8 כללים לשיחה עם ילדי על גזע

אני אישה שחורה נשואה לגבר לבן, ויחד אנחנו מגדלים שני ילדים רב-גוניים. אנו גם מחויבים להשאיר את החברה טוב יותר ממה שמצאנו אותה, ואיתנים ברצון לגדל את ילדינו לעשות זאת. הידיעה כיצד לדבר עם ילדים על גזע אינה אופציונלית עבורנו, ולכן אנו תמיד עובדים לקראת ומציאת דרכים טובות יותר לעשות זאת.

אני יודע שלא כולם מתמודדים עם ההכרח של אותה שיחה מסוימת, לפחות לא באופן שבו משפחתי. אני יודע שבשביל משפחות רבות, שיחות בנושא גזע אינן נחשבות "חיוניות" או "חשובות" או, למרבה הצער, אפילו שוות ערך. אני גם יודע שילדי בילו הרבה זמן עם אנשים שאינם אני (או בן זוגי) במהלך חייהם. אני מאמין בכל ליבי שרוב האנשים שהם יפגשו יהיו אנשים טובי לב ומכוונים היטב שרוצים לעשות ולהגיד את הדבר הנכון כאשר הם נמצאים בנוכחות ילדים (או מבוגרים, לצורך העניין). עם זאת, כוונות והשפעות בלתי נמנעות הן שני דברים שונים, במיוחד כשאנחנו עוסקים בנושאים רצופים כמו גזע. אני לא ממשיך להבין שממש קל אפילו לאנשים "טובים" להבין דברים ממש ממש לא בסדר, ולא אשקר: זה מפחיד אותי לדעת שהרבה אנשים שילדי יתקלו בהם ילמדו אותם שלא בכדי, דברים לא מדויקים או פוגעים בגזע.

GIPHY

לכן, עם זה בחשבון, והכרה בכך שיש עוד כל כך הרבה דברים שאוכל לומר בנושא אם היה לי זמן בלתי מוגבל ולא, אתה יודע, פעוט, הנה שמונה דברים שאני מקווה שאנשים יזכרו אם הם ימצאו אי פעם עצמם מדברים עם ילדי על גזע:

הכירו בכך שאף כי הגזע הוא מבנה חברתי, עדיין יש לו השלכות בעולם האמיתי

כסף הוא מבנה חברתי, אבל אני בספק אם אי פעם תציע שנוכל או צריך להעמיד פנים שהוא לא קיים, כך שלא נצטרך להתמודד עם השפעותיו על חיינו. כך גם במירוץ. העובדה שגזע אינו מציאות ביולוגית, לא משנה את העובדה שכולנו נולדנו לחברה בה אנשים מקובצים על פי גזע ומתייחסים אליהם באופן שונה על בסיס הנחות דומיננטיות לגבי אנשים החולקים את הגזע שלהם. עלינו להיות כנים לגבי זה אם אי פעם נשנה את זה.

אל תציע שמשפחתנו היא "הוכחה" כי המירוץ אינו משנה

לא, צבע עור לא מגדיר משפחה, וכן, זה נהדר שזה עכשיו חוקי לבעלי ואני להתחתן ושמשפחות כמוני הופכות להיות יותר נפוצות ומקובלות יותר חברתית. עם זאת, קיומנו אינו אומר שהחברה שלנו קרובה להיות "פוסט-גזעיים". אנשים מניחים לפעמים שאני המטפלת של בני, או מפלרטטים איתי בגלוי בזמן שאני מחזיקים יד עם בעלי, או מסתובבים בין אני ואת בתי החורגת כשאנחנו מנסים לנווט במקומות ציבוריים יחד. הסיבה לכך היא ש"עיוורת צבעים "כמו שאנשים מסוימים טוענים שהם, הם בכל זאת אינם מצליחים לקרוא אנשים בצבעים עור שונים כמשפחה, אפילו כשאנחנו עושים את אותם הדברים שכל המשפחות עושות בציבור. הילדים שלי מודעים לכל זה. אתה אומר אחרת מבטל את החוויות שלהם ויכול היה לבלבל אותם ללא צורך, למרות אפילו הכוונות הטובות ביותר שלך.

