תוכן עניינים:
לידה היא ממש שינוי החיים, לא משנה מה התוצאה. אני אוהבת לשמוע כל סיפור צירים ולידה שניתן להעלות על הדעת: שמחה, עצובה, מנצחת והרסנית. לדעתי, סיפור לידה אחד הוא סיפור כל החוויה האנושית האוניברסלית. מכיוון שאני כל כך אוהבת סיפורי לידה, ביקשתי מהאמהות לתאר את החלק האחד של הלידה שהם בעצם מתגעגעים לה, מכיוון, תאמינו או לא, הבאת בן אנוש אחר לעולם זה לא רע.
חוויות הלידה שלי הן עמוקות, בלשון המעטה. אני מחזיק כל אחד ואחד מהם בליבי. שמיעת סיפורי mamas אחרים גרמה לי להחמיץ דברים על חוויותיי שלי ששכחתי מהם מכל סיבה שהיא. לדוגמה, ובסיכון להישמע מרוכז בעצמי, אני מתגעגע לחלוטין עד כמה אנשים דאגו לי כשהייתי בלידה. אני בסך הכל אמא ומטפלת. רוב חיי ביליתי בטיפול באנשים אחרים. למרות שאני שמחה להיות עצמאית וחזקה, היה כל כך נחמד שאנשים יטפלו בי ובמקביל יכירו בכוחי. הפעם היחידה שאני יכול לחשוב על זה שקורה בחיי, מלבד עם החברים הכי טובים ובן זוגי, היא במהלך הלידה.
אם אני כנה לחלוטין, אני גם ממש מתגעגע לשינה שהייתי בבית החולים בפעמיים האחרונות שילדתי. היו לי ילדים בבית ולכן השינה הייתה מצרך נדיר. עם זאת בחשבון, הנה מה שחסרות כמה אמהות אחרות מאותו רגע מרכזי בחייהן. אני מכבד את 11 המאמות האלה שסמכו עלי על חלקי הלידה שהם מפספסים:
פטרינה
ג'יפי"השאר. במשך 30 שעות היו לי צירים בכל דקה או פעם ברגע שהפיטוצין גרם להם. בשבילי הרגעים בין הצירים הרגישו כמו תנומות רגועות, ובזכרוני זה הזכרתי את התנומות מרגישות כה נינוחות. הפה של בן זוגי נפל פתוח והודיעו לי לעיתים רחוקות שיש דקה ביניהם, ודקה לכל היותר, במשך 30 השעות."
קסנדרה
"ההכרה שהייתה כאן ולא עוד בפנים. שמחה כמוני הייתי לחוץ להוציא אותה מעיניי. כל ליבי ועולמי היו שם ממש: נשימה, בכי ופגיע לכל דבר."
בי
"מרגיש כל כך חזק. כאילו, קדוש קדוש, אני יכול לעשות את זה! אני יכול ללדת !"
ג'ני
ג'יפי"אמרתי לטלמרקטינג שלא יכולתי להשתתף בסקר שלו כי הייתי בעמל."
נומי
"למעשה אהבתי צירים. כמעט את כל זה. הייתי עוברת את זה שוב בדופק. (לא בהיריון, עם זאת.) הכאב הגופני לא היה כלום בהשוואה לאופוריה הנפשית ברגע שהילד נולד. זה פשוט כל כך מציק משוגע, דוחף בן אדם החוצה. אין ברירה אלא להמשיך קדימה עם משהו קשה וכואב. אני חושב שכל ספרי הרפתקאות הפנטזיה עזרו להקים אותי! 'אני חייב להשלים את המשימה שלי!' כל זה אולי נשמע כמו טרחה. מעולם ואף פעם לא אנסה שום דבר כזה."
ג'ס
"לצחוק עם בעלי ולבלות איתו לבד לפני שנפגש עם התינוק. בכל פעם שהאחות נכנסה אליו הוא עשה בדיחה גרועה. זה הרגל עצבני שלו. אז, אמרתי, 'אתה לא מצחיק'. הוא כתב את המילים האלו על שרוכיו בירידות ירוקות, והוא רוצה את זה לקעקוע הבא שלו. אני ממש צחקתי את התינוק. אפידורל ובן זוג תומכים הם הטובים ביותר."
