8 סיבות מדוע לא תמיד לרצות להיות עם הילד שלך לא הופך אותך לאמא רעה

כשבני הוצב לראשונה בזרועותיי לאחר כמעט יום שלם של עבודות מפרכות ומסירה לכאורה שלא נגמרת, הרגשתי (בין היתר, כמובן) לחץ עצום של לחץ. לא הלחץ שחוויתי לפני בואו, אלא לחיצה פנימית של חובה מכריעה. קיימתי את החיים הקטנים האלה והרגשתי שאני צריכה לבלות איתו את שארית ימי, בכל רגע מתעורר. התחושה הזו נשארה איתי זמן מה, עד שהבנתי שלא תמיד לרצות להיות עם הילד שלך לא הופך אותך לאמא רעה. לא הייתי צריך לבהות בו, לילה ויום, כדי להוכיח שאני אוהב אותו; לא הייתי צריך להיות לצדו או בקרבת מקום בכל רגע, כדי להוכיח שתמיד אהיה שם בשבילו; לא הייתי צריך להקדיש כל שנייה בחיי לילד שלי, כדי להוכיח שאני מסורה אליו.

בחברה כבר מזמן אמרו לנשים שכאשר (או אם) הן הופכות לאמהות, עליהן לוותר על כל היבט אחר בחייהן כדי להורות על הדרך בה הן "אמורות". אנושיותנו מופשטת מאיתנו, מאחר שאנו מוצגים כגרסאות מושקות של עצמינו לשעבר; הצטמצם לזומבים מכוסים-אם-זבובים שחיים במשך תאריכי משחק וזמני תנומה וההישגים הממשמשים ובאים של ילדינו. אמנם יש המון אמהות שנהנות לבלות כל היום, בכל יום עם הילדים שלהן (כי אתה יודע, יש כל כך הרבה דרכים להיות אמא וכולן תקפות ושווה לכבד), באופן אישי, אני לא מאלה אמהות. אני צריך זמן משם. כאילו, צריך את זה. אני צריך להקדיש זמן לעבודה או לצאת לעיירה או לנסוע לבד או לקרוא או לכתוב או לחקור את העיר שלי או לצאת לדייט עם בן זוגי או לעשות מילולית כל דבר שלא מצריך נוכחות של בני. רק בגלל שאני אמא, זה לא אומר שכל היבט אחר בחיי חדל להתקיים. רק בגלל שאני אמא, זה לא אומר שהזהות שלי קשורה לנצח לבני, ובני בלבד.

נדרשו הרבה יותר מדי לילות ללא שינה ורגעים כמעט שובר נקודה כדי להבין שאני זקוקה, וראויה לי, זמן רחוק מהילד שלי. רק לפני שביליתי סוף שבוע עם חבר יקר, הבנתי שההתרחקות מהילד שלי למעשה הפכה אותי לאמא טובה יותר. הרגשתי מלאת אנרגיה; הרגשתי כמוני; הרגשתי שאני יכול ליהנות מבני, ולא להתמרמר עליו כשהוא בהכרח זורק זעם שהייתי סוחטת מכדי לטפל כראוי. הרגשתי, ובכן, כמו שכל אמא צריכה להיות מסוגלת להרגיש.

ובכל זאת, אשמה יכולה (ועושה) להרים את ראשו המכוער ולפני שאני יודעת זאת אני מרגישה מנותקת או כמו כישלון או כאילו אני אימה נוראית שרצתה לבלות זמן מהילד שלי. ברגעים האלה אני מנסה להזכיר לעצמי את הדברים הבאים, מכיוון שרצון לקיים חיים מחוץ לילדך בשום דרך לא הופך אותך לאמא רעה.

הילד שלך לא יכול לספק לך את כל מה שאתה צריך

בכנות, לבקש מהילד שלך לתת לך את כל ההגשמה שאתה רוצה וצריך מחיים, זה פשוט לא הוגן. זה יותר מדי לחץ להפעיל ילד, מה גם שהם בהכרח ייכשלו במשימה. ילדכם אינו יכול להיות מקור השמחה היחיד שלכם מכיוון שבסופו של דבר הם יעזבו אתכם והאשמה שהם (כנראה) יחושו כאשר הם "השאירו אותך מאחור", רק יגרמו להם כאב מיותר. זה בריא (ואני הייתי טוען, הכרחי) למצוא מקורות אחרים של אושר, מחוץ לילדים שלך.

מגיע לך טיפול עצמי

אם אתה כל הזמן נותן ונותן, ולא לוקח לעצמך בכדי (במילותיה של ג'דה פינקט-סמית ') "למלא את הבאר", אתה עומד בסופו של דבר ריק ובסופו של דבר להישבר. אתה צריך ומגיע לך וצריך לבזבז זמן בדאגה לעצמך. לעשות משהו בשבילך שבאופן מוחלט ולא בשום דרך מועיל למישהו אחר, למעשה מועיל לכל הסובבים אותך. ככל שתטפלו בעצמכם, כך שתצוידו טוב יותר עם אחרים.

