תוכן עניינים:
- "האם אוכל לבקר אותך בבית החולים?"
- "האם ילדת ילד 'טבעי'?"
- "מדוע קראת לזה לתינוק?"
- "קרעתם?"
- "האם אתה עדיין עושה ילדים?"
נראה כי נשים בהריון מתייחסות אליהן כאל חייהן האישיים והגוף שלהן פתוח לבחינה, הערות ואף לנגיעה. * צמרמורת * לצערי רק נזכרתי איך המגמה הזו ממשיכה אחרי שילדת, שהיא גם תקופה די פגיעה ומיוחדת בה מגיע לך יותר מקצת פרטיות מפרגנת ליהנות. תרצו או לא, יש שאלות מקוממות שהמשפחה תשאל אתכם אחרי שילדתם שמרגישים שהם מביישים במישרין או בעקיפין את בחירותיכם או שמפרים את פרטיותכם.
הפעם לא קבלנו הרבה מבקרים בבית החולים, מה שהפך את ההחלמה לפגישה עם הוולד שלנו למהנה הרבה יותר, אבל עם זאת, השבתי המון שאלות על לידתו ועל בחירותינו. דברים כמו:
"האם יש לך לידה טבעית?" האם השאלה הזו יכולה פשוט למות באש? "
האם את מניקה? " אף אחד מהעסק שלך.
תן לי לתת לך עצה בלתי רצויה: בפעם הבאה בן משפחה יוולד, תשקול לא לשאול אותם שאלות בכלל. הימים הראשונים לאחר הלידה מתחרפנים קשים, טעונים רגשית ואישיים. ולכל מה שאתה צריך להיות: זה לגמרי בסדר לחזור על הביטוי, "אני ממש עייף ברגע זה. רק ילדתי בן אנוש. תסתלק." אינך חייב להם תשובות, במיוחד לא לגבי השדיים או הנרתיק שלך.
"האם אוכל לבקר אותך בבית החולים?"
אממ, תוכל לחכות עד שאוכל ללבוש בגדים ולנקות את עצמי? כמו כן, רק אם חוויתם את כל החיסונים שלכם והסכימו לכבד את המרחב האישי שלי ואת האנושי הזעיר שרק נולדתי.
"האם ילדת ילד 'טבעי'?"
לא, אבל אתה יכול לעזוב.
"מדוע קראת לזה לתינוק?"
אממ, כי אהבנו את זה? כי יש לזה משמעות עבורנו כמשפחה. אני לא צריך להסביר לך ולשאלתך משתמע שאתה לא מסכים. ברצינות, פשוט העליבת את שם התינוק שלי. גס רוח.
"קרעתם?"
אוומייגוד. אתה רציני? פשוט היה לנו את זה. תן לנו שנייה.
ואף פעם. התשובה היא לעולם.
"האם אתה עדיין עושה ילדים?"
איזו שאלה טעונה. כן, יש לנו חמישה ילדים. לא, אני לא מתכוון להיכנס שוב להיריון. ברצינות, תפסיק. הגודל המשפחתי או התכנון המשפחתי שלנו לא עומדים לדיון.
