תוכן עניינים:
זה 2018, שוויון הנישואין הוא סוף סוף אמיתי, כולם מלבד שמונה מדינות מאפשרים לזוגות להט"בים לאמץ, ויש חוקים על הספרים נגד פשעי שנאה שמפנים לאנשים מוזרים. הפעל את הטלוויזיה שלך ותמצא דמויות לסביות ושחקנים הומואים וסיפורי עלילות הכוללים טרנס אנשים. הילדים שלנו גדלים בעולם שלאט לאט, אך ללא ספק, מנרמל את זהות הלהט"ב. זה לא אומר שאי-שוויון, אפליה, שנאה ואלימות לא קורים, וזו הסיבה שכל כך חשוב להמשיך להסביר ולדון עם אנשים עם להט"בים עם הילדים שלנו.
רק לפני שנתיים פרסם ה- FBI דוח שמראה כי פשעי שנאה נגד LGBTQ נמצאים במגמת עלייה. עשרים ושמונה טרנסאנסים נרצחו בארצות הברית בשנת 2017 וכ -10 כבר נהרגו השנה. על פי פרויקט טרבור, בני נוער להט"בים מהרהרים ומנסים להתאבד בשיעורים גבוהים בהרבה מבני גילם ההטרוסקסואלים. ברור שיש לנו כמדינה דרך ארוכה מבחינתנו לוודא שנתייחס לכולם בכבוד ובכבוד וחביבות וחמלה, ללא קשר לזהותם או נטייתם המינית. יש לי בן בן 4 שאני מגדל להיות מבוגר מקבל ואוהב, וזה אומר לעשות את מה שאני יכול כדי לנרמל את כל זהויות ה- LGBTQ +. אבל כאישה קווירית שנשואה לבן זוג גברי סיסג'נדר, הבן שלי לא ממש שקוע בקהילה הלהט"בית. כרגע אין לי הרבה חברי להט”ב באזורי (וגם אלה שאני עושה הם גם נשות-נשים שנשואות לגברים-גברים), כך שהוא גם לא זוכה לחשיפה כה רבה לסוגים אחרים של משפחות. ובעוד שאני מנסה לקרוא סיפורים ולהראות קריקטורות הכוללות אנשים להט"בים, הוא עדיין סופג את המסרים של הטרונורמטיביות שאפשר למצוא בכל סרט ראווה של טחנה, מיינסטרים או סרט ילדים.
אז ביקשתי מאמהות לשתף כיצד הן דנו עם זהותן עם ה- LGBTQ + עם הילדים שלהן, או כיצד זהויות אלו נורמליזמו בבתיהן. תשובותיהם בהחלט גורמות לי להרגיש תקווה לדורות הבאים, ואף מועצמת ומעוצבת יותר לוודא שאעשה את חלקי.