תוכן עניינים:
- כי אני לא כאן כדי לרצות
- כי אני עושה מה שאני רוצה
- כי אני טעם נרכש
- כי אנחנו לא צריכים להיות חברים אם הילדים שלנו הם חברים
- כי אני בטוח מספיק בלי אישור של מישהו
- כי יש לי חברים
- כי יש לי דברים אחרים לדאוג להם
- כי אני רוצה שהילדים שלי ילכו בעקבותיי
- כי אני לא יכול לרצות את כולם
- כי המטרה האולטימטיבית שלי היא להיות גירית דבש
- כי אני מחבב אותי
אז יתכן ואולי לא תאהב אותי אחרי זה, וזה עשוי להוות לך הלם, אבל לא אכפת לי. בטח, אני לא עומד לשנות את חייך, אבל חיי בהחלט השתנו מאז שהפסקתי לדאוג לדברים שאנשים אחרים חושבים עלי. מאז שהפכתי לאמא, צברתי נקודת מבט חדשה לגמרי על מחשבותיהם של אחרים ומהר מאוד הבנתי שלא אכפת לי מאמהות אחרות כמוני. אבל החלק הכי טוב? האפיפניה ההיא מרעננת להפליא.
בדרך כלל אני אדם קל להסתדר איתו. החבר הכי טוב שלי מתגרה בי כל הזמן כי אני "אוהב את כולם" והיא "לא אוהבת אף אחד". אבל למרות שאני בדרך כלל נותן סיכוי לכולם, הפסקתי להיות אכפת אם אותם אנשים לא יעניקו לי את אותה האדיבות. תמיד הספקתי הנאה סודית (או אולי לא כל כך סודית) מהעובדה שבאופן כללי אנשים כמוני. אני אישית, קרובה, אמפתית, ואני מסתגלת בקלות לרוב המצבים. אני יודע את הדברים האלה על עצמי, אבל יש לי גם פגמים רבים שעשויים לכבות אנשים מסוימים. אני לא מכחיש את מי שאני, ויודע שאני יכול לצאת מעובה ומפוחץ ומעצבן. (אז אם אתה מהנהן בראשך בהסכמה כרגע, קורא יקר, אני לא מאשים אותך.)
לפני שהיו לי ילדים היה אכפת לי אם אנשים מחבבים אותי או לא. כיוונתי לרצות, התפשרתי כל הזמן בחברויות ועשיתי את מה שכולם רוצים לעשות, בעיקר בגלל שאני די נוח. הייתי שבור לב בגלל חברויות כושלות, וביליתי זמן משמעותי בניסיון להבין אם הפריצות הן אשמתי או לא. ואז הכל השתנה. עם הגעת בתי התחלתי להבין שיש דרך יותר לחיים מאשר אנשים אחרים שאוהבים אותי. ברור, נכון? כשבני נולד, עברתי רשמית לקטגוריית IDGAF של אהוב.
אני אגיד לך, זה מעבר להמריץ שלא אכפת לך ממה שאנשים אחרים חושבים עלי. למרות שתמיד ידעתי שנשים ביקורתיות זו בזו, רק כשהפכתי לאמא הבנתי שאמהות הן כנראה הגרועות ביותר זו לזו (למרות שיש יותר מכמה אמהות שמרימות זו את זו, תומכות זו בזו, ולהתחבט זה בזה, וזה בהחלט שווה להזכיר). אנו נשפטים כל הזמן על פי בחירות ההורות שלנו ואנחנו מכניסים את שיקול הדעת הזה למעגל החברים שלנו, שהוא מעבר לא בריא. אז, אני די הפסקתי לדאוג. לא, אני לא מתרוצץ בהיותי אדם זבל, ובמקביל לא אכפת לי אם אני פוגע במישהו, וכן, אני כן מוודא שאני מודע לאופן שבו מעשי ודברי משפיעים על אחרים. זה פשוט ובכן, אני גם יודע שבמידה מסוימת ותמיד, אני לא אוכל לרצות את כולם. אני יודע שבסופו של דבר, אמהות מסוימות יאהבו אותי או לא יאהבו אותי, ואני בסדר עם אחת התוצאות והסיבות הבאות:
כי אני לא כאן כדי לרצות
ג'יפיבכנות, אני לא כאן בשבילך. אני לא כאן כדי שאנשים אחרים יאהבו אותי. אני כאן כדי לחיות את חיי ולעשות נכון על ידי משפחתי וחברי. אני לא אשנה את אישיותי כדי לרצות אמהות אחרות (במיוחד אמהות שאני לא מכירה) כי בכנות, זה מגוחך. אני לא כאן כדי לשמח מישהו - מחוץ למשפחתי הקרובה.
