10 דרכים שתוכלו לעזור לאמא שמתביישת (בפומבי או אחרת)

בעוד האימהות יכולה (לפעמים, או אפילו לרוב) להיות חוויה בודדה ומבודדת, היא יכולה גם להפגיש בין אנשים, לטוב ולרע. פגשתי כמה נשים די מדהימות כי אני אמא, אבל גם הפכתי את עצמי לפגיעות לכמה אנשים די שיפוטיים ופוגעים כי גם אני אמא. התביישתי באימא ושפטתי וראיתי חברים רבים חווים אותו דבר, ואף על פי שזה הגרוע ביותר, למדתי גם איך אתה יכול לעזור לאמא שמתביישת, כתוצאה מאותן חוויות פוגעות. למדתי כשאני באופן אישי חוויתי בושה באמצעות מדיה חברתית, והייתי זקוק לאנשים בפינה שלי (יש אנשים שעזרו, יש אנשים שלא) ולמדתי בכך שצפיתי באמהות אחרות שמתביישות, ושואלים איך אני יכול לעזור או סתם, טוב, מסתער קדימה בנטישה פזיזה כמו אביר לבן אידיוטי (שאני לא בהכרח מציע לעשות כי זה באמת לא תמיד מועיל).

בכנות, כל אם זקוקה לעזרה (ניתן לטעון) בכל היבט של האימהות. אני לא אומר שאמהות אינן מסוגלות לעשות דברים לבד. נהפוך הוא, רוב האימהות עושות את רוב המשימות הנחוצות שלהן בסולו. אבל, כוונתי, האם לא כולנו נוכל להשתמש קצת בעזרה? כאילו, כמבוגרים? למבוגרים זה קשה; הורות קשה; להיות אם בעולם שנראה כפוף לעזאזל אם לשפוט כל החלטה שאתה מקבל זה קשה; הכל פשוט קשה וכשמשקה נוקשה ומקלחת חמה פשוט לא יחתכו אותו, אני אומר להושיט יד ולבקש עזרה, ובתורו אל תפחד לעזור גם למישהו אחר. יתכן שכולנו לא ב"זה "ביחד, מכיוון שאנחנו בעצם מקבלים החלטות הורות משלנו ודואגים לבני אדם קטנים ומיוחדים ומגיעים מרקעים שונים, אך אנו יכולים לעבוד זה לצד זה ולתמוך זה בזה העשייה שלנו. המשמעות היא עזרה לאם שעלולה להיתקל בבעיות בהנקה, עזרה לאם המתמודדת עם אימונים בסיר ובהחלט לעזור לאם שחווה בושה של אימא.

אז, עם זה בחשבון וברוח של סולידריות ואמהות ורגשות מעורפלים חמים וכל הדברים הטובים האלה, הנה 10 דרכים שתוכלו לעזור לאמא שמתביישת מאמא, בציבור או ברשת. כלומר, באמת ובאמת; אם אתה לא חלק מהפתרון, אתה חלק מהבעיה.

הזכיר לה שהיא לא לבד (אך אל תפסול את רגשותיה)

הרם את ידך אם אתה הורה והיית בושה (בפומבי, באינטרנט, על ידי בן משפחה ואפילו חבר) על הבחירות שעשית. כן, לצערי אני מדמיינת הרבה ידיים באוויר ברגע זה, והם לא מנופפים מצד לצד כאילו פשוט לא אכפת להם. למרבה הצער, בושה מאימא היא דבר אמיתי ולכן רבים מאיתנו חווים זאת באופן קבוע. עובדה זו לבדה אינה בהכרח כל כך מחממת לב, אבל תאמינו או לא, היא כן עוזרת לדעת שאנחנו לא לבד. כולנו היינו שם, כך שאם אתה יכול לתת תזכורת עדינה שכל כך הרבה אמהות אחרות הרגישו כמו שהאמא הספציפית חשה כעת (תוך כדי שהיא לא מבטלת או מפחיתה את רגשותיה התקפים והאמיתיים), אני כמעט יכולה להבטיח לך שהיא אני מתחיל להרגיש טוב יותר.

