תוכן עניינים:
אין באמת לדעת כמה אנשים ראו את שדי בשלוש השנים שהניקתי את שני ילדי. הם אכלו כל הזמן ולעיתים רחוקות הבאתי כיסוי. בזמן שהייתי התגנבות ומעולם לא הייתה לי מופע בו נשלמתי למשוך המון תשומת לב לעצמי, בטעות או בכוונה, אני יודע בוודאות שהציצים שלי נחשפו בציבור. אבל אתה יודע מה? IDGAF. ברצינות, הסיבות שלא אכפת לי שאזדקק בזרים במהלך ההנקה הן רבות ומגוונות, בין עמוק פוליטית לפשטות "meh."
לרוע המזל, בהקשר אמריקני מודרני, הנקה, בעיקר בציבור, היא לרוב מעשה פוליטי, בין אם בכוונה ובין שלא. זה כמובן אבסורדי לחלוטין מכיוון שזו פשוט הדרך בה בני האדם האכילו את תינוקותיהם משחר הפטמות. חוץ מהיותו יוצא דופן כאשר הוא נחשב להתפתחות אבולוציונית, אין כל דבר מדהים בהנקה. זה פשוט, אתה יודע, באופן כללי הדברים היו. אז איך זה הפך להיות דבר?
בשלהי המאה ה -19 המציא יוסטוס פון ליביג פורמולת תינוקות, שהייתה עוד פיתוח די יוצא דופן. לא רק שהפורמולה הצילה אינספור חיי תינוקות, היא גם מאפשרת לנשים חופש פיזי יותר (ולכן כלכלי) על ידי הרחבת מעגל האנשים שיכולים להאכיל את תינוקם בהעדר האם. אבל אז הדברים קיבלו תפנית כשחברות הפורמולה הבינו שיש לעשות כסף, וכתוצאה מכך, עשו מאמצים רבים להרתיע את ההנקה (לעיתים קרובות מסתמכות על פסאודו-מדע ושקרים על דרך ההנקה, וסיועו במידה ניכרת על ידי ויקטוריאני ופוסט-ויקטוריאני זלזול בגופי נשים). עד 1972, שיעורי ההנקה ירדו לשפל היסטורי של כ -22 אחוזים, ורק חמישה אחוזים הנקים היו מעבר לחודשים הראשונים.
אם אישה בוחרת להניק או לא, היא לא מהותית, מכיוון שאין דרך לא נכונה להאכיל תינוק בעידן הבחירות הנפלא הזה. אבל אם אין לך גישה למשאבים כדי לתת לך אפשרויות, ובכן, זו לא באמת בחירה, נכון? בימינו, מרבית התינוקות יונקים לפחות בשלושת עד ששת החודשים הראשונים לחיים, אך ההגעה למספר הזה דרשה מאמץ מסור רב מצד פעילי ההנקה.
אז זה בהקשר הזה (ובהקשר של "בכנות, בואו לא נהפוך את זה לדבר, חבר'ה") שבאמת לא אכפת לי להראות קצת בוב לאדם זר. הנה למה:
כי זה פשוט בוב
