11 רגעים רפואיים במהלך ההיריון שבהם בן הזוג שלך רק צריך לגבות

בזמן שניסיתי להשאיר את בני זוגי בקשר למה שקורה איתי, לבריאותי ולבריאות התינוק שלנו במהלך ההיריון - ורוב הזמן באמת רציתי שהם יהיו איתי שם לבחינות ואולטרסאונד - יש די כמה רגעים רפואיים במהלך ההיריון בהם בן זוג פשוט צריך להתפנק, לעזוב את חדר הבדיקה, או לפחות לכבד את העובדה שאתה הסמכות לקבלת החלטות לגבי מה שקורה לגופך, אפילו כשהגוף סוחב את ילדם.

המשמעות היא שעליהם לכבד אותך מספיק בכדי להעניק לך פרטיות כשאתה מבקש זאת. הריון בדרך כלל כרוך בקיום דיונים גלויים באמת עם הספק שלך על ההיסטוריה המינית שלך, ההיסטוריה הרפואית שלך, הבריאות הנפשית שלך, טראומה קודמת והאם אתה מרגיש בטוח בבית או לא, וזה אולי לא אפשרי (או נוח) לענות לך מתי בן הזוג נוכח. שלא לדבר על כך שהייתי זקוק לעזרה עם כמה תסמיני הריון ממש גסים, כמו להשתין את עצמי, הפרשות עודפות וטחורים, שבהחלט לא רציתי לדבר עליהם לפני בן זוגי. אני באמת מעדיף לקיים את השיחות האלה ללא קהל, גם אם הקהל הזה מורכב כולו מאנשים שראו אותי עירומה.

זה אומר גם שבעוד שאולי תבקש את הקלט של בן / בת הזוג שלך לגבי דברים שקשורים להריון שלך, כמו אם אתה רוצה אפידורל או לא, או שאתה רוצה לקשור את הצינורות שלך לאחר הלידה, הם לא מקבלים החלטות לגבי מה אתה עושה עם הגוף שלך. אתה לא מפסיק להיות אדם עם זכויות לאוטונומיה ופרטיות בגוף כשאתה נכנס להריון. בן / בת הזוג, בלי קשר למידת מעורבותם או רוצים להיות, אינו מקבל דבר אלא אם כן אתה רוצה לשמוע את תשומת ליבם. לכן, עם זה בחשבון, הנה רק עוד כמה רגעים רפואיים בהם האדם ההריוני צריך להיות תמיד במושב הנהג, עם מעט מושבים עד לאחור במושב האחורי מבן זוגו.

כשאת שוקלת להפסיק את ההיריון

אתה עלול לא להסכים, אבל לדעתי אף אחד (אלא ההריון) לא צריך להחליט אם אדם בהריון נשאר בהריון או מסיים את הריונו.

לא סיפרתי לבעלי לשעבר שכעת שקלתי לבצע הפלה. הנישואים שלנו היו בנישואים וכל כך התביישתי. בסופו של דבר החלטתי להישאר איתו ולהישאר בהריון, אבל לא הייתי צריך לערב אותו בהחלטה הזו מכיוון שזה הגוף שלי והיה לגמרי הבחירה שלי.

כאשר אתה צריך לחלוק את ההיסטוריה המינית שלך עם הספק שלך

ג'יפי

זו הייתה תקופה אחרת בה רציתי שבעלי פשוט הרשה לי להגיב במקום להגיב לי. רציתי לומר, "אני מתכוון לנסות, אבל היו לי אתגרים בפעם האחרונה", ולא את מה שהוא אמר, שהיה "ברור שאנחנו." נאלצתי למצוא דרך לדון אחר דאגותיי האמיתיות מהיצע תת-קרקעי עם המיילדת שלי בהמשך כשהוא לא היה בחדר.

כשאתה רוצה ללכת לעבודה ולמשלוח כדי להיבדק

בעלי הראשון היה כל כך דואג להטריד את עובדי העבודה והלידה בבית החולים, עד שהוא הרגיש אותי באופן פעיל להתקשר או להיכנס לבדיקה. זה היה כל כך מקומם. האחיות אמרו לי שהן מעדיפות לראות אדם נכנס בכל יום, מאשר משהו שקורה להם או לתינוק שלהם בגלל שהם לא מרגישים שהם צריכים.

כשאתה מדבר עם הספק שלך על אפשרויות למניעת הריון לאחר הלידה

ג'יפי

לא, בטלפון OB-GYN, בעלי לא מתחיל להחליט אם אני נכנסת להריון או רוצה להשתמש במניעת הריון. לא סתם שאלת אותו אם הוא בסדר עם ההחלטה שלי לקשור את הצינורות שלי, נכון? כאילו, בבקשה תגיד לי שזה לא קרה סתם. אני אפילו לא יכול. איך בכלל מגיבים לזה?

כאשר אתה צריך לקבל החלטה לגבי ביצוע אינדוקציה

בסוף ההריון הראשון הייתי כל כך לא נוח ולחץ הדם שלי המשיך להתגנב. המיילדת שלי ביקשה ממני לשקול בחום לתזמן אינדוקציה למספר ימים לאחר תאריך היעד. בעלי לא היה מסכים לחלוטין מכיוון שבין היתר הוא מתכנן לעבוד באותו יום. כשהתברר, המים שלי נשברו בכל רצפת האמבטיה בבית החולים, כך שבכל מקרה הייתי נכנס ללידה באותו יום. בלי קשר, מה שבטוח ומצוין רפואית להריון שלי היה צריך להיות חשוב יותר מתזמון העבודה הארור שלו.