11 דברים שהלוואי שמישהו יעשה לי כשהייתי באימוני התינוק שלי היה משנה את הכל

הורות מלאה במשימות מעצבנות אך הכרחיות ביותר. חיתולים. האכלה (ממש כל גרסה של האכלה היא כאב בתחת בשלב מסוים). ניקיון. וכמובן, אימוני שינה. אימוני שינה הם הגרועים ביותר (או, כמו, שם למעלה) ויש דברים שהלוואי שמישהו עשה לי כשהייתי באימוני השינה של התינוק שלי מכיוון שיש כל כך הרבה מה שהייתי צריך בכל מישור - גופני, רגשי ומנטאלי.

אימוני שינה הולכים אחרת לכולם. אין אף שיטת אימון שינה או סיפור. שני ילדי חלקו את מיטתי עד שבעלי ואני הפסקנו לאהוב אותה והתחלנו להתמרמר על כך והם נשלחו לעריסה שלהם, שהיתה למעשה מעבר די חלק, כל הדברים שנחשבים. (בכל אופן היינו מניחים אותם בעריסה בתחילת הלילה, אז זה לא היה שונה מכם בפראות.) כשהיו בערך 15 חודשים, התחלנו אימוני שינה, הזעקה האיומה והשנויה במחלוקת. שיטת "יוצא". בעיקרון דאגנו שכל הצרכים שלהם יטופלו ואז, כשהם בכו פשוט … נתנו להם. זה נשאב לחלוטין אבל זה הצליח - האמרה "קשה לך יותר ממה שהיא נמצאת עליהם" עולה בראש.

להלן רק כמה מהדברים שהלוואי שמישהו עשה בשבילי שהיו הופכים את כל התהליך המבולגן רגשית למשהו ליותר ויותר לניהול.

1. אספקת יין

ג'יפי

אני יודע שהבדיחות והתרבות של "שותה אמא" הן בעייתיות ואסור להשתמש בהן כעניין מסביב למסיבות סיבות … אבל אני מדבר עליי ואני אומר לך שאני באמת, באמת הייתי רוצה שמישהו יחבר אותי לריוג'ה נחמדה שיעשה את התהליך הזה קצת יותר נעים.

לא כל האמהות הן אמהות יין. אני אמא יין. והסיבה היחידה שהפכתי לסטראוטיפ הזה היא בגלל שתמיד אהבתי יין ואני מסרב לוותר עליו כי עכשיו זה הופך אותי לסטראוטיפ.

2. הרגיע אותי שלא צמצמתי אותו לכל החיים

החלק הקשה ביותר באימוני שינה היה האזנה לבכי של התינוק שלי. כאילו … ממש ממש קשה. בכה ימינה יחד איתו בחוזקה. לא רציתי שהוא יחשוב שאני נוטש אותו או שהוא לעולם לא יראה אותי יותר. לא רציתי לבלבל אותו או לגרום לו להרגיש שהוא לא יכול לבטוח בי שוב. האמת היא שלא ממש כך זה עובד, ויתרה מכך, שנים אחר כך, אני יכול לומר לך שהקשר הרגשי שיש לי עם ילדיי עדיין חזק כמו שהיה אי פעם.

אבל היה ממש נחמד להיות סמוך ובטוח בכך שזה נכנס לזה.

3. אספקת קפה

ג'יפי

רק בגלל שהם נתנו לך קשה בלילה זה לא אומר שהם לא יהיו ערים בשעה 05:45, והם לא יקלו עליך, אתה יודע, כמו שהם עושים. כמו כן, פשוט מתחשק לי להכין למישהו קפה באופן מוחלט מחווה כל כך יפה בכל מקרה, שלא לדבר על מתי באמת תוכלו להשתמש בה.

4. הבטיחו לי שהדבר יתרחש במהירות יחסית

YMMV על זה, אבל במקרה של שני ילדי, הם היו מאומנים שינה בשלושה ימים. הלילה הראשון היה גיהינום - יותר משעה של יללות. בלילה השני הבכי נמשך אולי 10 דקות ועד הלילה האחרון הם התעסקו במשך שלוש דקות לפני שהלכו לישון ונשארו לישון. זה. היה. מופלא. הייתי מרומם רוח. אולי לא התייפחתי כל כך בהיסטריה בלילה אחד אם הייתי יודע, תוך כמה לילות, הדברים היו בסדר.

