תוכן עניינים:
בעוד שהשינוי מתינוק לילד ל" OMG אתה אדם אמיתי "הוא בדרך כלל הדרגתי ועדין, ישנם כמה רגעים מסוימים בחיי ההורה כשהם מבינים שהתינוק שלהם כבר לא תינוק. איך זה מרגיש? איפשהו בין קשתות גשם שיצאו לך מהאוזניים ורוקי מכה אותך בבטן. (אולי רוקי שאגרף אותך בבטן גרם לקשתות הגשם לצאת מהאוזניים שלך? אני לא בטוח.) זה אכזרי ויפה ומריר, ובניגוד לכל כך הרבה דברים אחרים שתתקל בהם כהורה, אין לטעות בו. אה, וגם? זה כמו יום גרונדהוג בכך שהוא יקרה שוב ושוב ושוב, איכשהו.
בין שני ילדים, כנראה יש לי כתריסר הרגעים האלה. לפעמים זה רק מבט או מחווה או הדרך בה הם עוברים על מגרש המשחקים שמתבוננים במרכז הרגשי של המוח שלי. זה כמו שקול פנימי שמזכיר לי, "היי, זוכר מתי הם היו זקוקים לעזרה בגיבוש? כבר לא כל כך, הא?" בפעמים אחרות הם יפגינו תובנה או אינטליגנציה שלא ציפיתי להם, כמו היום, כאשר הפעוט שלי התנהל על פינגווינים. "פינגווינים אוכלים דגים, " היא הודיעה לי. "פינגווינים לתינוקות כל כך חמודים. הם נשארים אצל אבא שלהם. פינגווינים לא הולכים: הם מתנדנדים."
דבר אחד הרגעים המשותפים לכולם הוא שכולם מפגינים חיים או הבנה של העולם שלא קשורים אלי. ההבנה שהם אדם משלהם זה אחד הדברים המדהימים ביותר בעולם, ומעין מלנכוליה מכיוון, אלוהים אדירים, לא אכפת לך בכלל שפעם הייתי עושה הכל בשבילך ממש ?
ביקשתי מאמהות אחרות לשתף את הרגע שהן מבינות שהקטנטנים שלהן כבר לא כל כך קטנים. קבל את הרקמות שלך, חברים.
מגהן
GIPHY"מבחינתי זה היה כאשר איבדה את השן הראשונה שלה. לפתע הכתה בי שהיא ילדה גדולה ושכל השיניים" החומציות "שלה יוחלפו בקרוב בשיניים הגדולות יותר והפנים שלה ישתנו לעד."
ג'יליאן
"כשהיא קפצה ממכוניתי בנפילת גן הילדים, לא הביטה לאחור, ודילגה מעל להצטרף לחבריה כשהלכו לשיעור. רציתי לקפוץ החוצה, לזרוק אותה חזרה לרכב שלי ולעולם לא נתתי לה עזוב את הבית שוב. במקום זאת בכיתי ומזכרתי מייד את חברתי הטובה עם שברון הלב המתייפח שלי."
"פרדריקה"
ישבתי איתה, אז הייתה אז בת שנתיים, כשאשתי התקשרה אליה מחדר אחר. היא קראה בחזרה "רק רגע! אני באמצע משהו!" נדהמתי כל כך, מכיוון שזה נשמע כל כך בוגר, והראה תחושה מסוימת של חיים פנימיים שלא חשבתי עליהם קודם.
שחר
GIPHY"אני חושב שאחד הרגעים שבלטו לי היה שהתעוררתי בוקר אחד והבנתי שהיא קמה מהמיטה ונכנסה לשירותים לגמרי לבדה ופשוט ישבה על האסלה וקראה ספר. לפני כן, היא עדיין קראה לי לקום אותה וללכת איתה לשירותים - היא הייתה מסוגלת לעשות את זה לבד, אבל לא רצתה. ואז בוקר אחד היא קמה רק בשקט, אחזה בספר והלכה ל בחדר האמבטיה. וכשנכנסתי להגיד שלום היא הייתה כולה, 'אה, היי' והמשיכה לקרוא. (וכן, הבת שלי קוראת בשירותים.)"
