תוכן עניינים:
- היא ענתה על כל השאלות שלי בלי לגרום לי להרגיש מטומטמת
- היא עברה עליי בכל אפשרויות הלידה האפשריות
- היא שאלה אותי * הרבה שאלות
- היא תמכה בכל ההחלטות שלי
- היא לא עשתה את המשקל שלי בדאגה
- היא דיברה על ילדיה
- היא נתנה לי את מספר הטלפון הנייד שלה
- היא הצליחה לבדוק אותי באופן קבוע במהלך עבודתי הארוכה מאוד
- היא צילמה תמונה עם התינוק שלי ברגע שנולד
- היא "ביקרה" אותי בכל יום שהייתי בבית החולים
- היא * הלכה לשם * לאחר לידה
ה- OB-GYN שנכח בלידה שלי הגיע אלי דרך מזל. הגינקולוג שלי, שביצע את האולטראסאונד הראשון שלי בשמונה שבועות, לא הגיע ללידות, וזה היה מאכזב כי היא נהדרת. למרבה המזל, היא שמחה להמליץ על שניים מעמיתיה. בחרתי בפגישה, קבעתי פגישה ולעולם לא התחרטתי לרגע על החלטתי. היו כל כך הרבה דרכים שה- OB-GYN שלי גרם לי להרגיש שאני לא לבד בשום היבט של ההריון שלי; תחושה שבפעם הראשונה שתגיע לאמא, אתה פשוט לא יכול לשים מחיר.
היה לי מזל בכל מה שקשור לתחושה של תמיכה לאורך כל ההיריון. היו לי חברים נהדרים מקומיים, משפחה שנמצאת במרחק נסיעה ובן זוג אוהב, תומך. אבל לאף אחד מחבריי לא היו ילדים או מעולם לא היה בהריון, בן זוגי לעולם לא יכול היה להיכנס להיריון, ובזמן שכמה מבני משפחתי היו בהריון, זה היה ידוע לך. ובגלל שנכנסתי להיריון באופן בלתי צפוי יחסית (כלומר, אני יודע מאיפה מגיעים תינוקות אבל ההריון הזה לא היה מתוכנן בהכרח), לא היה לי זמן להתכונן נפשית לכל מה שעברתי. לכן, לפעמים ולמרות שתמכו בו בצורה מדהימה, הרגשתי שאני עוברת את כל ההיריון לבד.
למרבה המזל, מצאתי OB-GYN שיש לי את הגב, והידיעה ללא צל של ספק שיש לי תמיכה מהספק שלי גרמה לי להרגיש שאני לא אי מתפשט כל הזמן לעצמי.
היא ענתה על כל השאלות שלי בלי לגרום לי להרגיש מטומטמת
ג'יפיאין דבר יותר מבודד - לא רק כאדם בהריון / הורה חדש אלא כאדם - מאשר להרגיש כאילו אתה היחיד שלא יודע משהו. אז מישהו שמלגלג על שאלה כנה, גם אם מדובר בטיפשות, מורע ומעורר את רצונך לשאול שאלות מטופשות יותר, כנות, וזה פשוט מתחיל להתעמק באטיות אך קשה להרגיש שאתה לגמרי לבד.
ה- OB שלי היה מצמרר בכל מה שביקשתי ומעולם לא גרם לי להרגיש כאילו הייתי צריך לדעת יותר טוב ממני.
היא עברה עליי בכל אפשרויות הלידה האפשריות
לאחר שביליתי איתי בפגישות הרבות שלי, ה- OB-GYN שלי הבין שאני מסוג האנשים שהעדיפו הכנה יסודית הכי טוב שיכולתי להסתדר והיא דאגה לדבר איתי בכל סוג משלוח אפשרי ותואם החלמה, מלידה נרתיקית לא-מורכבת ועד לניתוח חירום C.
אגב, נחתמתי עם מדור חירום C והשיחות שקיימנו לפני כן גרמו לי להרגיש שיש לי בעל ברית הבנה בחדר הניתוח איתי.
היא שאלה אותי * הרבה שאלות
ג'יפיבעיקר היו אלה שאלות על ההריון שלי ועל ההתנסויות הגופניות שלי, אבל היא גם בדקה את בריאות הנפש שלי עם סוג התובנה שרוב האנשים שלא רואים אנשים בהריון יום אחר יום לא היו יכולים להיות. זה היה נהדר, כי היו פעמים שלא הייתי מעלה מחשבה או הרגשה אם היא לא הייתה שואלת.
היא תמכה בכל ההחלטות שלי
הכרתי נשים רבות שהרגישו כאילו ההיריון שלהן, תוכנית הלידה וימי ההורות המוקדמות ביותר היו חוויה מסוג "אני נגד העולם", ואני כל כך אסירת תודה שנותני הטיפול שלי מעולם לא גרמו לי להרגיש בצורה זו. ה- OB-GYN שלי ממש גרם לי להרגיש שאנחנו צוות בקבלת ההחלטות שהכי התאימו בין העדפותיי וצרכי הרפואה.
