תוכן עניינים:
- "עבודה טובה"
- "אתה רוצה שאני אתן לה את תפר האבא?"
- "אתה באמת אוהב את השיער שלה ככה?"
- "האם אשתך השנייה או השלישית?"
- "מתי דפקת אותה?"
צפיתי בלילה של סיפורו של העוזרת בית והרגשתי כמה המעבר מהחברה האמריקאית המודרנית לדיסטופיה מוחלטת היה חלק. ואחד הסימנים הראשונים שהחברה הייתה בירידה הייתה הדרך בה אנשים דיברו עם נשים, או גרוע מכך, על נשים לגברים. זה דווקא גרם לי לרעוד מעט, כי לא תאמינו לדברים המפחידים שאנשים אמרו לבעלי, כאילו, ממש מולי. זה כמעט כאילו חלק מהאוכלוסייה תקוע בעבר - מתוך אמונה שאני עונה לבעלי - או גרוע מכך, שהתרבות שלנו נראית יותר ויותר כמו זו שנמצאת בסיפור של ידנית כל יום.
יש רגעים שאני מכנה אנשים על שטויותיהם, אבל המון רגעים שגם אני לא עושה זאת. בכנות, אני עייף מדי ועסוק מכדי להיות זה שמעביר שיעורי נימוס נפוצים למבוגרים. במקום זאת, עלינו לשקול כיצד אנו, בתור תרבות, הגענו למקום שאנשים חושבים שזה בסדר לפנות אל בן / בת הזוג הגבר שלהם כאשר הם צריכים לדבר איתך. כלומר, באיזה עולם ראוי לדבר עם בעלי על חוויית הלידה והלידה שלי, התלבושת שלי, או איך אני בוחרת להאכיל את התינוק שלי? למרבה הצער, התשובה לשאלה זו היא העולם הזה.
כפי שכתבה מרגרט אטווד בספרו של סיפורו של "שרתה ", "שום דבר לא משתנה באופן מיידי: באמבטיה שחוממת בהדרגה היית רותח עד מוות לפני שידעת זאת." בעוד שהתגובות הבאות עשויות להיראות תמימות, אני חושב שהגיע הזמן שנגיע מהאמבטיה, או לפחות נגיד משהו בתגובה.
"עבודה טובה"
התביישתי בהנקה וגם בהנקה בפורמולה, והוכחתי שוב שאמהות לא יכולות לנצח לא משנה מה הן עושות או איך הן עושות את זה.
תעשו טעות, הנקה הייתה משהו שבחרתי לעשות … ואז משהו שבחרתי להפסיק לעשות. בסופו של דבר זה היה הגוף שלי. בעלי לא קיבל הצבעה. זאת אומרת, אני משער שהוא היה יכול לשאוב ולקחת תרופות להורדת חלב אם הוא חש בזה מאוד, אבל הוא לא עשה זאת.
"אתה רוצה שאני אתן לה את תפר האבא?"
זו הייתה, אני מקווה, בדיחה מהמיילדת שלי לבעלי דאז לאחר לידת ילדנו השני. ללא קשר לכוונותיה, פי נפער לרווחה וכל שיכולתי להביא את עצמי לומר היה "ברצינות?"
לא, בבקשה אל תתן לי תפר מיותר על אזור הכאבי, ללא אישורי, לצורך ההנאה המינית כביכול של בן זוגי. זה היה כל כך מצמרר, גס, ולא הולם ולא מצחיק בכלל.
"אתה באמת אוהב את השיער שלה ככה?"
אנשים שואלים אותי אם בעלי אוהב את הראש המגולח בחלקי ואת השיער בצבע בהיר לפחות פעם בשבוע. למעשה, הוא עושה זאת, אבל גם אם הוא לא עשה זאת, זה לא תלוי בו איך אני לובש את השיער שלי. אנשים כל כך מעליבים ומעליבים לשאול, כאילו המטרה היחידה שלי היא להציג את עצמי באופן שנעים אותו.
"האם אשתך השנייה או השלישית?"
כששכנתנו שאלה את השאלה הזו ממש, הייתי צריכה ללכת משם וכעסתי. לצורך התקליט, אני אשתו השנייה, אבל לא עניינו היה כמה פעמים בעלי נשוי. מצמרר.
"מתי דפקת אותה?"
בכל פעם שמישהו שואל את בעלי על מתי או היכן הועבר התינוק שלנו, זה לגמרי מרגיז אותי ומגרה אותי. אני תוהה אם אנשים מבינים שהם ממש שואלים אותו על חיי המין שלנו. ברוטו.
