8 דברים שכל אישה בוגרת יודעת על זועק

אם ניסית אי פעם לגרום לתינוק לישון במהלך הלילה, יש סיכוי טוב שבשלב מסוים הובעת מודע לשיטת "צעק את זה". יש הרבה מחלוקות סביב זועק, ואנשים משני צידי הוויכוח מתלהבים בטיעוניהם. בין הדברים הרבים שכל אשה בוגרת יודעת על זועק היא שלמרות שיש משפחות שמשמעותן יעילות במיוחד, יתכן שהיא לא מתאימה לאחרים. שוקר, נכון?

בן זוגי ואני השתמשנו בשיטה זו של שני בנינו וגילינו שהיא מועילה מאוד. הבנו שיש זמנים שאתה לא צריך לתת לתינוק שלך לבכות את זה והיית מאוד קשוב וזהיר בתקופה זו, תוך הקפדה יתרה על משך הזמן שהבנים שלנו בילו לבד לפני שהם נרדמו ובטון איך הם בכו. אף על פי שתרגלנו את שיטת "לצעוק את זה" בזהירות, עדיין נתקלנו באיזושהי בושה של הורים במסענו לעבר מנוחת לילה שלמה (נחוצה מאוד). שוב, מזעזע.

אני שונא שבעקבות זאת הוטל עלינו לחוש אשמה בגלל כל החלטות ההורות שלנו, מכיוון שתמיד עמדנו בראש טובת ילדינו בעת קבלת ההחלטות הללו (כמו שרוב ההורים עושים). לאחר שיצאתי בצד השני של אימוני שינה, בהצלחה, אני מבין היטב את היתרונות והמכורות הקשורים אליו. אחרי שאמרתי את זה, אני מרגיש שכל אישה בוגרת צריכה לדעת את הדברים הבאים לגבי זעקה זו, בין אם היא מתאמנת או לא.

זה לא מתאים לכולם

רק מכיוון ששיטת ה"זעק את זה "עבדה עבור משפחתי, זה לא אומר שזו הבחירה הנכונה או המתאימה עבור אחרת. אם אתה מתרגל הורות מצורף, כנראה שזה לא יעבוד עבורך. אם לתינוקך יש בעיות בריאותיות כלשהן, סביר להניח שהוא לא יעבוד עבורך. אם אתה מאוד חסר סבלנות, ובכן, כנראה שגם זה לא יעבוד עבורך. אני מבין את זה, ואני מבין שכל משפחה ייחודית בדיוק כמו הצרכים שלהם, כך שאימוני שינה אינם מתאימים לכולם וזה יותר מסתם, ומה שמשפחה אחת בוחרת לא שוללת את הבחירות שמשפחתי עושה, או להיפך.

ההורים לא קלים

בני הראשון הצליח מאוד עם אימוני שינה. זה לקח רק כמה ימים, אבל אני מודה שאפילו הימים המעטים האלה הרגישו כמו לנצח. אני זוכר את הפעם הראשונה ששמנו אותו במיטה שלו לבד; הוא בכה אולי שלוש או ארבע דקות, אבל אם הרגשתי יותר שעה כשצפיתי בשעון מתקתק.

לא משנה כמה "קל" או "קשה" תהיה חווית אימוני השינה הספציפית שלך, אף אחד לא נהנה לראות תינוק בוכה, במיוחד כשמדובר בתינוק משלך שעושה את הבכי כתוצאה מהחלטת הורות שקיבלת. ידעתי שבטווח הארוך אימוני שינה יועילו לכל המשפחה שלנו, וזה באמת קרה, אבל להגיע למצב הזה לא היה בדיוק טיול עוגה.

זה לוקח זמן

אף שאימוני שינה בני הראשון היו קלים למדי, בני השני היה סיפור אחר לגמרי. אני מבין ששני הנערים שלי הם יחודיים, אבל לבני הראשון היה בעלי ובעלי תעתענו להאמין שאימוני שינה השני שלנו יהיה פשוט וקל וקל, ובכן, "קל". אתם טעינו ביותר.