היא לא עשתה את המשקל שלי בדאגה
ג'יפיזה אולי נראה כמו דבר מוזר לא להרגיש "לבד" לגביו, אבל ספקים רפואיים בושתי לגמרי בושה והרגשתי כאילו משהו לא בסדר בגוף שלך מכיוון שהוא קיים זה מספיק גרוע. כשמוסיפים את העובדה שחלק מה- OB-GYN מביישים חולים בגלל משקלם מכיוון שהם אומרים שהם פוגעים בתינוק שלהם (בין אם זה באמת המקרה או לא) גורם לך לחוש אשמה על בושה.
ה- OB שלי היה סופר מצמרר בגלל המשקל והבטיח לי שיש נשים שעולות הרבה במשקל וזה נורמלי לחלוטין ואחרות לא יעלו הרבה וכל עוד הייתי אוכלת בריאה ככל שיכולתי היא לא הייתה הולכת להיות עניין ההתמקדות במשקל שלי. אי הרגשת היעלמות תעבור דרך ארוכה בכך שלא תרגיש תחושת לבד.
היא דיברה על ילדיה
מכיוון שהייתי הראשון מבין החברים שלי שילד ילד, באמת שלא ידעתי למה לצפות או איך יהיה תינוק לתינוק בעיר ניו יורק. אז היה נחמד לדעת שיש שם מאמות אחרות שעושות את זה. כאילו, כמובן שידעתי שיש אמהות אחרות בעיר ניו יורק שגורמות לזה לקרות, אבל היה מגניב להיות מסוגל לדבר עם אחת מהן.
היא נתנה לי את מספר הטלפון הנייד שלה
ג'יפילא איזה קו רפואי אקראי להתקשר אם אעבד ללידה בשעה 3:00 בבוקר (מה שעשיתי), אבל מספר הטלפון הנייד שלה בפועל להתקשר במקרה חירום או לשאול אותה אם מה שהיה לי על הידיים היה, למעשה, מקרה חירום. זה היה ממש ממש נחמד.
היא הצליחה לבדוק אותי באופן קבוע במהלך עבודתי הארוכה מאוד
עשיתי את מרבית עבודתי בבית, וה- OB-GYN שלי היה פשוט יורה לי טלפון לראות איך הדברים מתקדמים ולאמן אותי דרך דברים. כשאני הגעתי לבית החולים היא הייתה נכנסת מדי פעם לבדיקת לחץ נמוך ובלחץ נמוך על ההתקדמות שלי. לא הרגשתי שהתעלמו ממני, וזה נהדר כי בנסיבות רגילות אני די משגשג בתשומת לב. במצב שגופי מעולם לא עשה זאת בעבר והייתי די מתחרפנת, היה נחמד שיש שם פנים ידידותיות כדי להרגיע אותי.
היא צילמה תמונה עם התינוק שלי ברגע שנולד
ג'יפיהיא ביקשה ראשונה, כמובן, אבל זה היה חשוב לי כל כך שהיא השקיעה בי מספיק ובהריון והלידה והתינוק שלי כדי להצטלם כדי לזכור את הרגע. זה באמת גרם לי להרגיש כאילו עברנו יחד את המאסיב הזה ומשנה חיים. אני אוהבת לחשוב, אפילו יודעת, יש לה אלבום איפשהו עם תמונות שלה שמחזיקה את כל התינוקות שהיא העבירה במהלך השנים והבחור הקטן שלי נמצא שם.
היא "ביקרה" אותי בכל יום שהייתי בבית החולים
למרות שזה היה סוף שבוע של חג, אכפת לך! היא יכלה להעביר את הבדיקות היומיות לצוות הסיעודי או למתקן OB-GYN, אבל היא הייתה נכנסת מדי יום (בבגדים אזרחיים, מה שהיה מצחיק) רק כדי לראות מה שלומי.
היא * הלכה לשם * לאחר לידה
ג'יפיה- OB-GYN שלי שמר את האמת כגיהינום בבדיקת ששת השבועות שלי, מדבר על דיכאון אחרי לידה (שלא חוויתי ברחמים, אבל היא רצתה שאכיר את הסימנים ויידע שתמיד אוכל להושיט אותה) אל הגרגירי פרטים על יחסי מין לאחר לידה בזמן ההנקה ("אתה תהיה כמו אישה לאחר גיל המעבר שם למטה, אז תשיג המון סיכה), ידעתי שהיא עומדת לתת לי את המידע המדויק, ללא תואר BS, הדרוש לי היה נהדר לדעת שיש לי בעל ברית מאורס ומבין, גם אחרי שההריון שלי נגמר.
