תוכן עניינים:
כאשר בן זוגי ואני הורים זה לצד זה, אחרים לא יכולים שלא להשוות בין ההישגים והכישלונות שלנו. בעוד שהבר שלי איכשהו הוצב לגובה בלתי אפשרי, אנשים שלו כל כך נמוכים מתרשמים כשהוא יכול להחזיק תינוק ארור. למרבה המזל יש מילים שמתארות את האימה שזוכה לשבחים של אבות ללא סיבה, מכיוון שצעקות לתהום האפלה או הכרית הקרובה פשוט לא מביאות את התסכול. זוהי טרוודיה ארורה (ומעצבנת במיוחד) שאבות לא מוחזקים באותה סטנדרט שאמהות צפויות לעמוד בהן או לעלות עליהן באופן טבעי. ואל תבינו אותי לא נכון, אני לא מתכוון לכל האבות. אבל מניסיוני, הרבה מהם מקבלים את האשראי שמגיע להם אמהות אם לא יותר.
מאז לידת בתנו לפני 11 שנים, התרומות של בן זוגי התקבלו באופן נרחב יותר ונחגגו באופן גלוי מהרבים והרבה דברים שעשיתי בשם ההורות. כשהוא הלך לעבודה, נשארתי בבית כדי לטפל בשני הילדים שלנו, ולמרות שרשימת המשימות שלי נמשכת קילומטר רב בכל יום נתון, הוא זה שמקבל את כל השבחים. לא משנה היכן אנו נמצאים, המונים נוהרים לשמוע את סיפורי העבודה הארוכים שלו שמעורבים לפעמים את ילדינו. באנרגיה שמושכת אנשים ומכריח אותם לעסוק, הוא תמיד נחשב לאבא "המגניב", גם אם לא עשה דבר "מגניב". ואז אני תקוע בהיותי האמא "הקפדנית", האמא "המשעממת", ולעתים קרובות המטפלת שהופכת להתעלם עושה את כל העבודות עם הכרה מועטה ללא כל אינספור.
אני גאה בהישגי עבודתו של בעלי, ואני גם אסיר תודה על כך שהוא דאג לנו כלכלית כל השנים תוך כדי שעסקתי בעבודות שונות ובפרויקטים פרילנסרים ודאגתי לילדים שלנו. אבל בבית, אני זה שעושה הכל. מעבודה בעבודה שלי, לכתיבת ספרים, למטלות, סידורים, קניות במכולת, השתתפות באירועי בית ספר, בישול, ואז כמה, כל ההישגים היומיומיים והעבודה הקשה שלי לא נראה כל כך משמעות כשאני עומד ליד לבן זוגי. זה מרגיז כששיבח אותו שהוא אסף את הילדים מבית הספר, עושה מטען בודד של כביסה, הולך לעבודה או פשוט אומר לילד שהוא אוהב אותם. הספיק לי. די. וזו הסיבה שאני אסיר תודה על אוצר המילים הנדיב שלי שאני מסוגל להשתמש בו כדי לתאר את השטויות האלה שאבות זוכים לשבחים בלי סוף על כך שהם עושים את המינימום. אוצר מילים, שניחשתם נכון, כולל את המילים הבאות:
בולש * t
ג'יפיהתגובה הראשונה שלי, תמיד, היא לבכות "בול!" בגלל שזה. כאילו - שלום? אני מבין שמקסים לראות את בן זוגי בטיול עם הילדים, אבל לא קיבלתי כוכב זהב שלוש פעמים שלקחתי את ילדי לטיולים דומים. תן לי הפסקה ותרימי את הרף כבר קצת יותר גבוה.
מגוחך
האם אתה אפילו שומע את עצמך כשאתה עסוק בהצבעה על בן זוגי וכמה הוא "חסר אנוכיות" הוא תופס את ההנאה כדי להאכיל את הילדים בזמן שאני איננו? אתה מבין שהוא צריך לתת להם אוכל, כמו על פי חוק, נכון? כמו כן, למי אכפת שאבשל כל ארוחה, בעיקר מאפס, כל יום ארור כי הוא נכנס לרכב ונסע שלושה מיילים שלמים כדי לשלם למישהו אחר שיעשה את זה. כן, ברור שהוא זה שמכניס את כל העבודה.
