7 דברים שכל האימהות העובדות עייפות מאוד מהשמיעה

מעולם לא הייתה שאלה אם הייתי חוזר לעבודה או לא אחרי שהיה לי כל אחד מילדי. היינו משק בית עם שתי הכנסות, לא רק מהכרח - אנו גרים בקווינס, ניו יורק, בדירה צנועה עם שני חדרי שינה - אלא גם מכיוון ששנינו הגדרנו את עצמנו קצת לפי מקומות העבודה שלנו. השקעתי בקריירה שלי למעלה מעשור לפני שילדתי ​​ילדים ולא הייתה לי שום כוונה לצאת מההשתלה. אהבתי את העבודה שלי, והיה לי עבודה באופן כללי, מחוץ לבית. אז זה מעולם לא הרגיש כמו "בחירה" רבה במונחים של אם אני אחזור לעבוד אחרי לא ילד או לא. זו פשוט הייתה מסקנה מראש.

זה לא אומר שלא התייפחתי ביום שחזרתי למשרד מחופשת לידה, או שזה היה אפילו "קל" מרחוק להיות רחוק מהילדים שלי במשך 10 שעות ביום. (כן, ישנם חלקים נחמדים לגבי כמה שעות בילדות ללא ילדים, במיוחד כשאתה מבלה אותם בעבודה אתה נהנה ככל שאני נהנה משלי, אבל עדיין, אתה מתגעגע אליהם וזה אף פעם לא "קל.") אבל כל עוד הרגשתי שהמוגשתי בעבודתי, רוב הזמן, רציתי להמשיך להיות אדם עם משרה, ומשפחה - "אמא עובדת." (אני משתמש במונח הזה מתוך נוחות, אם כי אני בהחלט מרגיש לא בנוח בזה; אני לא זוכר את הפעם האחרונה ששמעתי גבר עם משרה ומשפחה המכונה "אבא עובד. המממ …)

אני מרתק שנשים שרוצות לקבל קריירה וילדים עדיין מזעזעות את כולם על ידי ניסיון "שיהיה הכל." אני לא מכיר אף אחד, גבר או אישה, שיסוו את עצמן בפשטות כדי לדבר על דבר אחד.. בני האדם מורכבים, רגשיים ורב-פנים. לא הייתי שמח אם לא הייתי רודף את יעדי בקריירה, וגם לא הייתי מרגיש את עצמי בלי ילדים. הרבה אנשים שמחים מאוד לעשות רק אחד מהדברים האלה, או לעשות משהו אחר לגמרי (מה אתה עושה אם אתה לא עובד או שיש לך ילדים? תגיד לי את הדרכים שלך; אני מת לדעת.), אבל אני רצה את שניהם.

הבעיה בבחירת אחד מהנתיבים לעיל בחיים היא שיש מיליון דרכים שתישפטו ותגרמו לכם להרגיש אשמה ולא מספקת. לא משנה מה תבחרו. אין ניצחון בעיני ~ החברה ~ כשמדובר במה שאתה בוחר לגבי אימהות ועבודה. עשה רק אחד כזה ואתה חיה חיי מחצית חיים, אבל אם אתה מנסה לעשות את שניהם אתה משאיר את עצמך פתוח לגלים בלתי פוסקים של אנשים שמבקרים איך אתה בוחר לאזן את כל אותם יצירות חיים שאמרו שאתה תהיה ריק בלי. אז עד שהעולם יפסיק לראות אמהות עובדות כאנוכיות בתשובה לחלקים הרבים של עצמן, אני מניח שאצטרך להשלים עם כמה מהדברים שאנשים אומרים על הבחירות שלי, שנמאס לי לשמוע:

"אתה חוזר לעבודה?"

מצחיק באיזו תדירות נשאלתי השאלה הזו אחרי לידת ילדתי ​​הראשונה. מעולם לא הבעתי בפני מישהו שאני שוקל לעזוב את מקום העבודה שלי, עוד לפני שנכנסתי להריון. לידת ילד משנה אותך בדרכים, אך זה מעולם לא ערער את הרצון שלי להמשיך לבנות על קריירה שהתרגשתי ממנה.

"האם אתה מקבל מטפלת או שולחת מעון יום לה?"

ברגע שאנשים ידעו שאני חוזר לעבודה אחרי 12 שבועות של חופשת הלידה שלי (שחלק מהם שילם על ידי החברה שלי), הם הרגישו שהם נאלצים לשאול מי ישגיח על הבת שלי. נשאלתי לראשונה את השאלה הזו כשהייתי בערך חמישה חודשים בהריון, ופשוט משכתי בכתפי מהמחשבה. אבל התשובה היא, זה לא תמיד רק זה או אחר; מטפל יחיד או טיפול קבוצתי. לילד הראשון שלנו הייתה לנו מטפלת, אבל אז החברה של בעלי התמקמה מחדש אז הוא עבר פרילנסר. השעות שלו היו גמישות יותר, האומנת שלנו לא אהבה לעבוד כשבעלי היה ויצא, וכך העברנו את בתנו לטיפול קבוצתי במשרה חלקית. התשובה לטיפול בילדים לעולם אינה קלה. לא רק שהוא רצוף אשמה ("מישהו אחר מגדל את התינוק שלי!"), אלא שהפתרון אינו קבוע. ככל שמתזמנת לוחות הזמנים שלנו וצרכי ​​ההתפתחות של ילדינו, כך גם תרחישי הטיפול בילדים שלנו. כרגע, עם שני ילדים בגיל בית הספר, יש לנו בייביסיטר, סבים וסבתות ופעילויות לאחר הלימודים שממלאים את הפערים שבין 3-7 בערב בימינו לפני שבעלי או אני חוזרים הביתה. ובשנה הבאה, כנראה שנצטרך להבין את הכל מחדש.

