תוכן עניינים:
- ישנן השפעות ארוכות טווח של התעללות מינית
- כל כאב הקשור להנקה יכול להיות טריגר
- איבוד השליטה בגופך מרגיש לא נוח ומפחיד
- זה יכול להרחיק אם מהתינוק שלה
- זה יכול להגדיל את הסיכוי שלך לחוות דיכאון אחרי לידה
- אם יכולה לחוות עיוותים קוגניטיביים
- טראומה גופנית יכולה לעכב הנקה
- יכול לכבות אמא ולמנוע ממנה חיפוש
כשבדקתי את עצמי לחדר המיון, לוחשתי תחת נשימתי שהותקפתי מינית וצריך להגיש דוח משטרתי, לא הבנתי את כל הדרכים בהן חיי עומדים להשתנות (וכבר היו) לשינויים לנצח. לא ידעתי שהתקיפה המינית שלי תשנה את מערכות היחסים הרומנטיות העתידיות שלי; לא הבנתי שהתקיפה המינית שלי תשנה את האופן בו ילדתי; בהחלט לא הבנתי שהתקיפה המינית שלי תשנה את חווית ההנקה שלי. בכנות, פשוט ניסיתי להבין מה קרה, ולהכין את עצמי לצעדים הנחוצים לפני. ובזמן שאחרי שהפכתי לאמא, ידעתי שאני רוצה לנסות להניק את בני כמה שיותר זמן, לא הבנתי ששרידה של תקיפה מינית שנים קודם לכן תעשה את הניסיון הזה הרבה יותר, הרבה יותר קשה.
חשבתי בכנות שחלף מספיק זמן ששולי הטראומה הראשונית שלי יתרככו מספיק כדי לא לנקב חורים בבנק הזיכרון המבוצר שלי עכשיו. עברו שנתיים מאז שנבדקתי ופריטי לבוש שלי היו תיקים ותמונות של חלקי גופי סווגו ונאמרו. עברו שנתיים מאז שהבלש הודיע לי שאין מספיק ראיות לדין. עברו שנתיים של ריפוי וייעוץ וכוח וסיבות לצחוק שוב ומערכת יחסים חדשה ובריאה והריון מפתיע, שהסתיימו בלידתו של בני. בכנות לא חשבתי שכשבן שלי נצמד כל כך בלי מאמץ והתחיל לאכול כל כך בקלות, בעיות ההנקה שלי רק התחילו. לא הבנתי שפעולת ההנקה תחדד את שולי הטראומה והזיכרונות שלי ייצאו ממוחי ומול עיניי והתחלתי לחיות מחדש רגע שניסיתי ללא לאות לשכוח.
חווית ההנקה שלי היא הסיבה שבגללה, עד היום ותמיד, לעולם לא תשמע אותי אומר "שד הכי טוב." אני מבין את היתרונות של הנקה ויודע שזו יכולה להיות חוויית מליטה נהדרת ולהקל על תלאות כלכליות ופשוט להיות חוויה כוללת נפלאה לאם ולילד כאחד, אך היא יכולה גם להוות טריגר ל 293, 000 הנשים המוערכות שתוקפות מינית כל אחת שנה בארצות הברית. אמנם לא כל אותן נשים יבחרו להפוך לאמהות, ולא כל אותן אמהות יבחרו להניק, וגם מבין אותן נשים שכן בוחרות להניק, לא לכולן יש בעיות (שכן יש המון ניצולות תקיפה מינית אשר אין לי בעיות בהנקה, ואפילו אומרים שהנקה עזרה להם להחלים מהטראומה שלהם) תקיפה מינית יכולה לשנות את חווית ההנקה של אישה. הנה רק כמה דרכים כיצד:
ישנן השפעות ארוכות טווח של התעללות מינית
השפעות התקיפה המינית אינן לטווח הקצר. הם לא מסתיימים ברגע שמוגש דוח או מתנהל בחינה או שהסתיים משפט אפשרי. לא, השפעות התקיפה המינית יכולות להימשך לנצח ולהשפיע על כ 20% מהניצולים הבוגרים. כל דבר, החל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) ועד מתח רגשי לאורך זמן, לתחושת עצמי לקויה לקשיים בינאישיים, יכול להיות שחווה ניצול תקיפה מינית, וכל ההשפעות ארוכות הטווח יכולות לשנות את מידת ההצלחה של אם בהנקה..
נכון לעכשיו, כ- 11% מכלל הניצולים מהתקיפה המינית מאובחנים כחולי PTSD בארצות הברית, שהם 1.3 מיליון נשים אמריקאיות.
כל כאב הקשור להנקה יכול להיות טריגר
טריגר אפשרי לניצולי תקיפה מינית הוא כאב גופני, ובכן, הנקה יכולה להיות כואבת. אם שורדת תקיפה מינית מניקה מתחילה להרגיש כאבים הקשורים במעשה (בין אם מדובר בכאב בפטמה או בזיהום או בשיניים של תינוקה) היא יכולה לחוות תסמיני PTSD ופלאשבקים של התקיפה שלה. אני, באופן אישי, חוויתי את ההתעללות שלי בכל פעם שבני יונק במהלך השבועות הראשונים לחייו. הייתי אם טרייה שמעולם לא הניקה לפני כן, אז פעולת ההנקה הייתה כואבת ועם כל מפגש, חוויתי את התקיפה שלי.
למעשה, אפילו מגע עור ועור ותחושת הבעת חלב עלולים לגרום לאם מניקה ששרדה תקיפה מינית, לחוות טריגרים ופלאשבקים. פעולת ההנקה לא תמיד צריכה להיות כואבת כדי לעורר תסמיני PTSD.