5. הזהירו אותי שזה לא היה תהליך חד פעמי

ג'יפי

אה, אבל אל תיהיה יותר מדי נוח, יקירתי. מכיוון שתינוקות גדלים ומשתנים כל הזמן, מה שאומר שדפוסי השינה שלהם לא באמת "מוגדרים" לזמן מה. הילדים שלי ישנו במשך הלילה במשך זמן מה לאחר אימוני השינה הראשוניים שלהם, אך כשהם פגעו באבני דרך חדשות (כמו היכולת לטפס מהמיטה שלהם, לעבור למיטת פעוטות, או לדבר מספיק כדי להיות מסוגלים להגיע עם מיליון תירוצים מדוע הם נאלצו לקום מהמיטה), פירוש הדבר היה למצוא דרכים חדשות לחזק את הרעיון של "לא, באמת, אתה צריך ללכת לישון ולהישאר שם."

ההתנהגויות של הבת שלי היו מנוהלות די בקלות, אם מעצבנות. בני … טוב, בעלי ואני עדיין מתאוששים, שנים אחר כך.

6. להבין את החשיבות של "לוח הזמנים"

הייתי הראשון מבין החברים שלי שילד ילדים, כך שהם (באופן די סביר) לא ממש הבינו עד כמה זה חיוני לרווחתם הנפשית של קיומי היומיומי כדי לספק את לוחות הזמנים לישון של ילדי. באופן דומה, בני משפחתי הורחקו עשרות שנים משלב ההורות הזה, ושכחו בדיוק איך זה. (או אולי פשוט היה להם מזל והיו ילדים מהסוג שלא העבירו אותם בגיהינום מוחלט אם היה מתמודד עם לוח הזמנים שלהם.) כתוצאה, כולם היו חביבים עלי בתקופה זו, אבל היה ברור שהרבה אנשים חשבו שאני מקשקש ומלהיב מדי. האמת שבעניין הייתה שלא רציתי לעשות קשרים חברתיים אם זה אומר שאהיה זומבי בשבועיים הקרובים, מכיוון שעבדנו קשה כדי לבטל את הנזק שנגרם כתוצאה מלהשאיר את ילדיי בחוץ עד השעה 22 בערב. היה נחמד ל שיהיה למישהו כמו "אני מבין את זה לגמרי, לכי תעשה מה שאתה צריך לעשות" ותבין באמת את האמת של מה שהם אמרו.

7. החזיר את בני בכל פעם שהוא יצא מהמיטה

ג'יפי

אין בדיחה: בעלי צילם אותו פעם בריצה מהמיטה שלו, כמעט ברציפות, במשך יותר משעה וחצי לפני שהוא לבסוף התעלף על הרצפה ליד מיטתו. אגב, כל מה שצריך לדעת על פן אישיותו של בני מסכם בסיפור ההוא.

8. הזכיר לי לשלוט במזג שלי

כי איבדתי את זה. הרבה. ותמיד הרגשתי כמו שטויות שלמות שאיבדתי אותה ברגע שמצאתי אותה שוב.

9. קנו לי פיג'מות ממש נוחות

ג'יפי

TMI: בגדי השינה המועדפים עלי היא חליפת יום ההולדת שלי. כששכבתי לישון, זרקתי כמה תחתונים (בכל מקרה, ציצים היו חייבים להיות סיעודיים. פעם הייתי צריך להתחיל אימוני שינה ולצאת מהמיטה שלי כדי להחזיר את הילדים לשלהם (ובהכרח לגרום להם לזחול למיטה איתנו בוא שחר) הייתי צריך כמה ריבות ג'מי … וכולם שלי ינקו. הם היו חמים מדי או מגרדים מדי או רכבו מדי על התחת שלי. עובדה: הם עדיין בעיקר כולם יונקים ואני מתמרמר על זה אני עדיין צריך להיות לבוש כי הגובלינים הקטנים והיקרים האלה עדיין נכנסים כל הזמן להתכרבל.

10. עשה לי יותר זמן

כי כשאתה מניח את ילדיך למיטה במשך שעתיים שיוצא, כמו, חצי שעה לפני שהגיע הזמן גם לך לישון (אל תשפטי אותי: זה ליל בית ספר!). זה תמיד מצץ שלא היה לנו זמן לעצמנו אחרי שכל שטויות ההורות נגמרו ליום.

אז אם הייתי יכול להתיידד עם לורד הזמן או משהו כזה, זה היה נהדר.