ספיר
ג'יפי"הו גבר. הרגע בו הבנתי שאני בעצם עומדת בלידה ולא רק בברקסטון היקס ומתרגש מאוד לפגוש סוף סוף את התינוק שלי. כמו כן, הארוחה האמיתית הראשונה שאחרי. עם הראשון שלי זה היה צ'יזבורגר סוניק וטוטים. שנית, זה היה גם צ'יזבורגר, חה.
"ובכנות, אני די מתגעגע לכולם שדואגים לי, ובעיקר לבעלי. אני בדרך כלל זה שדואג לכולם. הוא היה כל כך טוב במהלך עבודותיי האינטנסיביות והמסובכות ובעיקר במקטע החירום. הוא הרגיע אותי וגרם לי להרגיש בטוח. וכמובן, המבט על פניו כשהחזיק את התינוק שלו בפעם הראשונה."
אדי
ג'יפי"אהבתי לחלוטין את תחושת הכוח והיופי המוחלטים של היותי בלידה, בידיעה שהגוף שלי יכול לעשות דבר כזה מדהים ולהביא חיים חדשים לעולם הזה. הייתי מודע לאמיתות לכל הסובבים אותי ופשוט התעוררתי בזה. אני הרגשתי כמו וונדר וומן. זו הייתה אחת החוויות המדהימות בחיי. בשתי הפעמים. באמת הרגשתי מבורכת להיות מסוגלת לעשות את זה."
קלי
"התחברתי לאחת האחיות. הרגשתי שהיא היחידה בחדר שהבינה את מה שעובר עליי כעבור 36 שעות של צירים ואז נאלצה לעבור מקטע חירום. אני עדיין דומעת רק מחשבה לגביה!"
Del
ג'יפי"התחושה הזו של מיקוד פנימי מוחלט. יש לי חרדה והפרעת פאניקה, אבל בזמן שהייתי בלידה היא נעלמה בעיקר. הפעם היחידה שהיא חזרה הייתה כשמישהו משך אותי החוצה בניסיון לדבר איתי. זה הרגיש כמו העבודה שלי. הלך כל כך מהר, כמו אולי שעתיים. הייתי מופתע באמת כשהבנתי שהשמש שקעה, אחרי שהיא למעשה הייתה בזרועותי. פשוט הרגשתי שאני בעולמי שלי, שם הכל היה שקט ושקט."
לאני
"האינטימיות והרומנטיקה של זה עם בעלי. הזמן שלנו שהוקדש לחיבור מוחלט ב 33 שעות הלידה שלי הוא משהו שתמיד יפיח את ליבי באהבה עמוקה, גאווה, שמחה, ויכניס דמעות בעיניי. סוף סוף "מאת אטה ג'יימס (זה היה חלק מפלייליסט הלידה שלנו וזה היה השיר הראשון שהופיע, כה מתאים!), קרא מחדש את הנדרים שלנו זה לזה, בידיעה שבקרוב די סוף סוף לפגוש את קטן."
רות
ג'יפי"אה רק חשבתי על זה אתמול בערב! השנייה שלי הגיעה כל כך מהר שלא הספקנו לשום דבר (היא נולדה תוך 10 דקות מרגע שהגיעה לבית החולים). לא היו סמים, לא צגים, שום דבר וזה היה מושלם אני זוכר שאמרתי 'אני רוצה התכווצות נוספת' כמו שהאחות אמרה לי לדחוף עוד פעם אחת וזה הגיע והייתי כל כך אסיר תודה והיא הייתה כאן. זה פשוט היה מדהים לחוות את מה שהגוף שלי יכול היה להשיג. הראשון שלי לקח קצת יותר מזה קיבלתי את האפידורל. בנוסף, הייתי אסיר תודה על כך שהגעתי לקקי לפני הלידה ולא על השולחן!"