טרי
"לקחנו לקולג '. המכונית עמוסה בחפצים שלה וכולם באוטו. העברנו אותה לחדר מעונות שהיא הייתה אמורה לחלוק עם שתי נשים צעירות אחרות. הגענו לשם קודם וקטפנו את המזרן שלא נראה כמו מישהו נרצחו על זה. לבי היה טרנטלה כל הזמן. אכלנו יחד ארוחה, עשינו את התמצית ואז הגיע הזמן ללכת … הילדה הבוטחת, המוסמכת והעצמאית שלי, תמיד מחזיקה אותה הכיסים האחוריים וכמובן שניסו לא לבכות אמרו 'אבל אני לא יודע מה אני עושה.' חיבקתי אותה, ואמרתי משהו לא שייך כמו 'אתה תהיה בסדר'. או 'תביני את זה'. לא משנה מה זה אבד בכל הפחד, ההתרגשות, האהבה והאם המטורפת במחשבות על התינוק הראשון שלה שעזב את הבית … אבל אני כן יודע, בהחלט, היא לא רק תמצא את זה, היא תבריק. והיא עשתה. ואז ידעתי שהיא כבר לא תינוקת."
סימונה
בשבילי זו הייתה תחילת הגן וכשהוא התחיל לחזור הביתה עם משפטים, בדיחות ותחומי עניין חדשים. הרגשתי כל כך מחוץ לולאה ובאמת ראיתי את תחילת העצמאות שלו מחוץ לבועה המשפחתית.
מריסה
GIPHY"חברה קיבלה חדשות טרגיות ובכיתי. הבת שלי, בת 4.5 באותה תקופה, ניגשה אלי וסידרה את זרועה סביבי וראשה על כתפי. היא שאלה אותי מה לא בסדר ואם היא יכולה לעזור. היא אמר, 'הכל יהיה בסדר אמא. אני אדאג לך.' קבל דמעות במחשבה על זה."
Char
"מבחינתי זה היה כשהוא היה מתלבש לבד לבית הספר. סגור את הדלת! עבדנו על המשמעות של פרטיות (בעיקר כשנכנס לשירותים) והוא לוקח את זה ברצינות להתלבש. גם העובדה שהוא יכול להתלבש בעצמו. כמו כן, כשהוא עושה משהו שהייתי עוזרת לו (להכין משקה, חטיף, להגיע למשהו שהוא משתמש בו בצואה הצעדית), שם אני נכנס ואומר 'הנה, אני יכול לעזור לך, 'הוא יושיט את ידו לעבר המותניים שלי ויגיד, ' אמא, אני יכול לעשות את זה '. חמש המילים האלה ככל הנראה גורמות לי להתלהבות לדעת שהוא לומד ויכולים לעשות את זה ולעצב אותי שהוא עושה משהו בלי להזדקק לעזרתי יותר."
כריסטי
היום שהבאנו את אחותו הביתה. לא היה לי בלוז תינוקות עם השנייה. היה לי 'לאן נעלם התינוק הראשון שלי?' בלוז. הוא נראה לי ענק! כמובן שכעת, אני מסתכל אחורה ומבין עד כמה היה תינוק כבר אז!
קארן
GIPHY"אני מסרב לחשוב על זה כי אני מסרב להכיר שזה קרה! זו הייתה הפעם הראשונה שיצאנו לארוחת צהריים רק שנינו, והיא הצליחה לדבר איתי ולקיים אינטראקציה. זה היה כאילו הייתי בחוץ לאכול ארוחת צהריים עם אדם אחר. היא הייתה בת 1."
רחל
"ילדתי בת השנתיים הבוקר בארוחת הבוקר היום אמרה לי, 'אני לא אוהבת את חתיכת הסלמי הזאת במיוחד. אני פוחדת מהסוג שאתה מקבל.' אני יודע שהוא אמר ועשה הרבה דברים לפני זה שמזכירים לי שהוא אדם עצמאי קטן, אבל השימוש ב'מיוחד 'ו'עדיף' בהקשר בפעם אחת ממש הביא אותי."
"וויניפרד"
GIPHY"לראות את הבת שלי מצטרפת למשחקים עם אחיה וחבריו ולהיות מסוגל (סוג של) להתמיד זה היה נפלא אבל גם די קשה. היא התינוק האחרון שלי, אז לראות אותה הופכת להיות ילד זה מריר."