בננו הצעיר הרבה יותר עקשן, מחובר ורצון חזק מבנו הגדול. הוא בסופו של דבר בחדרנו בערבים הראשונים שניסינו לאמן אותו, ואחרי שבוע, היינו צריכים לעשות הפסקה מכיוון שכל העצבים שלנו נורו. חיכינו חודש בערך לפני שניסינו לישון שוב לאמן אותו, והוא מיהר להדביק וניסה לסכל את התוכנית שלנו. שוב, הלילות הראשונים היו כישלונות גדולים, אך לאחר שבוע הוא השתפר עם כל לילה שעבר, ובסופו של דבר, הוא לא התייבב ולא יבב בכלל כששכבנו אותו במיטה.

"לבכות זאת" הוא תווית לא מדויקת

אני באמת מאחל שהשיטה הזו תויגה כמשהו אחר מאשר "זועקת אותה", מכיוון שהיא מציירת תמונה לא מדויקת. שיטת פרבר, המכונה גם "זועקת", עוסקת בללמד תינוק להרגיע את עצמו. זה לא אומר שאתה מכניס את התינוק שלך לעריסה ומתעלם ממנו, או שאתה לעולם לא עונה לבכי שלהם. זה רק אומר שתגדילו בהדרגה את הזמן שבין להרגיע אותם, אם כי גישה פשוטה זו מוגזמת לעיתים קרובות. פרבר למעשה לא ממליץ להורים לאפשר לילדיהם לבכות ללא רחם עד שהם נרדמים. במקום זאת, הוא מעודד, כן, מעודד לנחם ילד לעיתים קרובות בתהליך אימוני השינה.

יש זמנים שבהם תינוק לא צריך לבכות זאת

יש פעמים רבות בהן תינוק לא אמור לזעוק זאת ולעיתים, תינוק לעולם לא צריך לבכות זאת בגלל המצב הייחודי שלו. אם ילד חולה או מסתגל לשגרה אחרת ולא מוכרת, על ההורים להמתין באימוני שינה. אם ילד בוכה יותר מהרגיל או נמצא בסביבה חדשה, אסור לאפשר להם גם לבכות זאת. "לבכות את זה" זה לא שגרה בלתי נלאה. זה טקטי וזה קשוב וזה דורש תכנון קפדני.

לא כל אחד מצליח בשיטה זו

כמו כל היבט של הורות, מה שעובד עבור אדם אחד לא תמיד עובד עבור אחר. הילדים שלי ישנים מעכשיו עכשיו, ואני מאמין בזה הרבה בשינה באימוניהם, אבל יש לי חברים גם עם ישנים נהדרים והם חלקו את מיטתם עם הילדים שלהם. לשנינו עמדנו אותן מטרות, אבל עשינו דרכים שונות כדי להגיע לשם, ושום דבר לא בסדר בזה.

זה בהחלט לא עינויים

הדבר היחיד שלעולם אסור לומר להורים "לזעוק את זה" הוא שהם איכשהו מכניסים את התינוק שלהם לעינויים. אף הורה שפוי לא "עינה" את התינוק ביודעין או ברצון. פשוט לא.

כמו שאמרתי קודם, אימוני שינה אינם נוגעים לנטוש תינוק ולגרום לו להתמודד עם עצמם. רק בגלל שהייתי מחוץ לחדר השינה של התינוק שלי בזמן שהוא בכה (או בעיקר סתם יבבה), זה לא אומר שאני אמא רעה. הייתי ממש במרחק של מטר וחצי מהם. קרובים מספיק כדי שנוטים לצרכים שלהם אם צריך, אבל מספיק רחוקים כדי שילמדו להרגיע את עצמם. זה רחוק מעינויים, אנשים, וזה די פוגע לומר זאת.

אין זה ראוי לשפוט מהורים אחרים

כולנו הורים באופן שונה, אבל אני מרגיש בטוח לומר שכולנו בעצם רוצים את אותו הדבר: ילדים מאושרים ובריאים ושינה. אם אתה לא רוצה לישון לאמן את התינוק שלך, לא, אבל אל תשפט מישהו שעושה זאת. לכל אחד מהמצבים הייחודיים שלנו, וכולנו רק מנסים לעשות כמיטב יכולתנו.

עבור משפחתי, בכי זה היה יעיל ביותר, ואף מועיל יותר לכולנו. אני מבין שיש אנשים שלא מסכימים עם זה וזה בסדר. גם אני לא מסכים עם החלטות ההורים האחרים, אבל אני משתדל לא להניח הנחות לא הוגנות לגבי הורותם על סמך מצב שאני לא יודע. אולי אם כל הילדים שלנו ישנו טוב יותר, היו פחות אמא מביישים שקורים כל יום. רק מחשבה.