9 מחשבות נשים הרות עובדות כל הזמן

סצינה: כשישב בפגישת מצגת מחקרית, מנסה לקלוט את הפרופיל הדמוגרפי החדש של "צופה היעד" שלנו ברשת הטלוויזיה בה אני עובד, אני שם לב לחלוטין … לעובר המתנודד בתוך הרחם שלי. אני אוהב את העבודה שלי, אבל להיות בהריון בעבודה זה יותר מאשר הסחת דעת קלה. יש כל כך הרבה דיונים על אילוץ אימהות שחוזרות לעבודה לאחר חופשת לידה. לא קיבלתי את היוקרה הזו, אבל חברות כמו אטסי מציעות אירוח ידידותי מאוד לאנשים להורים טריים (במקרה הספציפי הזה, 8 שבועות של חופשה מייד לאחר הלידה ו -18 נוספים שניתן לפרוס אותם במשך שנתיים).

מה שחסר בשיחה, עם זאת, הוא כיצד ההריון משפיע על העבודה, ולהיפך. אנו שומעים רק על השליליות בנושא זה ומסבירים אותנו על כך שמפלים עובדי UPS בשל היותם בהריון. ההיבטים הגופניים של ההיריון הם מה שכל מי שבמקום העבודה יכול לראות, אך יש את ההיבטים הרגשיים והפסיכולוגיים הבלתי נראים שאנו מתמודדים איתם ועשויים להשפיע על תחושת העבודה שלנו. לא יכולתי סתם לכבות את מוח אמי המצפה בשעות העבודה.

הרעיון להיות הורה עובד מתחיל בטרם נולד התינוק. להלן תשע מחשבות - אחת לכל חודש? אני יודע, אני כל כך חמוד - היה לי בעבודה כשהייתי בהריון:

"מה לתת לתינוק."

אני אולי נראה כאילו אני רושם פתקים, אבל אני בעצם מציג רשימה של שמות לתינוקות שהם מגניבים, בלי להיות טרנדי מדי או מוזר, וזה בעצם ממש קשה. אז זה לא שאני לא עובד.

"אני מדהים."

ההצלחה בעבודה באה והולכת, וחלקה הרבה מעבר לשליטתי (איך ידעתי שמנהל הרשת שלנו פוגע בשימוש בראשי התיבות "טלוויזיה" בחומר מכירות?). אבל הנה אני, סיעור מוחות של קווי העתקה למסע פרסום חדש ובמקביל גידול בן אנוש שעלול יום אחד להוביל את האומה שלנו לגדולה האולטימטיבית. כן, הריון יכול להיות טיול כוח.

"האם החולצה הזו צמודה מדי?"

הציצים שלי צמחו כמות משמעותית בעיקרון במשך הלילה בשליש הראשון שלי. כאילו, אני לובש חולצה מכופתרת בבוקר, ואחרי השעה 15:00 הבד נמתח על החזה שלי, בסגנון הענק מדהים. אפילו הסוודר שאני שומר במשרד כדי להגן על האקלים התת-אפסי שלו דוחף יכולת מקסימאלית. (אימהות לעתיד צריכות להיות מסודרות מקודי לבוש משרדים, לדעתי.)

"עכשיו כולם יודעים שקיימתי יחסי מין."

זה לא מזעזע, אבל יש משהו בביטוי הגופני של ההיריון שגורם לי להרגיש שכולם חושבים על המין שכנראה הייתי צריך לעשות כדי ככה, אפילו אם הפריה חוץ גופית הייתה שיטה אפשרית. אולי זה הרבה אנשים שחושבים שנשים בהריון הן סקסיות; נראה שאנחנו ממש יכולים לקיים יחסי מין. כך או כך, ראיות כה בלתי מעורערות, שסביר להניח שקיימתי יחסי מין לפחות פעם אחת, יכול להרגיש פגיע באופן מוזר.

"הם לא יכולים להאשים אותי להכות בשעה טובה."

אה, הקלה מתוקה.

"האם הם יכולים לראות את הבטן שלי זזה?"

זה בטח די מוזר להיות עדים לבטני המתגלגלת מעבר לשולחן הישיבות.

"בבקשה לא שימו לב שאין לי נעליים."

רגליים נפוחות + בהריון ביולי = כפכפים מתחת לשולחן שלי.

"הם חושבים שאני מרפה?"

בעוד שאני בר מזל לעבוד במקום שמעריך את התוצאות מהעבודה שלי, בניגוד לשעות שביליתי בשולחן העבודה שלי, לא יכולתי שלא לחוש שאני "בוגד" בכך שקיצרתי את ימי כדי לדאוג לצורכי ההריון שלי.. עם ביקורי הרופא החודשיים, ההקרנות לפני הלידה, וכמה ארוחות צהריים ארוכות לאיסוף בגדי הריון, לא משכתי ימי עבודה של 9 עד 5 במהלך ההריון.

אבל העבודה שלי הסתיימה, שום איכות לא סבלה, וכשעובדים לעבודה נאלצו לפנות זמן לעניינים האישיים שלהם, הבנתי לגמרי והצעתי את תמיכתי. לא לכולם מזל שיש לעבוד במקום שמכיר בעובדיו שיש חיים מחוץ למשרד. אבל אני שמח שעסקים מגיעים (לאט לאט מדי) לרעיון של "התאמה" לחיי עבודה. לבעלי ילדים, ובלי.