תוכן עניינים:
- "כן, לי הנקה"
- "לא, הילדים שלי לא זכאים"
- "כן, אני מגדיר גבולות"
- "כן, אני מלמד קבלה וסובלנות"
- "כן, יש לי מושג"
- "כן, אני מחלק את האחריות להורות"
- "כן, אני יודע כיצד לנהל את הכסף שלנו"
- "כן, אני מחסן"
- "לא, אני לא פוחד להשתמש בקולי"
- "כן, אני ממקסם את זמני במיקור חוץ"
- "כן, אני מפנה זמן לעצמי"
מילניום, אמיריט? אתה יודע, אלה האחראים לנפילת החברה של ימינו. ההתמכרות שלנו לטוסט אבוקדו ולנטפליקס גורמת לנו בו בזמן להרוס את תעשיית הקולנוע. סגנונות ההורות הרפויים שלנו מגדלים ילדים כפויי טובה ומזוהים. האובססיה שלנו לסוגיות הרס צניעות כידוע. ההתרחשות האלף המתמדת הזו היא רק קצת יותר מדי, נכון? יותר מדי, ולא מדויקים. למרבה הצער, אמהות של אלפי שנים נהדרות מהביקורת, אבל יש כמה קאמבק שכל אמא של אלף המילואים צריכה לחסוך לשונאים. להיות אמא זה כבר די קשה בלי לבקר את הדור שבדיוק נולדנו אליו.
אני נחשבת לאמא בת אלפיים (אם כי, בקושי). נולדתי בשנת 1982 וגדלתי בעידן הטכנולוגיה הפורחת. אפילו לא הבנתי שיש ביקורת קשה כל כך על בני המילניום עד שנולדו לי ילדים. ואז הכל בא לידידי וחברי. אומרים לנו שאנחנו רכים מדי על הילדים שלנו והילדים שלנו מפונקים כי אנחנו נותנים להם הכל. אומרים לנו שאכפת לנו יותר מהקריירה שלנו מאשר מהמשפחות שלנו. אנו נמתחים ביקורת על כך שרוצים קצת זמן מההורות ונבדקים שוב ושוב על הדרך בה אנו מנהלים את בתנו. אנחנו תיקי החבטות של הדורות המבוגרים.
בכנות, לא אכפת לי. לכל דור יש משהו שלילי לומר על הדור הצעיר. האמהות של ימינו מתמודדות עם כלכלה חלשה, הר של מחקר סותר בנושא גידול ילדים וחברה המפלגת במהירות. אנחנו תקועים בין לרצות לקדם את הקריירה שלנו לבין לרצות להיות אמא ובן זוג נהדרים (מכיוון שהחברה אומרת לנו כל הזמן שאנחנו לא יכולים לעשות את שניהם). אנו נקרעים לכיוון של מאה כיוונים שונים ולא משנה באיזו דרך אנו בוחרים, נאמר לנו שאנחנו עושים זאת לא נכון. אבל אתה יודע מה? אנחנו עדיין בועטים בדבר ההורות הזה, לא משנה מה השונאים עשויים לומר.
"כן, לי הנקה"
ג'יפיאני לא יודע למה יש את הרעיון הכללי הזה שאמהות של אלפי שנים "עסוקות ואנוכיות מדי" כדי להניק את הילודים שלהן, אבל זה בהחלט לא נכון. למעשה, על פי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC), שיעורי ההנקה נמצאים במגמת עלייה. בסקר שנערך משנת 2016, 51.8 אחוז מהתינוקות יונקו בגיל 6 חודשים ו -30.7 אחוזים לאחר 12 חודשים. אז הרעיון הזה שאמהות של אלפי שנים לא מניקות הוא רק עוד מיתוס שנוצר לבסס אמהות טריות. יתרה מזאת, אמהות בן אלפי שנים נלחמות כל העת כדי לנרמל את ההנקה בציבור ולגישה לחדרי שאיבה במקומות עבודתן.