אל תקדם את הרעיון להיות "צבע עיוור"

בנוסף לכך שזה בלתי אפשרי (אפילו אנשים שמסווגים רפואית שהם למעשה עיוורים בצבעים יכולים לזהות גזע) זה לא דבר טוב להיות "עיוור צבע", אלא אם כן אתה חושב שיש משהו לא בסדר בצבע. אנא אל תציעו לילדי שמשהו לא בסדר בהם מבחינת ההבדלים והכרה בהם. בביתי ובמשפחתי אנו עובדים קשה כדי לוודא שהם מעריכים את ההבדלים בין אנשים, מכיוון שהבדל הוא דבר טוב. בהחלט אל תציעו להם שיש משהו לא בסדר או מביש בעצמם, או בי, בגלל שהם בעלי צבע ניכר לעין. זה מה שאתה עושה כשאתה מקדם את הרעיון של להיות "עיוור צבע": אתה בעצם מציע כי לובן הוא נורמלי או אידיאלי, ושכל האנשים צריכים לשאוף לראות או להיראות כלבנים. זה לא בסדר.

בבקשה אל תשתמש במזון, עפרון או מטפורות מטופשות אחרות כדי לתאר את העור שלי או את צבע העור של ילדי

ברצינות, זה פשוט מוזר. הבן שלי הוא לא סוג של סוכריות ואני לא כוס קפה, ואף אחד מאיתנו לא מעוניין לשמוע כל פרמוטות שוקולד חמודות שתוכלו להגיע איתן. אנחנו אנשים. פשוט דבר עלינו כאנשים.

אל תציע שגזענות היא דבר של פעם

בכל יום עומדים בפנינו עדויות נוספות לכך שהגזע ממשיך להשפיע על אופן הטיפול באנשים בכל תחומי החיים. אנא אל תהיו מאותם אנשים שמתיימרים למרטין לותר קינג ג'וניור "קבוע" גזענות בשנות ה -60, כשכולנו יכולים לראות אנשים שחורים נהרגים בשידור חי בפייסבוק. זה לא עוזר להם להבין את העולם כדי שיוכלו להיות בטוחים בו ולעשות את ההבדל. זה רק מוסיף בלבול לנושא מבלבל שכבר.

אל תציע שהזמן יתקן חוסר צדק גזעי, או כל בעיה חברתית אחרת לצורך העניין

הזמן גם לא מדכא אנשים, כך שגם הזמן לא יכול לשחרר אנשים. אנשים הם אלה שעושים את הדיכוי, ולכן אנשים צריכים להיות אלה שיעבדו כדי להפסיק את זה. התקדמות חברתית היא תוצאה של אנשים נחושים שעובדים ומתארגנים לשינוי, ואני מגדלת את הילדים שלי להיות אנשים מסוג זה. הודעות שמציעות "זה רק עניין של זמן עד שדברים ישתפרו" או "לילדים כמוך, זה אפילו לא יהווה בעיה", מאפשרת לדור שלנו, ולדור הילדים שלי, "להתפס" ולהשתחרר מ החובה לבצע בפועל את העבודה הדרושה בכדי להגשים את ההצהרות הנ"ל. במקום זאת, דבר איתם על האופן בו אנשים יכולים לפעול למען הטיה מרומזת, לבנות מחדש מבנים חברתיים וממשלתיים ולשנות חוקים ומדיניות לא צודקים.

תירגע אם הם משתמשים במתארים גזעיים או שמים לב לזהות גזעית במהלך שיחה רגילה

אין שום דבר רע בלבחין בהבדל. אל תגרום לילדים שלי להרגיש שיש. אם הם מבחינים במשהו במישהו, או שואלים שאלה על משהו שמתייחס לצבע העור או הגזע, פשוט הגב בשלווה ובעובדה. אחד החסמים הגדולים ביותר המונעים את החברה להתגבר על חוסר צדק גזעי, היא העובדה שכל כך הרבה אנשים מאמינים שאפילו לדבר על או להזכיר גזע זה איכשהו "טאבו". הצורך לבטל מידע על עבודה זו קשה, אבל כדאי לעבוד, אני יכול להבטיח לך.

אל תלחץ עליהם להסביר את זהותם הגזעית, או את חוויותיהם במירוץ, אליך

אם הם מרגישים מספיק בנוח לדבר איתך על כל חלק שהוא נמצא, הכבד את אמונם על ידי הקשבה ועל ידי היותך שותף לשיחה רגועה, כנה ואמפטית. עם זאת, אם הם לא אמרו לך שום דבר על זה, אל תעמיד אותם על המקום או מטילים עליהם להסביר לך את זהותם (או כל דבר אחר על עצמם או על משפחתנו). ילדי קיימים למטרות שלהם, לא כדי לספק את סקרנותך או לחנך אותך. אל תתייחד אותם בצורה כזו.