה אומר להכין ארוחה ביתית למישהו שהיא מכירה שהיא נאבקת, או לצפות בילדים של אישה אחרת בזמן שהיא עובדת במשמרת כפולה, היא תעשה את זה. היכולת לקחת "יום חופש" מהאימהות, היכולת לחגוג על ידי אחרים, היא פריבילגיה; זכות להרבה נשים אינן מקבלות.

זוכר את מי שהתקשה ביום האם

הזכרתי שפמיניסטיות הן מעריצות הכללה גדולות? רק בגלל שאמא פמיניסטית מסוגלת להעריך וליהנות מיום האם, זה לא אומר שכולם עושים זאת. עבור רבים, יום האם הוא יום כואב; נשים שאינן יכולות להביא ילדים לעולם, נשים שאיבדו ילדים ונשים שאיבדו את אימהותיהן. אמא פמיניסטית תזכור ששמחתה היא כאב אחר של אישה, והיא תהיה אדיבה ומבינה ואוהדת כלפי אותן נשים. היא תיקח את הזמן לחשוב עליהם, אולי תיצור עימם קשר אם היא תמצא את זה תומך וראוי, והיא תפעל להבטיח שהחגיגה שלה לא תגרום לאישה אחרת להוסיף כאב.

הם מכירים את העזרה שהם מקבלים …

אם פמיניסטית עוסקת בכל הנוגע לשוויון, ולכן היא תמהר לציין שיש עוד אנשים שתומכים ועוזרים וראויים לשבחים, גם אם הם לא מחזיקים בתואר "אמא". בכנות, האחריות להורות לא נופלת על האישה רק בגלל שהיא אישה, כך שאם אמא עושה הרבה דברים, אמא לא (או לא צריכה) לעשות את כל הדברים, אז היא תיקח את הזמן ל תודה לבן זוגה או להוריה או לשכנה או לחברים או לבני משפחה אחרים, שלוקחים חלק ומשתתפים באחריות ההורות.

… בזמן שלקח זמן לחגוג את עצמם, יותר מדי

במקביל, היא לא תעשה את הדבר הזה שנשים אומרות לו כל הזמן שעליהן לעשות על ידי חברה פטריארכלית בעיקר: לכווץ את עצמן. היא לא תכחיש לעצמה את שמחת הברכות העצמית, שכן האימהות היא מיסוי וקשה, והיא אכן ראויה להכיר בדברים שהיא עושה. היא לא תמעיט בערכה כדי לפייס אחרים, או להימנע מלהיות מתויגת כמרכזת בעצמה, אלא תתרגל אהבה עצמית ותכיר שהיא ראויה לדברים טובים.

הם לא מודאגים מהגשמת הציפיות החברתיות לאימהות או לחגיגות שלה

אם פמיניסטית איננה דואגת להגשים ציפיות חברתיות, לא באמהות ולא בחגיגה שלה. אם היא לא רוצה לחגוג את יום האם, היא לא תעשה זאת. אם היא תרצה לחגוג לבד במקום משפחתה, היא תעשה זאת. אם היא רוצה לקחת את היום בעבודה, היא תצטרך לעשות זאת. כל מה שהיא רוצה לעשות, היא תעשה, והיא לא תרגיש שהיא נכשלת כאם רק בגלל שהיא עושה אימהות ו / או יום האם, אחרת. פמיניזם עוסק במאבק למען כל זכות הנשים לבחור מי הן, מי הן הופכות, והבחירה הזו לקבל החלטות משלה תמיד תהיה קרובה ויקרה לה, וכזו שהיא לעולם לא תהסס לממש.

הם מכירים בכך שהאימהות הייתה הבחירה שלה, אך לא הבחירה של כל אישה

אם פמיניסטית לא תחשוב שהיא טובה יותר מנשים שבוחרות לא להביא ילדים לעולם. למעשה, היא הולכת להכיר בכך שאמנם האימהות הייתה בחירת חייה, אך זו אינה בחירה בחייה של כל אישה, ושום דבר לא בסדר בזה. היא לא תבייש אותם על כך שהם לא היו אם ביום האם; היא לא תגרום להם להרגיש שהם מפספסים משהו; היא לא תבריח אותם ולא תשפוט אותם או תגיד להם שהם יתחרטו יום אחד על החלטתם. במקום זאת, היא תכיר בכך שלכולנו יש דרך משלנו בחיים, וכולנו צריכים להיות חופשיים ללכת בה ללא בושה.