"לא, הילדים שלי לא זכאים"
מרגע שנולד ילדינו נאמר לנו ליהנות מהם. הדור המבוגר אומר לנו טסות זמן ולהיאחז ברגעים היקרים מכיוון שהם חולפים. אז כן. אנו מבלים עם ילדינו המון זמן, אנו עושים ככל יכולנו כדי להבטיח שהילדות שלהם ילדות אמיתית, ואנחנו דואגים לצלם הרבה תמונות. אימהות המילניום לא נותנות לילדיהן "גביעים" על כל מה שהן עושות. למען האמת, הם מלמדים את ילדיהם להבין במה הם באמת טובים ומשתלבים בכישורים המסוימים האלה. הם מלמדים את ילדיהם יכולת עצמית במקום לשבח את ילדיהם על כל דבר שהם עושים. הילדים שלנו לא מקבלים "כל מה שהם רוצים" מכיוון שכמו דורות אחרים, אנחנו מנסים לגדל גם בני-אדם, אסירי תודה, אסירי תודה וטובים.
"כן, אני מגדיר גבולות"
ג'יפיהילדים שלי לא מתרוצצים ועושים כל מה שהם רוצים בבקשה בלי הדרכה או משמעת. בטח, לאמהות של אלפי המילניום אין חוקים במשקי הבית שלהן, אך ניתן לומר על הורים מכל דור. שוב, הכללה איננה מידה אמיתית לכלום. הרבה מהאימהות שאני מכירה מציבות גבולות ממשיים לילדיהם. ילדיהם עדיין בפסק זמן אם הם מתנהגים שלא כהלכה, הם עדיין מלמדים נימוסים ואדיבות חברתית, והם עדיין נענשים על כך שהם מתריסים.
אולם מספר לא מבוטל של אמהות בן אלפי שנים אינן מאמינות בעונש גופני, אך מכיוון שמחקרים רבים נעשו כדי להוכיח את השפעותיו השליליות. וכן, אמהות רבות של אלפי שנים משתמשות במערכות אחרות כדי לנהל את התנהגויותיהם של ילדיהם, אבל זה לא אומר שהן פשוט נותנות לילדיהן לרוץ אמוק.
"כן, אני מלמד קבלה וסובלנות"
אני יודע אני יודע. על פי כמה דורות מבוגרים, אמהות של אלפי שנים מגדלות פתיתי שלג שנמסים בכל סימן פוגעני. ובכן, גם אם זה סטריאוטיפ, אני לא מחשיב אותו כשלילי. לגדל ילדים לקבל את כולם ללא קשר לגזע, אתניות, נטייה מינית, מין ודת זה דבר שיכול להועיל לחברה כולה שלנו. לגדל אנשים סובלניים וחביבים זה לא דבר שנראה לי כל כך נורא ושנוי במחלוקת. אז אם דורות מבוגרים חושבים שאנחנו מרימים פתיתי שלג, שיהיה. כשילדי גדלו אנשים חביבים ואמפטיים והופכים עולם למקום טוב יותר, לא יהיה אכפת לי מה מישהו חושב על סגנון ההורות שלי.
"כן, יש לי מושג"
ג'יפיחשבו מה אתם חושבים, אבל אמהות של אלפי שנים באמת יודעות מה הן עושות, לפחות באותה מידה אם לא יותר מדורות מבוגרים. יש לנו את כל המחקרים האחרונים בהישג ידנו. אמהות רבות של אלפי שנים עומדות בהורות מבוססת ראיות. הם לא מקשיבים לסיפורי נשים זקנות בכל הנוגע לגידול ילדים, הם קוראים ולומדים ומכירים סוגיות אפשריות בקצב שהוא, באמת, מדהים. יש לנו קהילות מקוונות בהן אנו יכולים לפנות לייעוץ ותמיכה ושבהם אנו לומדים אחד מהשני. יש לנו לכאורה ספריית ספרי הורות בלתי נגמרים בקצות אצבעותינו ואינם חסרים לנו משאבי הורות. אז יש לנו מושג, תודה.
