תוכן עניינים:
- הולי, 23
- לורן, 36
- צ'אר, 32
- סטפני, 28
- ג'ניפר בת 39
- ג'יימי, 36
- אמילי, 39
- אריקה, בת 33
- רבקה, 37
- דניאלה, 44
- ג'יין, 36
- גרייס, 43
- קייט, 45
אשמה של אמא. כולנו הרגשנו את זה, יודעים את זה וטורנים על זה טינה. זה הנטל שעומדים על כל האימהות שאנחנו פשוט לא יכולים לטלטל לגמרי. אולי זו שנות האמהות המביישות על כל בחירה קטנה או טעות שעשו. אולי זה שריד של ימים שחלפו בהם תמיד ציפו מהאמהות להיות מטפלות ועובדות בית מושלמות (אה רגע, יש אנשים שעדיין ככה). אולי זה פשוט שם נרדף להורות. כך או כך, כל אמא יכולה לספר לכם הכל על הסיבות המגוחכות שהרגישו באשמה של אמא. לעזאזל, אני יודע שיכולתי לכתוב רומן בנושא.
היו לי כמה סיבות די רציניות להרגיש אשמה של אמא, אם להיות כנה. הבן שלי היה במשרד הבריאות בחודשים הראשונים לחייו, ואני עדיין מנסה לטלטל את האשמה הקשורה באותה תקופה קשה בחיינו. גופי לא הצליח לייצר מספיק חלב כדי להניק אותו באופן בלעדי, ולכן ביליתי זמן משמעותי ברגשות אשם על כך שלא האכלתי אותו "לפי התוכנית." למען האמת, כשאני מסתכל אחורה על זמני הקצר כאמא, קל לראות שביליתי כל כך הרבה זמן בהרגשת אשמה אדירה על דברים שפשוט לא היו בשליטתי. הרגשתי אשמה בכך שלא לקחתי את הילד שלי לפארק מספיק, או שלקחתי אותו לאותו פארק שוב ושוב. הרגשתי אשמה על כך שנתתי לילד שלי לצפות בסרטים מצוירים ומופעים אחרים, לפעמים בגלל שפשוט הייתי צריך הפסקה או קצת דממה. הרגשתי אשמה על כך שלא נתתי לילד שלי לישון במיטתי, על כך שהבטחתי לו שנצא לטיול במוזיאון רק כדי לגלות שהוא סגור, ועל כך שקניתי לו מותג אחר של נוגט עוף (שהוא לא היה לא כמו פראי) מכיוון שהחנות נגמרה מהמועדפים הרגילים שלו.
ביליתי כל כך הרבה זמן, אנרגיה ורגש עבודה רגשי, נדרשתי, ומצאתי את דרכי בכמות רגילה של אשמה, למרות שאני מגדלת ילד מאושר, בריא ומוזן היטב עם יותר צעצועים וספרים מכפי שהוא מכיר מה לעשות עם. באופן רציונלי, אני יודע שהכל מגוחך, אבל זה לא מקל על חיי חיים מסוימים של אמה נטולי רגשות אשם. לכל הפחות אני יודע שאני לא לבד. אז עם זה בחשבון, הנה מה שאמהות אחרות אמרו על הסיבות שלהן לחוש אשמה:
הולי, 23
ג'יפי"הייתה לי אשמה אימהית מגוחכת בגלל שיש לי קטע C. לא בגלל קטע ה- C, אלא בגלל שלא יכולתי לאסוף את הבת שלי במשך שישה שבועות. היא הייתה שחוקה על הגב או הקדמי שלי כמעט כל אימת שרצתה מאז שהייתה בת שלושה חודשים, והיא לא יכלה להבין, בגיל שנתיים, מדוע אמא לא תרים אותה אלא מחזיקה אח תינוק."
לורן, 36
ג'יפי"התרחקנו לפני כשעה וחצי מעיר הולדתנו. אנו עומדים לארח את מסיבת יום ההולדת הראשונה של בתי הצעירה, ואנחנו רק מזמינים משפחה קרובה כי אנחנו לא חושבים שאף אחד אחר יעשה את הטיול. עדיין לא יצרתי חברים בשכונה, אז אני גם לא מזמין אף אחד מכאן. אני מרגיש נורא שבתי הבכורה עשתה מסיבת יום הולדת ראשונה ענקית והצעירה שלי הולכת לערוך כעשרה אנשים במסיבה שלה. אני יודע שזה מטופש, אבל זה מציק אותי!"
צ'אר, 32
ג'יפי"הרגשתי כך מעת לעת מאז שאני עובד בעבודות משמרות מסתובבות במשרה מלאה. אני נמצא בקביעות לשינה לפני הלילה, כשהם מפחדים ומתעוררים במהלך הלילה, כשהם חולים, ואני מתגעגע לאירועי בית הספר. הכל מסריח. אני מרגיש אשמה כשאנחנו לא יכולים לצאת לאכול כמה שבני הגדול רוצה. הוא בגיל שהוא מכיר ושואל 'האם נוכל לאכול בחנות פנדה (פנדה אקספרס)?'"
סטפני, 28
ג'יפי"אני משער שזה לא מגוחך, אבל זה משהו ששולט לחלוטין עליי, ובכל זאת אני סובל כל כך הרבה אשמה וכאב לב בגלל זה.
