תוכן עניינים:
כאמא לשני ילדים יש לי מזל, מכיוון שמשפחתי נראית כמו שאנשים מניחים שמשפחות נראות כך שאינני צריכה להצדיק את בחירות הרבייה שלי בכל סיבוב. אנשים רואים בי סוג של אידיאל - ילד מבוגר, ילדה צעירה יותר, יחידת אם-אב. אנו יכולים להיות משפחת הדוגמניות של פוסטרים בבנקים או עלונים במשרדי רופאים, ותייגתי חבורה שלמה של קופסאות המגנות עלי מפני כמה מהדברים היותר מגעילים שאנשים אומרים למשפחות אחרות. ובכל זאת, יש דברים שאנשים אומרים לאמהות לשניים שהן בעייתיות, ואפילו אני לא לגמרי חסין.
ההערות המוזרות והבעייתיות שאני מקבל הן מעטות ורחוקות ביניהן, למרבה המזל, אבל מדי פעם הערה מוזרה תתגנב לשיחה שאינה מזיקה אחרת שפשוט נותנת לי הפסקה וגורמת לי להטות את הראש בסקרנות לצד אחד. כמו, "למה אתה כזה? מה אתה עושה? מי אתה אפילו?"
חלק מהדברים האלה (רבים, למעשה) אינם ייחודיים לאמהות של שתיים, אך רובן מתחילות כשיש לך משפחה עם שני ילדים. אני מתאר לעצמי שחלק מההערות הבאות יכולות להחמיר ככל שיש לך יותר ילדים. למען האמת, אני אחד מחמישה ילדים בעצמי כך שאני יודע שהדברים יכולים להיות גרועים יותר. אבל זה לא גורם לתגובות הבאות להיות בסדר. לא משנה כמה ילדים תבחרו ללדת, לאף אחד אין את הזכות לשפוט את בחירות הרבייה שלכם באמירה של דבר מהדברים הבאים:
"ילד וילדה: מושלם!"