"כן, אני מחלק את האחריות להורות"
בטח, בעוד שעבודות הבית והטיפול בילדים עדיין נשענות בעיקר על כתפיה של האם, האבות מגדילים את משחק ההורות שלהם. אבות לוקחים על עצמם הרבה יותר אחריות מאשר היו בדורות הקודמים. הם עוסקים במשימות הורות ומשק בית בשיעורים גבוהים בהרבה ממה שאבותיהם היו, וזה נובע בחלקן מנשים המילניום. נשים ממילניום, שרבות מהן עובדות כיום מחוץ לבית, דורשות תרומה שווה מצד בנות זוגן. ובכנות, זהו צעד נכון ענק בכיוון הנכון.
"כן, אני יודע כיצד לנהל את הכסף שלנו"
ג'יפיבזמן שאני נהנה מהטוסטוס האבוקדו שלי, אני יודע גם לחסוך למקדמה על בית ולעתיד ילדי. נתן לנו אמהות של אלפי שנים לתקציבי הפעילות של ילדינו, למכולת ולבזבזות קלות (אם נשאר לנו עוד משהו). סיימנו את המכללה וניסינו להשיג משרות באמצע המיתון ובעוד שזה משמעותי הציב אותנו, אנחנו ממשיכים לעשות הכי טוב שאנחנו יכולים עם הכספים שיש לנו. רבים מחבריי נהדרים בניהול שכרם ופועלים ללא לאות בכדי לספק כמה שיותר עבור משפחותיהם.
"כן, אני מחסן"
בטח, חלק מההורים בוחרים שלא לחסן. וכן, רבים מההורים האלה הם הורים בני אלף שנה. אבל, רק דעו, רוב ההורים עדיין מחסנים את ילדיהם ורוב האמהות בן האלף יודעים שחיסונים נחוצים ומצילים חיים. אנו נחרדים לא פחות מאלה שלא מחסנים כמו הדור המבוגר.
"לא, אני לא פוחד להשתמש בקולי"
ג'יפיאולי זו הדרך שגדלתי, או שאולי זה בגלל שהחברה שלנו כרגע קוראת לזה, אבל אני לא חושש שישפטו אותי כשאני רוצה לדבר על אי השוויון בחברה שלנו. אמהות בני אלף שנה מסרבות לקבל את הסטטוס קוו כשמדובר בתפקידי מגדר, תפקידי הורות, חופשת לידה / אבהות והזכויות על גופן שלהם. אימהות המילניום (ונשים בכלל) הן החזית במאבק לשוויון ואינן מדוכאות יותר על ידי הפטריארכיה ששלטה במשך כל כך הרבה דורות. אנו מבינים שקולנו לא רק משנה, אלא שהוא חזק ועוצמתי ויכול לעשות שינוי משמעותי בעולמנו.
"כן, אני ממקסם את זמני במיקור חוץ"
אם אני יכול להרשות לעצמי את זה, אני עושה את זה. נאלצתי לחתוך את היציאה לאכול כדי שאוכל להרשות לעצמי גברת ניקיון, כי אני מעדיף לא לבזבז את כל סוף השבוע שלי בכביסה בשירותים ושטיפת הרצפות. זמני יקר ומוגבל ואני ממקם מיקור חוץ על מטלות משק הבית בכל הזדמנות שאפשר. אני לא אבלה גיהוץ כשאוכל להוריד בגדים במנקים היבשים. אמהות רבות של אלפי המילואים ממיקורות מקורות כביסה, בישול וקניות מכולת. למעשה, יותר ויותר סופרמרקטים מציעים כיום משלוח כמשקף את חייהם העמוסים של הורי המילניום.
"כן, אני מפנה זמן לעצמי"
ג'יפיאני אמא, אבל אני גם אישה, חברה, בת, בן זוג ואדם עם זהות משלי. אז כן, בזמן שהרבה מעצמי ניתנת לילדים שלי, אני עדיין שומרת קצת מעצמי רק בשבילי. החלק הזה בי נהנה לצאת עם חברות שלי, לעשות את הציפורניים, לקנות לבד ולהנות מדייט של סטארבקס עם חברה בלי הילדים שלי. אני מפנה לעצמי זמן כי אני יודע שזה הופך אותי להורה טוב יותר ולא אכפת לי מי חושב מה עם זה.