"אתה לא רוצה לבלות יותר זמן עם הילדים שלך?"

כן. ואני רוצה שכל הזמן הזה יהיה כשהם נקיים, מאוכלים, מסתפקים, לובשים את אוזניהם המקשיבות ומתנהגים כמו גאונים קטנים למזין המדיה החברתית שלי. אני לא מרגיש שיותר זמן פירושו זמן טוב יותר. אני די בטוח, בהתבסס על השיחות שלי עם חברות אמא שאינן עובדות מחוץ לבית, שבעוד שהם מבלים יותר עם הילדים שלהם, היחס בין כיף לעומת תקופות מתסכלות שווה לשלי, למרות שאני בסביבת ילדיי. במשך פחות שעות ביום.

"איך מלהטט עם הכל?"

באופן גרוע, למען האמת. אימהות עובדת לימדה אותי כי ריבוי משימות היא הטקטיקה הגרועה ביותר לעשות דבר. המנטרה שלי היא "דבר אחד בכל פעם." הנחתי יותר מדי חסה על הראש של הילד המניק שלי בזמן שאכלתי את ארוחת הצהריים שלי כדי לחשוב שאצליח להיות יעילה בשני דברים בבת אחת. בבקשה אל תסתכל על הקריירה שלי והילדים שלי כאילו הם חלק מאיזה מעשה קרקס. אני לא מלהטט אותם. אני שם לב לדבר יחיד או לאדם יחיד, אם כי לפעמים זה יכול להיות רק במשך חמש דקות לפני החלפת הילוכים. אני לא מפוזר או לא ממוקד. לחוץ? כן, אבל למדתי לבקש עזרה, מכיוון שאיני יכול לבצע יותר ממשימה אחת בפעם אחת. זו מיומנות שימושית להעביר גם לילדים. בזמן שאני מבלה עם שני ילדי בבת אחת, אנו מעורבים בפעילות אחת. ואני דואג שתהיה זמן אחד על אחד גם עם כל אחד מהם, ולכן עליהם ללמוד להיות סבלניים ולחכות לתורם.

"האם אתה מסוגל לעבוד מהבית?"

אני מאוד אוהב את הרעיון לעבוד מהבית. זה יבטל 90 דקות מהנסיעות שלי בכל יום ויחסוך לי 27.50 דולר בכל שבוע. זה גם יכניס אותי לאותו רובע של ילדי במהלך יום העבודה. אבל יש משהו בלצאת מביתי ללכת לסביבת עבודה ייעודית שפשוט מקלה על המיקוד והופכת את הטכניקה "לדבר אחד בכל פעם" ליעילה יותר. אם מעולם לא עזבתי את ביתי לעבודה, הקווים שבין עבודה להורות עלולים להיטשטש ולהקשות עלי להתנתק מפרויקט ולעבור להילוך של אמא. אני יודע שהורים רבים עובדים מהבית והם מצאו הצלחה בכך. פשוט קשה לי יותר לסגור את העבודה כשבית = משרד.

"מה אם תצטרך לעזוב מוקדם?"

מה מישהו עושה אם הוא צריך לעזוב מוקדם? אם יש לי עניין אישי אליו אני נדרש במהלך יום העבודה, אני מודיע לקולגות שלי, להכין כמה שיותר מראש ולהתנהג כמו מבוגר בעניין. אני בן אדם, עם חיים, והעבודה היא חלק גדול מהם, אך היא קיימת יחד עם שאר עולמי. איננו יכולים להנציח את המיתוס שלפיו עבודה וחיים הם דברים שצריך "לאזן". זה שפל וזרימה קבועים. לפעמים אני צריך לחזור לעבודה אחרי שהילדים במיטה. בפעמים אחרות אני צריך לצאת מוקדם לאסוף ילד חולה או להשתתף בכנס הורים-מורים. אני מתמודד עם זה ממש כמו עובד לעבודה שנאלץ לעזוב את העבודה מוקדם מכיוון שההליכה שלהם כלבה ביטלה או שיש להם מצב חירום אינסטלציה. החיים קורים. אנו מסתגלים. ואנחנו מוכיחים שאנחנו יכולים לעשות את העבודה.

"האם היית מעדיף לעבוד במשרה חלקית?"

זו כנראה השאלה הכי מעצבנת שיכולתי להישאל. כולם היו רוצים לעבוד פחות. אבל רובנו לא רוצים שישלמו פחות. וממש קשה להשיג מושב בשולחן חדר הישיבות אם אני מופיע רק במחצית מהזמן. עבודה היא לא רק דבר שאני עושה כדי להרוויח כסף כדי לתמוך, יחד עם בעלי "האב העובד", המשפחה שלנו - עבודה היא דבר שאני עושה כדי להגשים את השאיפות האישיות שלי. אם אני לא עובד מתוסכל, כמה אמא ​​הייתי מאושרת לילדיי? החלפתי משרות פעמיים לאחר שילדי נולדו כי הייתי צריך למצוא את המתאימה. אם אני מתכוונת להתרחק מהן 10 שעות ביום, זה היה צריך להיות מסיבה טובה. הייתי צריך לדעת שאני מקשה על החוזקות והכישרונות שאני לא מצליחה להעסיק כשאני אימהות. אני רוצה להמשיך לצמוח במקצוע שלי. בזמן שהילדים שלי עדיין קטנים ומדברים על היותם כוכבי פופ ואלופי קראטה כשגדלים, לפחות מבינים שעבודה מחוץ לבית יכולה להיות חוויה מתגמלת. גם אם הם לא בוחרים להמשיך בקריירה מחוץ לבית, אני מקווה שהם למדו שעליהם למצוא את מה שמגשים את המטרות הייחודיות שלהם.