הילדה שלי הייתה עד כה לסבל ואובדן בתשע שנות חייה. אמי ממחלת הסרטן, שני הוריה של אמי ממחלות קצרות טווח, אבי (איתי היה ילד שלי קשר קרוב מאוד ומיוחד) מסרטן, ולפחות חמש חיות מחמד משפחתיות יקרות. הייתי גם ייפוי הכוח של סבי ואבא שלי בשלבי הסיום של חייהם, כך שהייתה הרמה הנוספת של לחץ וחרדה שהגיע מהילד שלי שרצה לעזור לי ולהיות שם עם יקירינו. כשהם עברו, דבר שסירבתי באופן נחרץ לאפשר בגלל הדרכים האיומות והטראומטיות בהן נפטרו. כולם מעירים על כמה הילד שלי דיבר ובוגר, וכל מה שאני יכול לחשוב זה 'ברור שהיא. היא הייתה חייבת להיות '."
ג'ניפר בת 39
ג'יפי"לא להכין את הפעוטות התאומים שלי מאפס. אני ובעלי מכינים את הארוחות מאז שהתחילו מוצקים בגיל 6 חודשים. ניסיתי שירות משלוחי ארוחות לילדים למאמר של Brit + Co וזה היה הקלה עצומה."
ג'יימי, 36
ג'יפי"הילדים שלי מאוד מסופקים. לא מגושם, אבל נמרץ. הם רוצים להתכרבל הרבה, יותר ממה שאפשר, אם אני רוצה לעשות הכל ממש. אז אם הילד שלי בן 3 ניגש אלי בזמן שאני מבשל, למשל, ואומר 'אני רוצה להתרפק עליך', ברור שאיני יכול, אבל אני עדיין מרגיש אשם כל כך אומר לא. זה כמו 'אני לא רוצה להגיד לא אבל אתה די תפס אותי בזמן רע כאן, ילד!'"
אמילי, 39
ג'יפי"את הבקרים הרבים והרבים שנתתי לפעוט שלי לצפות בסרטונים באייפד שלה במשך שעה עד שישנתי לידה. כל כך הרבה בוקר."
אריקה, בת 33
ג'יפי"אני מרגיש אשמה באמא על כך שעדיין הסתמכה על הנקה כדי להרדים את הילד שלי בן 18 חודשים, על שאפשרה לו לישון במיטתי, על כך שלא הצליח לגרום לו ללכת בכיסא / כיסא / עגלת קניות, לא נהנה לקחת אותו לגן המשחקים (אני משתעמם כל כך!)."
רבקה, 37
ג'יפי"מעולם לא הבנתי עד כמה אשמה תהיה מעורבת באמהות. לא משנה מה אני עושה, אני מרגיש אשם. אם אני עובד, אני מרגיש אשם אני לא מתעסק עם הבן שלי. אם אני משחק עם בני, אני מרגיש אשם אני לא עובד. אם אנו נשארים במקום כי אני רוצה לשמור עליו על לוח הזמנים, אני מרגיש אשם בכך שאני מרשה לאנשים אחרים או על כך שלא הוציא את בני לעולם. ואם נצא, אני מרגיש אשם כשהוא מתיש או מתקרר. אין לאן אני פונה, אין לי ברירה, וזה לא גורם לי להרגיש לפחות איזושהי רמת אשמה נמוכה. זה לובש. זה טוחן את הרזרבות הנפשיות שלי ולעיתים גורם לי להרגיש חסר אונים לקבל החלטות. בנקודה מסוימת, כמובן, אתה פשוט צריך וללמוד לחיות עם האשמה, כמו נקודה גולמית על העקב שאתה לא יכול לעשות איתה שום דבר כרגע, אז אתה פשוט ממשיך ללכת."
דניאלה, 44
ג'יפי"אני מרגיש אשם בכך שלא שיחקתי עם הילד שלי מספיק. אני נורא במשחקים ובובות אמונות. אני אוהב את מגרש המשחקים עכשיו שהיא מבוגרת מספיק כדי לשחק בלי פיקוח. היא שורפת אנרגיה ואני מתחיל להירגע (ולחוש אשמה בבדיקת הטלפון שלי.)"
ג'יין, 36
ג'יפי"פעם בירח כחול, אני עובד מהבית או חוזר הביתה סופר מוקדם, והילדים שלי הם בעצם כמו 'למה אתה כאן?' הם לא שואלים את זה בצורה מרושעת, אבל הם כל כך רגילים שאחזור הביתה בזמן ארוחת הערב במהלך השבוע שהם מרגישים צורך לשאול את השאלה הזו, וזה גורם לי להרגיש נורא."
גרייס, 43
ג'יפי"אשמה של אמא? כמו סתם רגשות נורמליים בכל דקה בכל יום ויום? באיזו אשמה אני בוחרת … אני משערת בעיקר שמדובר בחולה (מחלה כרונית) וחסרה כל כך הרבה מחיי ילדי."
קייט, 45
ג'יפי“זמן טלפון. סומך יותר מדי על הטלוויזיה כשיש רק משהו שאני צריך לכתוב או לעשות בבית. לא לחלום ולהכין ארוחות מגוונות ומזינות כל יום. או ברוב הימים. או אי פעם, באמת. מאבד את העשתונות. כשהתיאומים היו תינוקות, לא עבדו מספיק קשה בכדי להגדיל את האספקה שלי בזמן שהם היו ב- NICU ובשבועות הראשונים בבית כדי שאוכל להפסיק להשלים עם הנוסחה. יותר מדי ימים שבהם פשוט לא הצלחנו לקיים את עצמנו ביחד לעזוב את הבית. היה לי טיולון כפול, אז הרגשתי אשמה של אמא בכל דקה בכל הליכה, על כל דלת שעברתי אי פעם וכל הזמן בכל בית קפה או מסעדה אי פעם החניתי את הדבר הזה."
בדוק את סדרת הווידיאו החדשה של רומפר, Bearing The Motherload , בה הורים לא מסכימים מצדדים שונים של סוגיה מתיישבים עם מתווך ומדברים כיצד לתמוך (ולא לשפוט) את השקפות ההורות של זו. פרקים חדשים משודרים בימי שני בפייסבוק.