צוחק
ג'יפיהחברים והמשפחה של בן זוגי אובססיביים לעובדה שהוא עובד קשה כדי לטפל בנו כלכלית. גם אני לא מתווכח עם העובדה הבלתי מעורערת הזו, אבל אני עובד קשה באותה מידה. למעשה, לפעמים אני עובד קשה יותר. כי במקום שהוא הולך רק למשרה אחת שלו, אני מלהטט בכל שאר העבודות המאפשרות לטפל בבני אדם קטנטנים ונזקקים, והכל באותה שעה ארורה. סלח לי בזמן שאני צוחק, אבל אתה צריך להתלוצץ, נכון?
זוועתית
מדוע הוא צריך לקבל את כל הקרדיט על שטף הרצפה פעם אחת, כשאני עושה זאת מדי יום בלי לטפוח ממש על הגב? פשוט לא. זו התקפה על אמהות חרוצות ברחבי העולם, ואני לא אעמוד בזה.
לא הוגן
ג'יפיאולי זה מצמרר, אבל לתת לאבות קודס עבור, נניח, לקחת את הילדים למכולת, זה פשוט לא הוגן. אני לוקח אותם לאותה חנות כמעט בכל יום ארור כי אין לנו יושבים נגישים ומישהו תמיד שוכח איזה מרכיב חיוני הדרוש לארוחת הערב של הלילה. בעיקרון, תפסיק לספר לו איזה אבא נהדר הוא שגרר אותם לכל מיני סידורים שהוא מנהל, אלא אם כן אתה אומר לך את אותו הדבר בדיוק.
מביש
אם אין לך כישורים המהללים משהו כה אסינתי, איפה הסטנדרטים שלך, אנשים? האם הם עם האב שבסוף התפנה לשבת ולשחק Legos עם בננו בסוף יום ארוך, או שהם עם האמא ששיחקה לגוס כל היום בין השלמת משימות עבודה, בישול ארוחת ערב וקיפול הכביסה של כולם? כי אם אתה אומר את הראשון, אולי אתה הבעיה.
שגוי
ג'יפיזה פשוט.
חסר כבוד
עברנו דרך ארוכה כחברה, כך שאבא בעצם מבלה עם הילדים שלו או תרום למטלות הבית לא אמור להיות עניין גדול. אני עושה את הדברים האלה מבלי שאף אחד יודה לי, אז כשמודה לו או אומר לו כמה הוא נהדר שהוא עושה אותם זה לא רק לא מכבד אותי, אלא גם מה שמכונה גבר פרוגרסיבי, פרוגרסיבי שרוצה להיות שוויוני.
מבלבל
ג'יפיסליחה, אבל האם רק שבחתם את בן זוגי על כך שראית את ילדיו לבית הספר? כלומר, גם אני הייתי שם. פשוט לא ראית אותי? אני בלתי - נראה? האם צפיתי יותר מדי עם הארי פוטר עם ילדי ואיכשהו בא לידי ביטוי את הגלימה הבלתי נראית ואני לובש את זה ברגע זה? זה מה שקורה? עזרו לי כאן, אנשים.
לא הכרחי
בסדר, ברצינות. כל השבח הזה לאבות שאינם עושים שום דבר ראוי לשבח צריך להפסיק. זה מיותר. זה חסר טעם. זה עושה יותר נזק מתועלת. אימהות לא נחגגות בלי סוף בגלל שהן עוזרות בשיעורי בית, מנשקות את הבו-בוז, או עושות את הדברים האחרים שלא ניתן לספר ולהתעלם מהצורך כדי לגדל בני אדם חביבים, כך שגם אסור לשבח את האבות. זה חלק מההורות. השבח את שנינו, או אל תשבח אף אחד בכלל.
צפו בסדרת הווידיאו החדשה של רומפר, יומני דולה של רומפר :
בדוק את כל סדרות יומני הדולה של רומפר וסרטונים אחרים בפייסבוק ובאפליקציית ההמולה ברחבי Apple TV, Roku ו- Amazon Fire TV.