קם בשבילה, באופן מקוון או באופן אישי

אם אתה מרגיש בנוח ובטוח, אמור משהו. כמובן, זה לא התפקיד שלך לסכן את עצמך או להפוך למרטיר בשום צורה, אבל אם אתה יכול לעמוד מול אמא שמתביישת, אני יכול להבטיח לך שהיא תהיה אסירת תודה. בין אם זה מאחורי מקלדת ובין אם זה באופן אישי, תן ​​לאימא ולאדם המתבייש בה לדעת שכל המצב לא בסדר. כאילו, בכלל לא. רוב הסיכויים שהיא מרגישה בריונות וקוראים וגובהה כשני סנטימטרים ומתחילה לפקפק בעצמה וביכולות שלה, אז תעזור לעזרתה ותהיה התמיכה שלה כשהיא מרגישה שאין לה עוד.

סנגור לזכות לקבל החלטות משלה

אם זו בחירת הורות ספציפית שאמא מתביישת בה (בין אם זה מניקה בפומבי ובין שהיא בוחרת לערוך חלק ג 'מתוזמן), דאג לזכותה לקבל החלטות אלה. האם אתה צריך להסכים עם הבחירות הספציפיות שלה? ברור שלא. אני, למשל, יש המון חברים שעשו בחירות הורות שלא הייתי עושה בעצמי באופן אישי. עם זאת, מה שאני עושה למען ילדיי ומה שהם עושים למען שלהם, לא אמור למנוע ממני להילחם על זכותם לבצע בחירות משלהם עבור משפחתם שלהם. כולנו הולכים בדרך הורות משלנו ולמען האמת, ללא קשר לאופן בו הנתיבים הללו עשויים להשתנות; אני פשוט מבוהל שיש יותר מדרך אחת לעשות אימהות.

שתף מאמרים (איתה) הקשורים למצבה

אני לא יודע מה איתך, אבל הייתי מאוייש באופן אגרסיבי בפאסיביות דרך נתח המאמר הברור. אתה מכיר את הטקטיקה הזו, נכון? זה כאשר אני מפרסם תמונה או אני מצהיר על החלטה או בחירה מסוימת במדיה החברתית, ובאם: הנה זה; "מאמר" או "מחקר" שטוענים במפורש כנגד בחירתי. אחריו אחר. אחריו אחר. לאמיתו של דבר, פרסמתי פעם שאני נאלץ (לצערי וכל כך עצוב מאוד) למצוא בית חדש לחתול המשפחתי שלנו, שגורד ללא הרף את בננו. לאחר מכן חבר פרסמה תמונה אחרי תמונה אחרי כתבה בנושא "חיות מחמד לנצח" ואיך לא צריך להיות "אם מגנה יתר על המידה" והכול היה כל כך פוגע, מרושע ומובן מאליו והכל חוץ מסייע. הפוסטים כוונו בבירור לעברי, אך הוצבו באופן אסטרטגי כדי לא לגרום לוויכוח או דיון על הסף. (התראת ספוילר: החתול עדיין איתנו, לא בגלל הבושה של האמא, אלא בגלל שחבר אחר לקח את הזמן לחלוק את החוויה האישית שלה והעביר לי כמה טיפים כדי לגרום לחיית המחמד שלנו ולבנו "לשחק נחמד.")

אז במקום זאת, מדוע לא לשתף מאמרים שקשורים למצב הספציפי של אימא ולבחירות שהיא עושה, בצורה חיובית? במקום לפרסם אותם בפומבי בניסיון לבייש אותה, שלח להם את דרכה ישירות. אם אתה באמת מודאג מהבחירות שהיא עושה, דבר איתה באופן פרטי. אני מבטיח, המסר שלך יעבור הרבה יותר רחוק ונראה אמיתי יותר לאין שיעור.

ספר לה על החוויות שלך

בין אם אתה מספר לה על תקופה שבה בושה באופן אישי; מספרת לה על פעם שעשית את אותה טעות הורות שהיא ככל הנראה הותקפה עליה; או להגיד לה שאתה עושה את אותה בחירה שהיא עושה, שתף את הסיפורים האישיים שלנו בסולידריות תעשה דרך ארוכה בכדי להודיע ​​לאמהות שהם לא עוברים הורות בלבד. כלומר, אימהות יכולה להיות חוויה די בודדה ומבודדת.

