תוכן עניינים:
כאשר דונלד טראמפ הודיע על ריצת הנשיא שלו בנסיעה היסטורית על דרגנוע שהוביל אותו אל תוך מעי מגדל טראמפ כשעמד ונופף כמו ווסטר אנימורוני, יכולתי בקושי להבין איך מישהו יכול להצביע עבורו, הרבה פחות לבדר את רעיון שאולי יש לי משהו משותף עם הורים שהצביעו עבור טראמפ.
אם אנשים באמת היו מתכוונים לתמוך באדם הידוע בקומואים ההיאבקות שלו, האשמות על תקיפה (לפי הגרדיאן), "מבוך שיער צמר גפן מתוק" (לפי גאוקר), התעללות לכאורה של בני זוג (לפי העצמאי); אדם שאולי לא הבין מה זה נאט"ו, "איש עסקים" שפשט את בתי הקזינו של אטלנטיק סיטי, כפי שדיווח הניו יורק טיימס, ופעם רישיון שמו על סטייקים (דמוקרטיה מתה בחשכה; וופו), הייתי צריך להניח שהם היו עולם חוץ ממני. עולם שבו, אולי, גדולי הנשיאים מנהלים עסקים מצליחים לרישיון סטייק, שאזרחי מדינתם יכולים לאכול חתיכה קטנה של דמוקרטיה לארוחת ערב בכל לילה, כל הכבוד.
המדינה מרגישה חיה עוד יותר היום ממה שהייתה ב 8- בנובמבר 2016. דו-מפלגה נפתחה לתוך בול טוב עם אנשים שהצביעו עבור טראמפ מצד אחד, ואנשים שתוהים איך בחור יכול היה להצביע לתפקיד בזמן שנשים מגיעות החוצה בשברים להאשים אותו בהתנהגות מגונה, כפי שדיווח טיים בפירוט, לעומת זאת. מצד אחד אנשים שמריעים עם "בעלי החיים!" הגזעיים של טראמפ. לשיר בעצרת נאשוויל, כפי שדיווחה ספלינטר ניוז; מצד שני, אנשים איומים. אחת מהמעשים הראשונים של טראמפ בתפקיד הייתה להכריז על "איסור נסיעות" גזעני שכוון לאנשים משבע מדינות ברוב המוסלמים, ומשם זה הלך בהתמדה במורד ההר - ממש כמו המדרגות הנעות.
טראמפ אוהב גולף - אולי זה איזשהו קרקע משותפת לכולנו. כי אנטגוניזם מוחלט לא יעזור למדינה הזו בטווח הרחוק; עלינו להמשיך את השיחה אם אי פעם נעבוד יחד ונחלוק את דרכנו מהחור הזה. ואני חייב להודות שכנראה שיש לי קצת יותר במשותף עם מצביעי טראמפ ממה שהייתי חושב. בוא ניקח את זה חתיכה אחר חתיכה …
1. ראשית, אני … הצבעתי
