8 דברים שהילדים שלי ממש יידעו על הקשר שלי עם הגוף שלי

גופים עושים כל כך הרבה עבורנו. מרגע שנולדנו ועד הרגע בו אנו מתים, גופנו עושה אינספור דברים מופלאים ומדהימים כדי להחיות אותנו בחיים, ולגרום לנו להרגיש כמה שיותר טובים בזמן שאנחנו עושים זאת. למרבה הצער, גופנו מקבל ראפ גרוע בחברה שלנו. אנו מנסים להכריח אותם להיראות בצורה מסוימת, ואנחנו מתעצבנים עליהם אם הם לא מבצעים 100% בדיוק כמו שלימדו אותנו לצפות, נטיות שהופכות להיות מגוחכות במיוחד כשאנחנו הופכות לאמהות. החלטתי שיש דברים חיוביים מסוימים שילדי יידעו על מערכת היחסים שלי עם גופי, מכיוון שאני רוצה לשבור את מעגל השליליות שירשתי ממשפחת המוצא שלי ומהתרבות הרחבה יותר.

אני מחויב לדגמן איך זה נראה חיובי בגוף, וחיובי למין, כי אני יודע באיזו קלות ניתן להוביל אותנו לעשות דברים שאינם לטובתנו אם וכאשר אנו קונים מיתוסים הרסניים ובכל זאת נפוצים אודות יופי, סקס ומערכות יחסים. אני אוהבת להתלבש ולשחק עם איפור כמו לאדם הבא, אבל עם היותי סופר, אקטיביסט, אמא, אשה, חבר וכל כך הרבה דברים אחרים, אין לי עוד שבע שעות ויותר בשבוע לבזבז השיער והאיפור שלי רק כדי להרגיש שראיתי אנשים זרים (כמו פעם לפני שנים). ראיתי יותר מדי חברים ואהובים שסובלים ממערכות יחסים גרועות וסובלים מהשלכות גופניות ורגשיות משנות חיים כתוצאה מתעדוף הדרישות של בן הזוג (או תחושה מעורפלת של מה ש"כולם "עושים) על הנוחות שלהם. אני לא רוצה את זה לעצמי, ואני בהחלט לא רוצה את זה לילדים שלי.

בסופו של דבר, אני יודע שכל הבחירות שאני עושה לעצמי הופכות דוגמא חיה לילדים שלי, אז אני רוצה לגרום לכל אחד לספור. כמו האימהות החיוביות לגוף והאישיות החיוביות שאני הכי מעריץ, אני רוצה לוודא שהילדים שלי ידעו את זה:

אני אוהב את עצמי

אתם מכירים את הרגע ההוא בנערות מרושעות כש"הפלסטיקה "עומדת מול המראה מעליבה את גופן, וקאדי נאבקת למצוא דרך לפעמל? אני רוצה לגדל ילדים שלא מבינים אפילו את מושג ההדבקה על שנאה עצמית, או מסרבים בטקסיות למחמאות על הופעתם. (אני מקווה שהם, בניגוד לקאדי, אפילו לא יניחו שאפשר למיין את הגופים הטובים והרעים ל"שמנים או רזים ".) אני רוצה שהילדים שלי יידעו שאני אוהב את עצמי, כולל את הגוף המדהים שלי, כי אני רוצה שהם יראו שזה בסדר שהם יאהבו את עצמם, לחלוטין וללא התנצלות.

הגוף שלי שייך לי, בראש ובראשונה

הילדים שלי יידעו שהגוף שלי הוא שלי; לא של בעלי, לא שלהם, לא של הרופא שלי, לא של המיילדת שלי, אלא שלי. אני זה שמקבל את כל ההחלטות הסופיות בעניין. הם יראו אותי מציבה וקובעת את גבולותיי, ותבחר בחירות מושכלות לגבי בריאותי, ותחליטו כיצד, מתי ועם מי להיות חיבה פיזית, כי זה בדיוק איך זה עובד עם כל הגופים, שלהם כולל.