איבוד השליטה בגופך מרגיש לא נוח ומפחיד
כשהייתי מניקה לא יכולתי שלא להרגיש (כמו בהריון) כאילו לא הייתי בשליטה מלאה על גופי. אובדן האוטונומיה הגופנית השלמה תרם ישירות ל- PTSD שלי, מכיוון שהרגשתי חוסר אונים, למרות שיכולתי להזכיר לעצמי באופן רציונאלי שאני בוחר להניק את בני. זה היה מצב מוזר מאוד, זה לצד זה: בחרתי והחלטתי לעשות משהו למען עצמי (ולתינוק שלי) ובכל זאת הרגשתי שאין לי שום שליטה בכלל, ואובדן השליטה הזה גרם לי להרגיש כמו התקיפה שלי קורה שוב.
זה יכול להרחיק אם מהתינוק שלה
תופעת לוואי נוספת ארוכת טווח של תקיפה מינית היא הימנעות או הפחתה ו / או עקיפה של כאב רגשי הקשור בהתנסויות או בזכרונות הקשורים להתעללות לצורך התמודדות. כדרך אולי "לדחוף" את הקושי בהנקה כניצולת תקיפה מינית, האם המניקה עשויה להימנע מלדבר על רגשותיה, או לדבר עם מישהו בכלל. יש נשים שאומרות שהן אפילו מסוגלות "להרדים" חלקים מסוימים בגופן, ולכן אינן צריכות להרגיש את התחושות הקשורות לאף מעשה. זו דרך אחרת שהניצול מסלק את עצמה בעצם, מנטלית ופיזית, מהמצב כדי לעבור את זה.
זה יכול להגדיל את הסיכוי שלך לחוות דיכאון אחרי לידה
אמהות שחוו תקיפה מינית נמצאות בסיכון גבוה יותר להפרעת דחק פוסט-טראומתית אחרי לידה. נשים שאובחנו גם הן עם דיכאון (נפגעי אונס יש סיכוי גבוה פי שלושה לחלות במצבי דיכאון משמעותי מאלו שלא עברו התעללות) או חרדה נמצאות בסיכון גבוה יותר לחוות דיכאון לאחר לידה.
אם אמא מאובחנת כסובלת מדיכאון לאחר לידה ומופעלת על ידי תרופות נוגדות דיכאון, רוב הסיכויים שהיא לא תוכל עוד להניק, בגלל התרופות שעכשיו היא עוברת. היכולת להניק מורידה ממנה ממש, מכיוון שבריאותה הנפשית הופכת להיות בראש סדר העדיפויות (כפי שצריך, לדעתי).
אם יכולה לחוות עיוותים קוגניטיביים
הפרעות קוגניטיביות משנות את המסגרת של דרך החשיבה של כל אחד ואחד. עבור ניצולי תקיפה מינית, זו יכולה להיות האמונה שהעולם מסוכן מטבעו, או שהם מצויידים וחסר אונים להילחם נגד סכנה או כאב בלתי נמנעים. אם ששרדה תקיפה מינית עשויה להמעיט בערך העצמי שלה, בטענה שהיא פשוט לא מסוגלת להגן ולספק את התינוק שלה. כאשר ההנקה היא קשה ויש לך אמונה איתנה שאינך יכול לשנות עובדה זו, ההנקה נעשית כמעט בלתי אפשרית.
טראומה גופנית יכולה לעכב הנקה
נשים שחוו תקיפה מינית ו / או אונס נוטות יותר לסבול מהתסמינים הגופניים הבאים: תחושות עייפות תכופות, השמנת יתר, PMS קשה, תסמונת המעי הרגיז, כאבי אגן כרוניים, כאבי ראש תכופים, דלקות בנרתיק תכופות, בעיות שינה וסך הכל פחות. שביעות רצון מבריאותם הגופנית. עבור נשים שבסופו של דבר בהריון לאחר שחוו תקיפה מינית, הם נמצאים בסיכון גדול יותר לחוות עמלות ממושכות יותר, הריונות ארוכים יותר, משקולות לידה גבוהות יותר, יותר הפסקות, גיל מוקדם יותר בהריון הראשון, יותר בעיות רפואיות, לחץ רב יותר במהלך ההריון ועוד שימוש באולטרסאונד.
תופעות הלוואי הגופניות לטווח הארוך יכולות להזיק להריון ולחוויה של האישה לאחר הלידה. אם אם עברה לידה וטראומה לידה טראומטית (בחלקה או רק בגלל שהיא ניצולת תקיפה מינית) היא עלולה להיתקל בבעיות בהנקה, או אולי תבחר לא להניק בכלל. המסע של האם עם הנקה מתחיל באמת לפני שנולדה תינוקה והיא מנסה את התפס הראשון. ישנם כל כך הרבה גורמים שיכולים לתרום להצלחת ההנקה של אישה.
יכול לכבות אמא ולמנוע ממנה חיפוש
אם הייתי יכול לחזור ולעשות את מסע ההנקה שלי שוב, הייתי עושה זאת, אך בהבדל מונומנטלי אחד: הייתי מבקש עזרה. הרגשתי שאני לא יכול לדבר על PTSD או על הטריגרים שלי או כל דבר שיכול (במוחי) לרמוז שאני לא נהנה מתפקידי החדש כ"אמא ". עכשיו, אני מבין שנסגרתי וניסיתי להתמודד כמיטב יכולתי, רק שמנגנון ההתמודדות הזה השאיר אותי מרגיש מבודד, שבור והביא לדיכאון אחרי לידה.
יש כל כך הרבה משאבים שאמהות ששרדו תקיפה מינית יכולות לפנות אליהם, כולל: אמהות לשרוד, אמהות לשרוד מדברות, TABS, PTSD לאחר לידה והתקדמות לאחר לידה.
