8 דברים שאנשים אומרים לאמהות עובדות שמרגישות שיפוטיות ממש

דבר אחד שלמדתי כאמא הוא לבדוק את פסקי הדין שלי בפתח. מה שעשוי לעבוד עבור אמא אחת לא בהכרח הולך טוב עם אחרת וזה לגמרי בסדר. ובהחלט יש המון סגנונות הורות לבחירה בעת גידול ילדיכם. כאשר האינטרס של הילד שלך הוא המטרה העיקרית שלך, אין דרך טובה אחת להורות להם. אך עדיין, אמהות נוטות למצוא דרכים לשפוט זו את זו ואף להתכנס זו בזו בגלל שעשו דברים שאולי לא יסתייגו או יעשו אחרת.

אתה מכיר את התחומים האופייניים לתחום השיפוט בין אמהות: הנקה היא הדרך היחידה ללכת מכיוון שהאכלה בפורמולות היא איומה; חיתולי בד הם כל כך טובים יותר לתחתית התינוקות וגם טובים יותר לסביבה; "אנחנו אוכלים רק אורגני. האם אתה מכיר את סוגי ההורמונים בעוף הזה שאתה נותן לפעוט שלך?" ואמהות עובדות? הם לא יודעים שהם מפספסים כל כך הרבה? אפילו את האמהות המתובלות יותר יכולות להיות נתונות לפסקי דין ולשפוט אחרים בעצמם.

יכולתי להמשיך, אבל באמת, זה מתיש לחשוב על כל הדרכים שאנחנו כאמהות ממצות את עצמנו זו מול זו. כי זה באמת לא צריך להיות תרחיש "אנחנו נגדם" בכל פעם שיותר עמדה זמינה כשמדובר בגידול הילדים שלנו. כולנו ביחד בזה, לא? או ליתר דיוק, כולנו לא בעניין זה ביחד, אז למה לעזאזל אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים שכולם יסכימו עם הבחירות שלנו.

אפילו (ולפעמים במיוחד) האנשים שאפילו אין להם ילדים משלהם אוהבים לקחת על עצמם להרצות אמהות עובדות על כך שכל מה שהם עושים די לא בסדר ועל כמה הם יתחרטו. כי אתה יודע, זה בדיוק מה שאמהות צריכות לשמוע בזמן שהן נאבקות במאבק הפנימי שלהן, אם הן עושות את הדבר הנכון או לא.

הדרכים הקטנות בהן אנשים עובדים - אמהות בושות בדרך כלל נכנסות לשיחה וב"עצות "שנראות כאילו הן טובות אך נופלות כל כך שטוחות.

1. "לא מודאגת שתפספס רגעים מדהימים עם הילדים שלך?"

כן, כמובן שיש תמיד את הפחד לפספס את הראות שלי את הילד במשך רוב שעות היום, אבל יש גם את ההבטחה לראות אותם בסוף היום עם חיבוק נרגש לעטוף זה את זה. בנוסף, כולם תמיד מפספסים משהו כשהם בוחרים לעשות משהו אחר. ככה הם החיים.

2. "תסמכו עלי, אפילו לא תרצו לחזור לעבודה. סמן את המילים שלי."

ולא רציתי, מייד. זה היה נכון. אבל בסופו של דבר, זה הרגיש כמו הדבר הנכון עבורי לעשות ועשיתי את זה. ונחש מה? שנינו בסדר גמור וחיים ובני אפילו יודע מי אני. שוקר!

3. "האם אתה אפילו יכול לראות את הילד שלך במהלך השבוע?"

אם השאלה היא אם אני מתכוון לראות את הילד שלי בשעות 9 בבוקר עד 17:00, אז התשובה היא לא, אני בדרך כלל לא. אבל בימים ההם, אני שם כשהוא מתעורר ואני שם כשהוא הולך למיטה ואפילו לפני השינה, וזו נתינה וקח שאני די מסתפקת בה.

4. "נשארתי בבית עד שהילדים שלי התחילו ללמוד, לפחות."

אני אגיד זאת שוב: מה שעובד עבור חלק אולי לא יעבוד עבור אחרים. אם אוכל לחיות עם זה, בוודאי שחלק מהאימהות המשתפות יתר על המידה יכולות ללמוד להתמודד עם זה, נכון?

5. "האם אי פעם אתה מרגיש רע?"

יש כמה ימים שבהם הלוואי והייתי יכול פשוט לבלות את כל זמני עם הבן שלי, אבוד בסרטי פיקסאר, כוסות מלוכלכות ופיצוחים של דג זהב. אבל אז אני מבין שהשגרה שלנו עזרה לעצב אותו לפעוט קטן ומעוגל שלא חושש להיפרד מאימו או לתת לה להשתמש בשירותים לבד. אין בזה שום דבר עצוב.

6. "האם היא התקשרה אי פעם לאמא השמרטפית?"

לאחרונה שמעתי על בני שקורא למטפלת במעון הבית שלו "אמא". וקוראת לאמה "אמא". ואני הייתי עד שהוא קורא לכל דוגמנית ברונטית בכל פוסטר ביעד "אמא". אז זה פוגע בי? בכלל לא. אני די בטוח שלמרות שאני עובד מחוץ לבית כמה ימים בשבוע, הבן שלי עדיין יודע מי אני.

7. "מה אם אתה מפספס את הצעדים הראשונים שלו?"

אפשר ליישם סוג כזה של בורים כמעט בכל פעם שאני יוצא מהבית, נכון? אם הייתי יוצא לחנות, האם הוא לא היה יכול לעשות את צעדיו הראשונים? או אם ישנתי בשבת אחת, הוא יכול היה לקחת אותם בלעדי לשם כדי לחזות בזה. אבל בבקשה, תני לי להרגיש אשמה בהלה בגלל שיש לו עבודה שמשלמת על הרצפה עליה הוא הולך, תודה.

8. "הרגשתי אנוכיות מדי חוזרת לעבודה, אז לא עשיתי זאת."

אודה שבהתחלה, עבודה מחוץ לבית הותירה טעם רע בפה. זה היה חדש ושונה עם תינוק בבית; הייתה תקופת הסתגלות אמיתית. אבל מעולם לא הרגשתי אנוכיות, ועדיין לא. ושום כמות אשמה מאחרים לא תגרום לי להרגיש אשמה על כך שהתפרנסתי לילד שלי ולמשפחתי.