אני עושה דברים כי הם מרגישים טוב

אני אוכל אוכל שטעים לי וגורם לי להרגיש טוב, בין אם זה ברוקולי, צ'יפס, או כל דבר אחר. אני באופן אישי לא אוהב אימונים בסגנון "מחנה אתחול" שגורמים לי להרגיש כמו פוקינג, ולכן אני בוחר בפעילויות גופניות, כמו טיולי פוקימון משפחתיים ושיעור יוגה, מכיוון שהם מהנים וגורמים לי להרגיש נהדר, גם במהלך וגם אחרי. אני לא מקיים יחסי מין מתוך תחושת חובה לאף אחד, או "להחזיק" מישהו, או להימנע מפגיעה באגו של מישהו; אני מקיים יחסי מין כשאני רוצה כי אני נהנה מזה, נקודה. כשהם מבוגרים מספיק כדי להתחיל לשאול שאלות על סקס ומערכות יחסים, אני אהיה כנה לגבי זה. אני לא רוצה שהילדים שלי ירגישו שהגוף שלנו הוא דברים שיש לשלול מהם או להעניש אותם, או שישמשו אותם לטובת אנשים אחרים על חשבוננו.

אני פועל כדי להתגבר על בושת גוף וחוסר ביטחון

לא גדלתי בבית חיובי לגוף, וכולנו עדיין חיים בחברה חיובית או חיובית למין שעדיין לא הייתה מלאת הגוף. בהחלט הייתי צריך להתגבר על הרבה התניות חברתיות כדי להיות מסוגל לאהוב את עצמי כמו שאני עושה עכשיו, ומעת לעת בטח עדיין אעשה דברים שאני מעדיף לא, כמו לזלזל באיך שאני נראה לפני שאחליט אם זה "בסדר לעזוב את הבית ככה." עם זאת, אני אוודא שבאיזון, רוב הדברים שאני אומר ועושה למען עצמי הוא חיובי, ואני אדבר על זה כשזה לא. ככה, הם יידעו שאפילו אם מישהו מתכוון אליהם כלפי גופם, או שהם חשים חוסר ביטחון, שזה בסדר, ושהם תמיד יכולים לחזור למקום של אהבה עצמית.

יש סיבה שאין לנו סולם

למרות שלמזלי מעולם לא נאבקתי עם הפרעת אכילה מן המניין, אני יודע עד כמה הסולם יכול להפריע לחשיבה שלי על גופי, ולמקד מחדש את תשומת ליבי להישאר בטווח מספרי מסוים לעומת לבדוק איך אני מרגיש נפשית, פיזית., ורגשית. אני לא רוצה להרגיש מתבונן בפני מספר שאומר מעט מאוד על הבריאות שלי, וכלום לא על הערך שלי כאדם, לכן זו הסיבה שאין בבית בקנה מידה. איך שאנחנו מרגישים חשוב יותר מכמות שאנחנו שוקלים.

אני מעריך את מה שאני מרגיש ביחס לאיך שאני נראה …

רוב ההערות שלי על גופי מתרכזות באיך שאני מרגיש. "אני במצב רוח טוב כל כך!" או "אני מרגיש עייף. לא ישנתי טוב, "או" מממ! אני ממולא. "זה בגלל שאני מתעניין יותר באיך שאני מרגיש מאשר במה שאני נראה.

… אבל אני חושב שאני נראה די טוב, מדי

עם זאת, אני חושב שאני יפה, נקודה. לא "יפה, לילדה שחורה", או "חמודה, למישהו שנולד לו ילד", אלא יפה, ללא כוכביות או כישורים כלשהם. הטענה והצהרת היופי שלנו כשאנחנו לא מתאימים לכל חברה סטנדרטית מגוחכת שמגדירה היא פעולה רדיקלית. אני רוצה שהילדים שלי יידעו שאני חושב שאני יפה ושזה בסדר לראות את עצמכם כיפים. אם הם יתפסו אותי חוטטים או נושפים לעצמי נשיקות במראה, אני מגניב עם זה, ואני אגיד להם למה.

אני גאה בגופי

הגוף שלי עשה את הבן שלי. זה נושא אותי כשמשפחתנו יוצאת לטיולים, וכשמשחקים בגן המשחקים, ועוסקים בכל מיני אדישות בכל מקום שאנחנו נמצאים. זה עוזר לי ליהנות כל כך הרבה מחיי, ועוזר לי לבטא כמה אני אוהבת את המשפחה שלי. גופים מדהימים, ואני מאוד גאה בשלי. אני רוצה שיידעו זאת כדי שיוכלו להרגיש גאים גם בגופם.