אמור לה שהבחירות שלה הן בדיוק זה: הבחירות שלה

יש לחץ רב הקשורים לאמהות; בין אם זה על ידי החברה, המשפחה, החברים או ההורים האחרים שמונעים על ידי עצמנו או מכריחים אותם. זה לא נדיר להרגיש שאתה צריך לקבל החלטה ספציפית או שאחרים ישפטו אותך או יחשבו אותך כאם לא כשירה וללחש בלי סוף מאחורי הגב שלך. בכנות, כולנו זקוקים לתזכורת קטנה שיש לנו את הזכות לעשות כל בחירה שאנחנו רוצים, כל עוד זה בריא ובטוח לכל המעורבים. אנו מקבלים החלטה כיצד אנו מגדלים את ילדינו; אנו מקבלים החלטה כיצד אנו מספקים למשפחה שלנו; אנו מקבלים החלטה כיצד אנו עושים אחד ממיליון דברים שההורות דורשת.

הזכר לה שהיא ומשפחתה הכי חשוב

האם כולנו רוצים לקבל תוקף לבחירותיך? ברור שכן. נחמד לשמוע שאנחנו עושים עבודה נהדרת, במיוחד על ידי אנשים מחוץ לחוגי המשפחה והחברים הקרובים שלנו. עם זאת, האם אימות זה הדבר המוחלט, החשוב ביותר? לא. אפילו לא קרוב. מה שהכי חשוב הוא שאמא, תינוק, בן זוג וכל בני משפחה קרובים אחרים יהיו מאושרים, בריאים ובטוחים. אם הבחירות של אותה אמא ​​מקלות על כל האמור לעיל, ובכן: שונאי שלום.

תן לה לפרוץ בלי שיפוט

אם אם זה עתה חווה (או אפילו חווה כרגע) קצת בושה ושיקול דעת, היא כנראה צריכה לפרוק. כאילו, רע. היא כנראה צריכה לצרוח ולצעוק ואולי אפילו לבכות; היא כנראה צריכה לומר דברים רעים על אנשים שכרגע הם לא האהובים עליה; היא כנראה צריכה לעשות דברים שבאמת לא תרגיש בנוח לעשות בשום פורום ציבורי, כי זה לא בהכרח מעיד על מי שהיא כאדם, רק איך היא מרגישה באותו רגע. אם אתה באמת רוצה לעזור לה לצאת, תן לה לעשות את כל הדברים האלה ואל תכתבי ריס. אל תחשוב עליה פחות כשגסויות עפות מהפה; אל תבקש ממנה לחשוב על האדם שעושה את הבושה ומדוע הם עשויים להרגיש צורך לשפוט אנשים (זאת אומרת, כן, זה דבר נהדר לעשות, אבל כרגע שאמא פשוט צריכה לומר כמה דברים).

הזכיר לה שזה בסדר לחתוך אנשים פגועים מחייה

לא קל לנתק אנשים מחייך, במיוחד אם הם אנשים שאכפת לך מהם, אך פשוט לא נראה שהם תומכים בהחלטות שלך. אני ממליץ להיזהר בנושא זה בנושא, אבל אני חושב שכדאי להזכיר לאמא שזה בסדר לחתוך אנשים רעילים מחייה. היא לא צריכה לשקול אותה בשיקול דעת. בכנות, אף אחד לא עושה זאת.

תגיד לה שזה יהיה בסדר

הבושה והאשמה והספק שהאדם השיפוט כלשהו חש לה, יעברו. אני מבטיח. עם זאת נעשתה בה הרגשה (כועסת, עצובה, נבגדת, אתה קורא לזה) תתפתח למשהו חיובי, בין אם זה יהיה זרז להיפטר מאנשים רעילים, או לרגע לימוד שמכין אותה טוב יותר לבושה אפשרית בעתיד. בכנות, הכל יהיה בסדר (וכן, אני חוזר לעצמי על המשפט המדויק מספר רב של פעמים במהלך היום. איך אחרת אתה שורד את האימהות?).