הילד שלך ילמד עצמאות

ככל שתמרחו יותר בינכם לבין ילדכם (כמובן בזמנים מתאימים, כמובן) כך גדל הסיכוי של ילדכם לגדול למבוגר עצמאי, מותאם היטב ועצמאי. זה החלום, נכון? יום אחד תסתכל על הילדים שלנו כשהם יוצאים לעולם, ויודעים שעשינו עבודה טובה בהכנתם לכך? זה לא יכול לקרות אם אנחנו כל הזמן איתם, כל הזמן, עושים דברים בשבילם.

מערכות היחסים הנוספות שלך ראויות לתשומת לבך …

לאם יש יותר מסתם היחסים שהיא חולקת עם הילד שלה. יש לה את הקשר עם בן זוגה או בן זוגה, מערכות היחסים שלה עם בני משפחתה, חבריה, עמיתיה לעבודה, שכניה, עם מי שהיא דואגת ונמצאת איתה בקשר מתמיד (או לעיתים, לא כל כך קבוע). מערכות יחסים אלה ראויות גם לזמן ולתשומת הלב שלה. וכאם, היא ראויה ליהנות מאותם מערכות יחסים ולהזין את מערכות היחסים הללו ולעבוד כדי לשמור על מערכות יחסים אלה, למרות שיש לה כעת את האחריות הנוספת של האימהות. אני, למשל, כל כך נהנה משעה טובה עם חברות שלי או לילה שקט בעיירה עם בן זוגי, ילד גדול. הרגעים האלה עם האנשים האלה חשובים לי לא פחות מהרגעים שאני חולק עם בני.

… וכך גם מערכות היחסים של ילדכם עם אחרים

וכמובן, לילדך מגיעה ההזדמנות לצאת לנהל מערכות יחסים משל עצמם. בין אם זה לבלות עם ההורה האחר שלהם או עם הילדים בגן המשחקים או עם האומנת שלהם או עם מי שיהיה להם או לא יכול להיות בחיים שלהם, הם לא יכולים להקל ולטפח מערכות יחסים אלה אם אתה כל הזמן בסביבה.

הזמן שתעביר יחד יהיה טוב בהרבה

אם אתה נותן לעצמנו את ההזדמנות להתרחק מהילד שלך וליהנות מכמה רגעים נטולי אימה, אני מבטיח לך שהזמן שתבלה עם הילד שלך יהיה טוב בהרבה. הפרספקטיבה והמנוחה והאנרגיה שתקבלו כשאתם מתרחקים מהם (פלוס, בכנות, החלק הקטן שבכם שמתגעגע אליהם באופן לא הגיוני) יהפכו את הרגע בו אתם עוברים את הדלת והם נתקלים בזרועותיכם, הרבה יותר מתוקים. זוהי הקלישאה השלמה ההיא, "היעדרות גורמת ללב להתגבר" על הרמה המתחדשת עד בחילה, אך אתה יודע, היא גם מדויקת.

איכות הזמן שבילה חשובה יותר מכמות הזמן שהוקדש

בטח, אתה יכול לבלות כל יום ערות בחייך עם הילדים שלך, אבל אני כמעט יכול להבטיח לך שהאנושיות שלך תגיע בדרך ותאבד את הסבלנות, את האנרגיה שלך (וכנראה) את הרצון שלך לחיות. הייתי אפילו מרחיק לכת ואומר שהילד שלך מעדיף לבלות איתך פחות זמן אם זה אומר שהזמן היה שמח ומהנה והיית במצב רוח טוב יותר מאשר יותר זמן איתך כשאת תשושה וקצרת רוח. שוב, מכיוון שכדאי לחזור על זה, אתה צריך להתחדש ולדאוג לעצמך, כך שתוכל לטפל באופן הולם במישהו אחר (בנוסף, אתה פשוט מגיע לזה כי אתה בן אדם ואושר צריך להיות מנוסה על ידי כולם). אל תשרוף את עצמך, אמא.

אתה יותר מאשר רק אם

רק בגלל שאתה אמא, זה לא אומר שאתה מפסיק להיות בן זוג או חבר או אחות או בת או קורא או סופר או רקדן או עובד או בעל עסק או כל אחד מהרבים (כולם) דברים שנשים יכולים להיות. "אמא" אינה המזהה היחיד שלך בחיים, ומגיע לך (וצריך) לחקור כל היבט אחר בחייך ובאישיותך, כך שתוכל ליהנות מכל מה שיש לחיים להציע, ולא רק מהולדה.