כי אני עושה מה שאני רוצה
סיימתי להתפשר על הנוחות שלי לאנשים מחוץ למשפחתי. אל תבינו אותי לא נכון, אני תמיד אעזור לאדם הזקוק, אבל אני כבר לא אקריב את עצמי כל הזמן למען אחרים. מנטליות מהסוג הזה רק גרמה לי אכזבה ומרה שחורה ואני כבר לא אעשה את זה. אני לא חייב שום דבר לאף אחד.
כי אני טעם נרכש
ג'יפיהרבה אנשים כמוני, אבל גם המון אנשים לא עושים זאת. היי, זה לגמרי בסדר. אני יכול להיות רועש ומגעיל, בוטה ודעתני. אני ליברל מדמם לב, ולא כולם אוהבים אותנו בימינו. אכפת לי מנושאים בעולם האמיתי ולא מעניין אותי הרבה דברים שאנשים אחרים אכפת להם. אני מעדיף לדון בפוליטיקה והיסטוריה מאשר נעליים ותיקים ידוענים. אני מעדיף להתמקד בחינוך של ילד שלי מאשר במעמד החברתי שלהם. אתה יכול לקחת אותי או לעזוב אותי, ואני באמת לא אשפט אותך על כל החלטה שתקבל.
כי אנחנו לא צריכים להיות חברים אם הילדים שלנו הם חברים
הבת שלי התיידדה בכל מקום, כולל מעונות יום, בית ספר, קייטנה, שיעור ריקודים. זה לא אומר שאני חייבת להיות חברות עם כל האמהות. בטח שלא היה אכפת לי להסתדר עם ההורים, אבל אני לא מתכוון לעשות מאמץ גדול לעשות זאת. ניסיתי וזה לא הסתדר. אז מעכשיו אני דבק באזור הנוחות שלי. אני יותר משמח לארגן תאריכי משחק שבהם ההורים מורידים את ילדיהם וממשיכים בדרכם העליזה.
כי אני בטוח מספיק בלי אישור של מישהו
ג'יפייש לי מתנה שרבים אין להם ורבים רוצים: ביטחון. אני שומר על ביטחון עצמי גבולי, ואני פשוט לא רואה שום בעיה עם זה. כאישה שגרה בחברה שאומרת כל הזמן לנשים שאסור לה לתפוס מקום או לאהוב את גופן (אלא אם כן הגוף הזה מתאים לאיזה מידה חברתית מגוחכת ולא בריאה של יופי), אני חושב שהיכולת להישאר בטוחה אינה פחות מהצלחה שווה חוגג.
האמון בעצמי ובבחירותי מקל עלי שלא אכפת לי מכל מה שהחברה שלנו אומרת לי שעלי אכפת ממני, כולל אך בהחלט לא מוגבלת לגודל המכנסיים שלי או למספר בסולם. אני לא זקוק לאמהות אחרות שיאהבו אותי כדי להרגיש בעלות ערך. הדעות של האחרים עלי אינם מגדירים אותי.
כי יש לי חברים
החברים שלי מתחרפנים מדהימים. אז למה אכפת לי שאמהות אחרות יאהבו אותי? נראה כי החברים שלי אוהבים אותי מספיק, חלקם אפילו יאהבו אותי. אני טוב עם זה. יש לי חברים מנוסים מעל 20 שנה ויש לי חברים חדשים שאני אוהבת. זה מספיק בשבילי ואני אסיר תודה על כך.
כי יש לי דברים אחרים לדאוג להם
לכל אחד יש משהו שהם מתמודדים איתו, אני כלול בעצמי. יש לי שני ילדים שונים מאוד (ילד ונערה, מופנם ומוחצן), עבודה שמשתלטת על כל חיי 10 חודשים מתוך השנה (הוראה), בעל שמהווה סכנה לעצמו (כמו, אם הוא מחזיק מסור שאני יודע שנגיע בחדר המיון באותו לילה), ומשפחה מלאה בציפיות. זה רק הדברים שאני מוכן לשתף בפומבי, חבר'ה. באופן פרטי, בואו נגיד שהמאבק אמיתי.
כי אני רוצה שהילדים שלי ילכו בעקבותיי
ג'יפיאני רוצה שהילדים שלי יהיו בטוחים ולא יהיה אכפת להם שמישהו יאהב אותם. אני רוצה שהילדים שלי יתמקדו בדברים חשובים בחיים ולא במעמדם החברתי. אני רוצה שיהיו אנשים טובים, שיהיו נאמנים לעצמם ולא יתנו לאחרים לנצל אותם. אני רוצה שהם יהיו אנשים חביבים, אך יחד עם זאת יהיו מסוג האנשים שאכפת להם מספיק מהערך העצמי שלהם כדי לא להתפוגג רק כדי להשתלב. אני רוצה שהם יגיעו לאיזון.
כי אני לא יכול לרצות את כולם
תמיד יהיו אנשים שלא אוהבים אותך לא משנה כמה תשתדלי ולא יהיה לך מה שאתה עושה. לכן, בשלב מסוים עליכם להבין שזה בסדר. אין טעם להתייסר מדוע מישהו לא רוצה להיות חבר שלך (עשיתי את זה, ותאמין לי, זה מבאס).
אני גם לא אוהב את כל מי שאני פוגש, ואולי האנשים שאני לא אוהב הם אנשים נהדרים לגמרי ויש להם הרבה חברים, אבל הם פשוט לא כוס התה שלי. אתה לא יכול להיות החזון של כולם למושלם וזה חסר טעם. לא כולנו צריכים להיות חברים הכי טובים ולהסתדר. אני שואף לעמינות וכנות, זה מספיק טוב בשבילי.
כי המטרה האולטימטיבית שלי היא להיות גירית דבש
ג'יפיאני בטוח שעכשיו כולכם צפיתם בסרטון הוויראלי "The Crazy Nasty * ss Honey Badger". אם עדיין לא, לכו לצפות בזה עכשיו. אני אחכה.
ברוך שובך.
אתה מבין, על סמך הסרטון הזה בלבד, אני רוצה להיות גירית דבש. אתם, אני כל כך רוצה להיות גירית דבש. למה? ובכן, מכיוון שלא אכפת לי ממה שאחרים חושבים עלי, אני דוחף לאחור את הרעיון שהערך שלי קשור באופן מהותי בתפיסה של מישהו אחר כלפי. כאישה, זה מה שלימדו אותי כל חיי, נכון? אני רק בעל ערך אם מישהו ימצא אותי מושך. אני רק אם כן. תסמכו עלי, הוצאת דף מתוך ספרו של גירית הדבש היא גם מרגיעה וגם משחררת. אל תיתן לאחרים להכתיב את הרגשתך כלפי עצמך. רק אתה אחראי על הערך העצמי שלך. היו לא מתנצלים.
כי אני מחבב אותי
אני אוהב את האדם שאני. אכפת לי עמוקות מרווחתם של אחרים, אני עומד בפני אנשים שאולי לא יוכלו לעמוד בעצמם, ואני מאזין נהדר. כלומר אנשים בעצם באים אלי לייעוץ. אני טוב לב ומתלבט והוגן. אני נלחם על מה שאני מאמין שהוא נכון. אני קולי בקשר לעוולות בעולמנו. אני בן זוג נהדר, הורה טוב, חבר מתחשב ומורה הגון.
במילים אחרות, אני מלכוד ואוהב אותי. אני די והותר.
